EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
יעקב גולדמן ומשפחתו
1885-1942
יוצר הדף: נועה גולדמן קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

 

תיבת טקסט: עבודת הנצחה

שם התלמיד המתעד: נועה גולדמן              כיתה: יא5





שם מלא של הדמות המונצחת: משפחתו של ירוחם גולדמן ומשפחתה של שרה גולדמן לבית  צ'רנילס

הקירבה של התלמיד לדמות : סבא וסבתא שלי.

מקום הלידה: מדינה ועיר- צ'נסטחובה , פולין.


סבי, ירוחם גולדמן, נולד ב23.8.1917 בצ'נסטוחובה (Czestochowa) בפולין. סבי נולד למשפחה ששורשיה עמוקים. סבא רבא, יעקב גולדמן, נולד ב21.2.1885, בדז'יאלושיצה, ואביו של יעקב, אברהם ישראל גולדמן נולד ב29.9.1857, בזקרוצ'ין. אביו של אברהם ישראל, נולד ב1819, ושמו היה ירוחם, על שמו קרוי סבי.
סבתי, שרה גולדמן לבית צ'רנילס, נולדה בפייצ'נו (Pajeczno), עיר קטנה ליד צ'נסטוחובה, ב1.4.1918. אביה, יעקב צ'רנילס נולד ב22.5.1886, ואביו יצחק צ'רנילס, נולד ב1853 בפייצ'נו גם כן. משפחתה של סבתי עברה מפייצ'נו לצ'נסטוחובה בשל מצוקה כלכלית בסביבות 1920.

לסבתי היו שני אחים ושתי אחיות, ולסבי היו שני אחים ואחות.

משפחתו של סבי בראשותו של אברהם ישראל, וכל האחים של סבא רבא שלי, היגרו מפולין לבלגיה, בסביבות שנת 1914, כאשר רק יעקב, הסבא רבא שלי, נשאר בפולין. סבי וסבתי היו ממשפחות מסורתיות והכירו כאשר היו בגיל 16-17, בעיר מגוריהם. סבי למד בתיכון חילוני ולאחר סיום לימודיו בתיכון התקבל לטכניון בוורשה, שם למדת הנדסת חשמל. את לימודיו סיים במאי 1939. סבא רבא שלי מצד סבי היה אדם עמיד בעל בית חרושת למברשות. סבא רבא שלי מצד סבתי היה סוחר בעל בניינים, יערות, בריכות דגים, ושותף בעסקים שונים וביניהם בית חרושת למראות. גם משפחתה של סבתי הייתה עמידה מאוד.

אחיה של סבתי, אברהם, נסע לפני שפרצה המלחמה לישראל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

כאשר פרצה מלחמת העולם השניה 1.9.1939, היו משפחותיהן של סבי וסבתי בצ'נסטוחובה, יחד עם עוד 110 אלף תושבים,מהם 35 אלף יהודים.

ב 3 לספטמבר  פלשו הגרמנים לעיר וכבשו אותה ומיד השליטו את המשטר הנאצי והטרור שנלווה לו כלפי היהודים. ב 4.9, נורו ברחובות העיר כ500 אנשים למוות, יהודים ופולנים, במה שלאחר נקרא ''יום שני המדמם''. החיים החלו להיות קשים בכל יום מוטלת על היהודים גזרה נוספת. לאחר כחודשיים וחצי, תחת הכיבוש הגרמני, החליט סבא שלי שאין סיכוי שהמצב ישתפר ושכנע את סבתי שהייתה אז חברה שלו, לברוח יחד אל מעבר לגבול הרוסי. בדרך לא דרך, הצליחו לגנוב את הגבול וסבי מצא עבודה כמהנדס חשמל במפעל נייר בעיר לבוב שברוסיה, שהייתה תחת שליטה רוסית. הוריהם שנותרו בצ'נסטוחובה דאגו להם ובניסיון לשכנעם שיחזרו, הם שלחו רב, על מנת שימצא אותם מעבר לגבול, וינסה לשכנעם שיחזרו, מתוך מחשבה שהמלחמה תסתיים במהרה והחיים ישובו למהלכם התקין. כשפגשו את הרב בחודש דצמבר 39', בעיר לבוב, הוא מסר לסבי וסבתי כסף

סבי,ירוחם

 

ששלחו הוריהם עימו, וניסה לשכנעם לשוב איתו לצ'נסטחובה. סבי הבהיר כי אין להם כוונה לשוב הביתה וביקש מהרב שישיא אותם, וב 22.12.1939, סבי וסבתי התחתנו בעזרת הרב ששלחו הוריהם. לא הרבה ידוע לי על מה שעבר על סבי וסבתי ברוסיה, ובני משפחתם שנותרו בפולין. מהמעט שידוע לי, חייהם היו קשים מאוד. ביוני 41', כאשר הגרמנים פלשו לרוסיה במבצע ברברוסה, סבי וסבתי יחד עם יהודים רבים ברחו מזרחה לכיוון סיביר. במנוסתם, המשיכו לעיר סמרקנד, שם הקים גנרל אנדרס את צבא פולין החופשית. סבי, התגייס לצבאו, ובהיותו מהנדס חשמל שירת כקצין בצבא. באותה תקופה צבא אנדרס פרש חסותו על כשמונה מאות ילדים יהודים יתומים וסבתי, שהייתה יחד עם אבי, עסקה בטיפול בילדים אלה.
סבי וסבתי הגיעו לארץ ישראל בפברואר 1943 יחד עם צבא אנדרס, וסבי יחד עם עוד כ 3,000  יהודים, ערק מהצבא ביום כיפור 1943 ונשאר בישראל כאשר הצבא הפולני המשיך בדרכו למצרים ולאיטליה.

תיבת טקסט: פקודת המבצע הגרמנית לששת הטרנספורטים לטרבלינקהבאותה תקופה, בראשית אפריל 1941, התקבלה החלטה על הקמת הגטו היהודי בעיר צ'נסטוחובה. גבולות הגטו נקבעו בין הרחובות קאוויה, פרבריצ'נה, מוסטובה ונהר הווארטה. על פי פקודת הגרמנים על כל יהודי העיר שגרו מחוץ לגבולות הגטו, היה לעזוב את בתיהם ולעבור לגטו, ועל כל הפולנים שגרו בתוך תחום הגטו, היה לעזוב ולמצוא מקום מגורים בעיר. עם הקמת הגטו הוקם יודנראט וארגונים שונים לחינוך ותמיכה. בצ'נסטוחובה הקימו הגרמנים מפעל לתחמושת והשתמשו ביהודי העיר כפועלי כפייה במפעל זה.
מרשימות שאבי מצא ידוע לי כי סביי משני הצדדים היו בין פועלי הכפייה במפעל זה. החיים בגטו היו קשים והרעב היה כבד, צפיפות, מחלות והתמודדות עם המציאות היומיומית הייתה קשה. אחיה של אימי נתפס על ידי הגרמנים כאשר הלך לתומו ברחוב בגטו, ונלקח לעבודת כפייה, כשהדליק סיגריה, נורה בראשו על ידי הקצין הגרמני שהיה במקום. ב 22.9.1942 , ערב יום כיפור, הוקף הגטו על ידי חיילים אוקראינים ויחידות SS. בגטו באותה תקופה היו כ 50 אלף יהודים, כאשר ל 35 אלף מיהודי צ'נסטוחובה נוספו יהודים מהערים ומהכפרים שבסביבה במהלך התקופה. בפקודת הגרמנים, הוחלט על חיסולו של גטו צ'נסטוחובה ומשלוח יהודי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. פקודת מבצע קבעה כי יהודי העיר יוסעו בשישה טרנספורטים, בני ששת אלפים – שבעת אלפים איש כל אחד, ברכבות מסע בהן הובילו בדרך כלל בהמות, מהגטו לטרבלינקה. במהלך האקציות נורו רבים מיהודי העיר ונקברו בקבר אחים ברחוב קאוויה. ב 7.10.42 חוסל הגטו הגדול ומכל יהודי צ'נסטחובה נותרו 5,000 איש בלבד כפועלי כפייה במפעל התחמושת הגרמני HASSAG . בני משפחתי למעט אח של סבי שברח לרוסיה, ואחות של אימי, היו בין אלו שנשלחו אל מותם לטרבלינקה. היהודים שנותרו בעיר רוכזו במספר רחובות מצומצם- בגטו הקטן. במשך מספר חודשים עד יוני 43' צעדו היהודים מהגטו הקטן למפעל הכפייה, ואז החליטו הגרמנים על חיסול הגטו הקטן ובהפתעה, יום אחד הודיעו ליהודים כי אינם חוזרים יותר לגטו בתום יום העבודה אלא נשארים להתגורר במפעל התחמושת.

ב 17.1.1945 שוחררה צ'נסטוחובה על ידי הצבא האדום הרוסי ובמפעל התחמושת נמצאו 5,200 יהודים מהם 1,518, תושבי  צ'נסטוחובה מלפני המלחמה. אחיו של סבי שברח אף הוא לרוסיה מצא את דרכו עם סיום המלחמה לאיטליה ובמסגרת העלייה הבלתי ליגלית ניסה להגיע לארץ ישראל אך האוניה שבה הפליג נתפסה על ידי הבריטים וכך מצא את עצמו יחד עם אשתו במחנה המעצר בקפריסין.  אחות של סבתי בתום המלחמה, השתחררה ממחנה ברגן בלזן ושבה לצ'נסטוחובה ולראות שלא נותר זכר מהמשפחה. לאחר מספר שנים עלתה לארץ והתאחדה עם אחותה ואחיה בישראל.

תאריך מותם המדויק של בני משפחתי שנספו בשואה אינו ידוע מאחר ולא בוצע כל רישום של הטרנספורטים שיצאו מהעיר אך ידוע כי נשלחו לטרבנלינקה כאשר חוסל הגטו הגדול בין התאריכים ה 22 לספטמבר 1942 עד ל 7 לאוקטובר 1942, שם מצאו את מותם.

בתחילת דרכם בארץ בשנת 1943, התגוררו סבי וסבתי בדירתו של אחיה של סבתי, בתל אביב. באותה תקופה סבי התכתב עם דודו באוסטרליה אשר הציע לו לבוא עם אשתו לאוסטרליה והם יסייעו לו בקליטה ביבשת החדשה. סבתי התנגדה וטענה כי אינה יודעת מה עלה בגורל משפחתה בפולין ואינה מוכנה בשלב זה לעזוב את אחיה היחיד שנותר בחיים. סבי אשר סיים בפולין עוד לפני המלחמה תואר בהנדסת חשמל התקשה בתחילת דרכו למצוא עבודה בתחום המקצועי והחל לעבוד כחשמלאי רכב במוסך בתל אביב. סבתי אשר לא הייתה לה כל השכלה אקדמית מצאה תעסוקה בתור תופרת, עיסוק שבו עבדה לסירוגין במשך שנים רבות. בשנת 1948 רכשו סבי וסבתי דירה ברמת גן למרגלות גבעת נפוליאון ועברו להתגורר בה. לאחר מספר שנים בהן עבד סבי כחשמלאי רכב מצא עבודה בתחום המקצועי כמהנדס חשמל בחברת פרימן, ואחר כך עבר לחברת טמפו ובסופו של דבר התמנה למהנדס ראשי של בית חולים בלינסון, תפקיד בו החזיק עד יציאתו לגימלאות בגיל 67. את סבתי לא יצא לי להכיר היות ונפטרה בשנת 1988, ואת סבי הכרתי למשך שנה, כאשר נפטר בשנת 2000. לסבי וסבתי נולדו שני בנים, אחד מהם הוא אבי. להם נולדו 5 נכדות, וכיום להם 5 נינים, אותם כבר לא זכו להכיר.
סבתי נפטרה ב8.10.1988, וסבי נפטר ב1.12.2000.
יהי זכרם ברוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

1986

 

 

 

 

 

 

 

 


משפחתו של ירוחם

 

משפחתה של שרה

 


קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text