בת עדה וישראל, נולדה ביום א' באלול תרפ"ז (29.8.1927) בעיר קורפץ'-בוטושני, בגבול רומניה-בסרביה, בנחלה חקלאית השייכת למשפחה. בהיותה תינוקת הועברה לצ'רנוביץ, אשר אליה עברה אמה לאחר שנפרדה מבעלה. האב היגר לצ'ילה, שם למד רפואה ועבד כרופא-שיניים. האם, כימאית לפי מקצועה, בת למשפחה עשירה, חיה בתנאים נוחים עם הבת, חינכה וגידלה אותה ברוח של תרבות רוסית מתקדמת, באווירה של אמנות ומוסיקה. הילדה למדה בבית-ספר עממי ובגימנסיה רומניים. היתה תמיד ראשונה למצטיינות בכיתה. בריאה ושמחה, בטוחה בעצמה. נפגעה קשה מהרוח ההיטלריסטית של הנוער הרומני בבית-הספר ומהאפליה הגזעית והחליטה לעזוב אותו. אך עם הכיבוש הרוסי (1940) המשיכה את לימודיה ועלתה לכיתה עליונה יותר בזכות כשרונותיה. רחל היתה בעלת זיכרון למופת, למדה בעל-פה עמודות שלמות של השירה הרוסית וזכרה אותן כל ימי חייה. היא הרבתה לקרוא בספרות היפה והעיונית. כעבור שנה כבשו הגרמנים את צ'רנוביץ והיא ואמה הועברו לגיטו. שם התפרנסו בקושי מעבודה קשה, אך בגלל הלשנה נחשדו כמשתפות פעולה עם הרוסים והגרמנים שילחו את האם למחנה- ריכוז בטרנסניסטריה. במאמץ על-אנושי הצליחה האם לשלוח את הבת לארץ-ישראל על- ידי מבריחי גבול. הילדה נשלחה באוניית-המעפילים הקטנה "ל'אספרנס" בנובמבר 1942. האונייה נטרפה בסערה ליד חופי תורכיה ונוסעיה ניצלו והועברו בהשתדלות הסוכנות לעיירה קטנה בתורכיה ומשם לקפריסין; רק רחל עלתה ישר מעיירה זו ארצה על סמך סרטיפיקט שנשלח לה על-ידי דודתה מירושלים בסוף 1942. סיימה בי״ס תיכון בירושלים ולמדה מדעי הטבע באוניברסיטה העברית. היא היתה חברת ההגנה ובמסגרת החי״ש לחמה בתחילת מלחמת העצמאות בגוש עציון. לאחר מכן, כאשר הוחלט שלא לשתף בחורות בלחימה, היא לא השלימה עם ההחלטה, פרשה משורות ה"הגנה" והתגייסה לשורות הלח״י בירושלים. במחתרת הכירו את רחל גם בשמות "אלה" ו"עפרה". היא השתתפה במספר פעולות של לח״י, עד שנפלה במהלך הנסיון של הארגון לפרוץ לעיר העתיקה הנצורה דרך שער יפו. זה היה ביום הקמת המדינה, ב־ 15 במאי 1948, הנסיון נכשל ורחל נהרגה, בהיותה בת 21.
