דף לכבוד / לזכר

הסיפור לפני המלחמה:

סבא שמעון נולד ב1927 בעיר חמילניק בדרום מערב פולין.  8,000 יהודים מתוך 10,000 תושבי העיר חמילניק, עסקו במסחר, מלאכה ותעשייה. 

סבא שמעון סיפר שלאבא שלו,אריה, שהיה יהודי דתי, היו עסקים רבים בעיירה:טחנת קמח,חוטבי עצים וחווה חקלאית ומהם התפרנסה המשפחה בכבוד. אמא של סבא שמעון, רחל, הייתה פעילה בהתנדבות וסייעה רבות למשפחות שהיו במצוקה בעיירה.

לרחל ואריה נולדו בחמילניק 7 ילדים:

רבקה- שנולדה בשנת 1910.

מרים- שנולדה בשנת 1912.

דוד-שנולד בשנת 1914.

אלה-שנולדה בשנת 1916.

אוסנת-שנולדה בשנת 1918.

שושנה- שנולדה בשנת 1922. 

וסבא שמעון- שנולד בשנת 1927.

הסיפור במהלך המלחמה:

באותה תקופה, החלה להתפשט האנטישמיות בפולין, הפרלמנט הפולני החל לחוקק חוקים ותקנות אשר הגבילו את חופש העיסוק והמחייה של יהודי פולין,תקריות ותקיפות נגד היהודים הפכו להיות נפוצות,והיו אף פוגרומים.

כל זה נמשך עד שנת 1939, סבא היה אז בן 12, השנה בה פרצה המלחמה, והיטלר פלש לפולין. בעיר חמילניק הייתה אווירה קשה, אמהות ונשים פרצו בבכי,אבות אשר גויסו לצבא פולין חיבקו את ילדיהם הקטנים ונישקו אותם,נפרדים, בלי לדעת, אם עוד יתראו, ויצאו למלחמה.

צבא פולין, לא היה יכול להתמודד עם צבא גרמניה, והצבא הנאצי של גרמניה פלש לפולין ב1/9/1939, כמעט ללא התנגדות.

המצב בעיר חמילניק, הלך והדרדר ככל שהתקדמה המלחמה,פליטים נפוצו לכל עבר, וסיפורי מעשי זוועה והרג שמבצעים הגרמנים ביהודים, הפכו לעניין בשגרה.

ב4 לספטמבר,1939, הגרמנים פלשו לעיר חמילניק, והחלו בעזרת הפולנים לנהל את החיים בעיירה.הגרמנים נהגו באכזריות והנהיגו חוקים חדשים כמו: החובה לשאת טלאי צהוב,עוצר בעיירה משעה שש, האיסור לנסוע ברכבות ורכבים ציבוריים, ועוד. 

עולמו של סבא חרב עליו בן לילה. מנער בגיל מצווה הפך למבוגר שנאבק על חייו,במלחמת קיום יומיומית אל מול אויב אכזרי.

בשנת 1941, ריכזו היהודים את שארית יהודי חמילניק במרכז העיירה, והמקום הפך לגטו. הגרמנים החליטו מי יצא מהגטו לעבודות פרך ומי יישאר. התנאים בגטו היו בלתי נסבלים: רעב קשה,מחלות, התעללויות, מעשי שוד ורצח.

בשנת 1944, נשלח סבא למחנה העבודה בוכנוואלד ועסק בעבודות פרך. בתקופה זו, עדיין לא ידע סבא היכן נמצאת משפחתו, ומה עלה בגורלה. 

בשנת 1945, עם סיום המלחמה, שוחרר המחנה ע״י חיילי ארה״ב ורוסיה. וסבא הגיע לשוויץ.

הסיפור לאחר המלחמה:

מימדי האסון שעבר העם היהודי, כמו גם העדויות שהגיעו והצטברו מן הניצולים, היום קשים מנשוא. הנאצים השמידו שישה מיליון יהודים, מרבית יהדות אירופה. כמו גם את מרבית משפחתו וחבריו הקרובים של סבא. מבין כל בני המשפחה, נותרו בחיים, סבא, אחותו מרים ואחותו שושנה.

בשלב זה, סבא מבין כי על היהודים, לבנות לעצמם בית יהודי בארץ ישראל, ומחליט לעלות לארץ.

סבא מגיע לארץ ישראל על גביי אוניית המעפילים "ברייה" בשבת הידועה בשם, השבת השחורה. 

הבריטים ששלטו בארץ,תפסו את סבא ואת מי שהיה על האונייה ושלחו אותם למחנה המעצר בעתלית.

לאחר כל תלאות המלחמה,המחנות והגטו, ולאחר כל קשיי ההפלגה, סבא הופך שוב, מאדם חופשי, לאסיר במחנה בעתלית, בארץ ישראל.

התנאים במחנה בעתלית, היו נוחים יחסית, והבריטים על פי רוב, היו הגונים ונהגו בפליטים בכבוד.

עם השחרור מהמחנה בעתלית, עבר סבא לגור בתל אביב, ומתחיל לארגן את חייו החדשים בארץ ישראל.

בשנת 1956,סבא לוקח חלק ב״מבצע סיני״, במסגרת חיל הקשר. 

תקופה זו, היא מהתקופה המשמעותית שבתולדות מדינת ישראל, וסבא חי וחווה בשנים האלה, את תקומתה של מדינת ישראל, סבא גם מתמודד עם כל הקשיים והמחסור שהיה בשנותייה הראשונות של המדינה, את הכרזת המדינה, ואת כל מלחמות ישראל. 

סבא מקים לעצמו בית, בארץ ישראל, ובשנת 1959, הוא מתחתן עם סבתא אילנה, ומסייע לקליטת ופרנסת אחיותיו, שבינתיים עלו לארץ, ובונה מפעל לייצור מזרנים, עם חברו מחמילניק, יחיאל.

סבא וסבתא מקימים משפחה, משפחת קאופמן, בשנת 1962, נולד להם הבן הבכור, דוד אלון,בשנת 1965 נולד דוד רונן, ובשנת 1969 נולדה אמי רווית.

לפני שנפטר, סבא זכה להקים משפחה עם 3 ילדים ו11 נכדים, הנושאים את שמות הוריו ואחיותיו ואחיו, שנספו בשואה.