הדמות המונצחת: יפה (שיינדל) סוסל
קרבה: משפחה מדרגה שנייה
תאריך לידה: 1925
מקום הלידה: מחוז ווהלין, כפר דולוגובולה (וולדימרץ).
מקום מגורים בזמן המלחמה: בית היתומים בסטולין ויערות ווהלין.
סיפורה לפני המלחמה:
שיינדל נולדת למשפחה ענייה, מרובת ילדים (6-7 אחים) ושומרת מסורת אדוקה בשל היות אביה חסיד "קרלין", שהיה מוכר בכפר בו גרו. רוב אחיה של שיינדל נפטרו ממחלות או מחוסר תזונה ושנה לאחר לידת אמה נפטרה (בערך בגיל 40), והיא החלה לעבור מבית לבית, מדודה לדודה, עד שהגיעה לגיל 6 והוכנסה ע''י המשפחה לבית יתומים בסטולין, רוסיה. בבית היתומים חיה חיים מאושרים וטובים יותר, היא החלה ללמוד ברשת בתי הספר "תרבות" שם למדה עמלנות ולימודים עבריים כלליים, וכשהתבגרה הצטרפה ל"דרור", תנועה ציונית שפעלה בפולין, כשבחופשות הייתה חוזרת לבקר את אביה.
סיפורה בעת המלחמה:
1939, שיינדל בת 14, ברית המועצות כובשת את השטח בו גרה תחת הסכם ריבונטרופ מולוטוב ומחייבת חינוך סובייטי בבתי הספר כלומר בנות נאלצות ללמוד גם כן כמו הבנים. היא זוכה לשנתיים נוספות של שקט אך שהפנימייה נסגרה. כשההסכם בין הסובייטים לגרמנים מופר ע''י הגרמנים, הם כובשים את העיירות ואוספים את כל היהודים בגטו ולדימירץ.
1942, שיינדל, אביה והמשפחה של אחד מאחיה (איציק) שנשאר בחיים נמצאים בגטו כבר שנה, היא נלקחת לעבודות כפייה בהן בונה מסילות ברזל למען הגרמנים. בשביל להשיג עוד אוכל, הייתה שיינדל מתגנבת למחוץ לגטו ומבקשת או גונבת תפוחי אדמה, קליפות ועוד.. לאביה היה שם טוב בחוץ ולכן ברוב הפעמים הגויים היו נותנים לה. באוגוסט של אותה שנה, בערב יום שישי אחד, נקראים כל היהודים לכיכר השוק ועורכים להם מפקד, בעוד הם מתכנסים עולות שאלות רבות, אך לאחר כמה דק' משחררים אותם.
כמה חודשים לאחר מכן, נקראים היהודים שוב לכיכר, כשהם מגיעים מתחילים להצעיד אותם, אחד מהמבוגרים יחיאל סמוליאר צועק בחוזקה ביידיש לכל היהודים לברוח במהירות כי הם מובלים למוות. כולם נתקפים בפאניקה וחלק מהיהודים מתחילים לברוח, אביה של שיינדל אומר לה לברוח וכך היא עושה, בעוד שיורים בכולם, היא מסתובבת לאחורנית ורואה שאביה נפגע. שאר הנותרים הובלו לבורות ירי בחורשת סוסאנקי כ6 ק''מ מהעיר ונרצחו שם.
שיינדל מגיעה דרך היער לכפר פולני, היא מבינה שהיא נראת שונה מכולם בשל לבושה המרושל, היא נכנסת לבית של אחד הפולנים ומספרת לו שמחלקים בחוץ זהב, הפולני רץ החוצה ושיינדל מנצלת את ההזמנות ופונה לבעלת הבית להחליף איתה בגדים כדי שתוכל להראות כמו גויה. שיינדל שהחליפה בגדים ממשיכה לרוץ לכפר אחר שם נכנסת לבית של איכר ומבקשת ממנו להחביא אותה באסם שלו, הוא מסכים, היא נכנסת לאסם ופוגשת במוטי, בן דודה. לאחר לילה נגמר להם האוכל ולכן היא יוצאת לחפש ומשאירה את מוטי באסם לבד. כשהיא חוזרת היא רואה את האיכר מסגיר את מוטי בתמורה לשק מלח. שיינדל בורחת ליער ומכאן מתחילות שנתיים בהן היא מסתובבת ביערות ווהלין עם כמה משפחות, לא עם הפרטיזנים, אך הפרטיזנים כן היו שומרים עליהם מידי פעם כשאוקראינים תעבי בצע או חיילים גרמנים חיפשו יהודים באיזור. ביער כמעט ולא היה לה אוכל והחיים היו מאוד קשים בגלל הקור והתנאים הרעועים בהם חיו. אחרי תקופה, שיינדל פוגשת בבת דודה שלה ובנה שברחו גם ודואגת להם. אחד מהסיפורים של שיינדל בהם ניסתה להשיג אוכל מהגויים הוא סיפור בו יום אחד היא נכנסת לבית של איכרה ומבקשת ממנה כוס חלב, האיכרה מוכנה לתת לה בתמורה לכך שתשב ותסרוג לה משהו, בלי לדעת לסרוג היא מתחילה לעשות את עצמה סורגת, עד שלפתע נכנסת לבית אישה, שמבחינה בניסיון של שיינדל לסרוג ומלשינה עליה לאיכרה, כך נאלצה שיינדל ללמוד לסרוג בשביל כוס החלב שביקשה, והמשיכה גם שנים רבות אחרי המלחמה לסרוג הרבה.
מאי 1944, המלחמה באזור שבו נמצאות שיינדל, בת דודתה והילד שלה מסתיימת והן חוזרות לעיר ולדימרץ , לשם חוזרים ומתקבצים עוד ועוד יהודים שניצלו, והם החלו לערוך רשימות שמיות מפי דבריהם של הניצולים על מנת לברר מי מבני המשפחה שרדו ומי כבר לא בין החיים. כשהן מגיעות לעיר נמסרת להם דירה נטושה, בעזרת הרשימות מאותר בן דודם ששרד וחזר גם הוא לעיר והם מתאחדים. קייב (אוקראינה) גם היא כבר משוחררת למרות שבשאר אירופה המלחמה המשיכה. בכדי להתפרנס שיינדל קונה סיגריות, עולה על רכבת ישירה לקייב ובעצם מבריחה אותם בין בגדיה, בכדי למכור בשוק השחור של העיר.
עד סוף המלחמה היא משתדלת לחיות עם אנשים מוכרים לה, שארית המשפחה, החבר'ה מהיער ועוד..
חייה לאחר המלחמה:
1945, נגמרת המלחמה, ומגיע אליה דרך אנשים הרשימות מכתב מאח שלה שגויס לצבא הרוסי (האדום) בכוח, עד שסולק ע''י סטלין עם יתר היהודים המגוייסים למחנות. מתחילה בניהם התכתבות.
לאחר שנה, יהודית אחותה של שיינדל שהצטרפה לפני המלחמה לארגון השומר הצעיר ועברה בעזרתו לוילנה בכדי לעלות לארץ. בין יתר חברי הארגון היא מכירה שם את מרדכי אנילביץ וחבריו. כשפורצת המלחמה חלקם בורחים לאוראל, אזור קזחסטן, וחיים שם בקושי רב.
יהודית מגיעה לולדימרץ ושומעת שיפה חיה, היא הולכת ברחוב כשלפתע מבחינה בה שיינדל מחלון ביתה, כך הן נפגשות ונשארות יחד עד לעלייתם לארץ. שתיהן מצטרפות לתנועת "הבריחה" אשר מבריחה אותן ועוד דרך הגבולות עד למחנה העקורים באיטליה שם מתנהלת פעילות ציונית רבה של ארגונים שונים בניהם גם ה"ג'וינט". הן נמצאות כשנה במחנה אביליאנו ליד טורינו שם הן ויהודים נוספים ממתינים לאוניות מעפילים שייקחו אותם לארץ. במחנה מוקם בית ספר בו העקורים לומדים ומתכוננים למלחמה בארץ.
שיינדל עולה לאוניית "טטי" ומגיעה לארץ ב1948, הם מגיעים לנמל שם מקבלים את פניהם אנשי הסוכנות והיא עוברת לגור ברמת גן עם משפחה שעלתה לפניה.
