נטי נולדה להוריה, חנה-אנה ומשה צאודרר, נטי היתה בת בכורה להוריה ונולדו אחריה עוד 3 אחים (אהרון, צבי ו-לוי).
בבקרים היתה לומדת בבית ספר פולני ואחר-הצהריים בבית ספר עברי.
משפחתה גידלה חיטה, הבית היה ציוני ושומר מסורת.
היא גדלה בבית עשיר והיו לה חיים מאושרים.
בהיותה כבת 13, בשנת 1939, משפרצה המלחמה והרוסים פלשו לפולין – כשבועיים לאחר מכן נסגר בית הספר העברי שנטי ואחיה למדו בו.
בשלב הראשון הגרמנים הכריחו את משפחתה לספק להם את החיטה מהשדות שעיבדו, בשנים הראשונות הם חיו בשקט יחסי.
לאחר כשנתיים פלשו הגרמנים לעיירה הורדנקה, נטי ואחיה עברו כ-5 אקציות ולאחר שכבר הבינו שלא נותרו עוד כמעט יהודים בעיירה ועוד מעט יגיע תורם - הם הסתתרו באסם שבעליית הגג.
באחת מן האקציות יצאה האם על מנת להכין לחם להאכיל את ילדיה – הגרמנים תפסו אותה, היא היתה אז בחודש החמישי להריונה.
לאחר שנתפסה האם ברחו בלילה, הסתובבו כשבועיים בין גויים שעבדו אצלם ולאחר מכן הועברו דרך הגבול לרומניה.
בזמן הזה הצליחו להעלות את אחד האחים, אהרון, על אחת מאניות המעפילים – שטבעה, ואהרון נספה.
במהלך הדרך הם חלו בטיפוס, ולכן – משהגיעו לרומניה (לעיר צ'רנוביץ) ונתפסו הם הועברו לכלא, אך בגלל הטיפוס שהיו חולים בו – אושפזו בבית חולים יהודי , בו שהו כשמונה עשר חדשים, עד ששוחררו בידי הרוסים.
נטי ואחיה ברחו מהרוסים על-גבי סוס ועגלה במשך 4 שבועות, עד שהגיעו לבוקרסט (עיר הבירה).
בינואר 1945, שלושה חדשים לאחר שהגיעו לבוקרסט בירת רומניה, עלו שלושת האחים עם האב בעזרת מסמכים פיקטיביים.
הם חיו תקופה במחנה מעבר בעתלית, אחרי כן עברו לגור בגבעתיים בבית "עולי פולניה", שם גרו 7 שנים – 3 משפחות בדירה אחת.
הדבר המשמח ביותר שנטי מציינת בחייה הוא העובדה שהקימה בית ומשפחה לתפארת במדינת ישראל, היא נישאה, ילדה שתי בנות ויש לה מהן 6 נכדים לתפארת.
