רחל ורשבסקי קולודנר ז"ל, סבתא רבתא שלי, נולדה בשנת 1903 ונפטרה בשנת 1993.
רחל נולדה בעיר דרוהיצ'ין בפולין (כיום נמצא בבלרוס), היא הייתה האחות הבכורה מתוך תשעה /עשרה.
רחל התייתמה בגיל צעיר, היא עבדה עם אביה בסחר תבואות ולאחר מכן, כשגדלה, היה לה פונדק.
רחל התחתנה עם דב ורשבסקי, שבה ממשפחה עשירה, משפחת בעלה נחשבה כעשירי האזור. היו למשפחה עסקים רבים באזור וכולם הכירו אותם. ביתם היה במרכז העיירה. בעיירה היה דואר, בית חולים ועוד.
ב-1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, כבשו הרוסים חלקים ממזרח פולין. הרוסים בעיקר תקפו את המשפחות העשירות, לקחו מהן את כל רכושן והגלו אותן לסיביר. אחת מהמשפחות שהגלו הייתה משפחת ורשבסקי, מה שהשאיר אותם בלי רכוש. אבל רחל תמיד חשבה קדימה, החביאה והביאה איתה חפצים יקרים כדי שיעזרו לה בהמשך.
לקחו אותם ברכבות והורידו אותם במסילה צדדית באמצע שום מקום. משם לקחו אותם בעגלות, הם היו 4 משפחות "ורשבסקי", ונסעו כ-100 ק"מ עד לכפר על גדות הנהר. הנהר היה כל כך גדול שמחוף אחד לא ראו את החוף השני. שלחו אותם על סירות שייט, רחל ובעלה היו צריכים לחתור יומיים עד שהגיעו לכפר ליד גדות הנהר. כשהגיעו אמרו להם שאין להם זכויות ומי שינסה לברוח ירו בו. הNKVD רצו שהם יגורו עמוק בתוך הכפר, שלא היה שם כלום חוץ מצריפים ספורים. אבל רחל התעקשה ואמרה שהם לא מתכוונים לגור בכפר , ושהם ילכו ברגל לגור במקום קרוב וכל בוקר הגברים יקומו מוקדם בבוקר כדי להגיע בזמן לעבודה. רחל הייתה כל כך נחושה שהם הסכימו, כבר כאן אפשר ללמוד כמה דומיננטית וחזקה הייתה רחל.
בתקופה הראשונה בסיביר התייחסו אליהם כשבויי מלחמה ולא אישרו להם עזוב את סיביר. רחל ודב עסקו בחיטוב עצים כחיילים בתנאים תת אנושיים וסבלו מרעב. לאחר מכן שלחו את בעלה למחנה כפייה מרוחק. רחל כל כמה חודשים הייתה הולכת רגלית מרחק של כמה ימים, סוחבת מגלשיים עם קצת אוכל להביא לבעלה בקור ובסופות סיביריות. בנוסף הייתה מביאה לו דברים יקרים שהצליחה להחביא כאשר הגלו אותם כדי לשחד את השומרים ולעזור לבעלה. בעלה חזר רק בסוף המלחמה שבור וחולה.
באותו זמן, רחל קבלה פיסת אדמה בה גדלו תפוחי אדמה. היו להם תרנגולות וחצי פרה (הם התחלקו בפרה עם השכנים). בסיביר לא היה מסחר או חנויות ולכן הם נדרשו לגדל את היבול וממנו לשרוד. הם היו מעבדים את האדמה ידנית עם מעדר וסחבו מים עם עגלה גם ידנית, ילדיה אברהם ובתיה מאוד עזרו לה.
כל פעם שהייתה אי הסכמה בין הממשלה הזמנית של פולין היו באים, אוסרים אותה ומכריחים אותה לותר על האזרחות הפולנית. כששתי הממשלות היו מתפייסות היו מחזירים לה את האזרחות הפולנית.
לרחל ומשפחתה היה מזל, כאשר הגרמנים נכנסו לגרמניה ב-25 ליוני 1941 הם החלו בביצוע מעשי שוד בקרב יהודי המקום. בתחילת אוגוסט 1941, הוקם בעיר יודנרט אשר נצטווה לספק לגרמנים סכומי כופר גבוהים בפרקי זמן קצרים, תוך לקיחה של בכירי הקהילה כבני ערובה. הוקמו בעיר שני גטאות, האחד ליהודים "יעילים" והשני ל"בלתי יעילים". בגטאות אלו התקיימה צפיפות רבה, וכ-15 איש שוכנו בכל חדר, תוך הקצבת מזון זעומה. ב-26 ביולי 1942, לפנות בוקר, כותר הגטו של ה"בלתי יעילים" בעיר בידי שוטרים גרמנים ובלארוסים. יושביו, כמו גם כמאה יהודים מגטו ה"יעילים", נלקחו לתחנת הרכבת המקומית. משם הוסעו לאתר הרצח ההמוני ברונה גורה, שם נרצחו כולם. יהודים שהסתתרו בגטו, נורו במקום. ב-15 באוקטובר 1942, לאחר מספר מעשי רצח נוספים של יהודים בעיר, כותר גטו ה"יעילים" בידי חיילים גרמניים ושוטרים אוקראינים ולטבים וכ-1,500 יהודים הובלו לבורות ונרצחו. היהודים שהסתתרו בגטו נרצחו במקום.
כ-120 יהודים מהעיר שהוחזקו במחנה עבודה ברדסטוב נרצחו ברובם בתחילת נובמבר 1942. במחנה פטרוביץ, בו שהו מאות צעירים יהודים, רבים מהם מדרוהיצ'ין, הייתה התמרדות ובריחה המונית. כ-40 יהודים שהצליחו להימלט ולהצטרף לקבוצה פרטיזנית סובייטית, נרצחו מאוחר יותר.
כ-85 יהודים שרדו את השואה מקהילת דרוהיטצ'ין.
כל המשפחה שנשארה בדרוהיטצ'ין נרצחה, אחיה ואחיותיה וכל משפחתם.
בשנת 1946 החזירו את המשפחה לפולין, לחבל שלזיה שהייתה שייכת לגרמניה וסופחה לפולין בתמורה לשטחים שרוסיה סיפחה מפולין. הרוסים והפולנים עשו טרנספר הדרגתי של כל האוכלוסייה הגרמנית משלזיה למזרח גרמניה ויישבו במקומם את מליוני אזרחי פולניה לשעבר שהוגלו לברית המועצות. שם דב עבד בטקסטיל וילדיה של רחל חלו כל הזמן כי הייתה רטיבות בבית והיה צורך לאשפז אותם בבית חולים.
בפולין הייתה התייחסות פחות טובה ליהודים מה שחיזק את משפחת ורשבסקי לעלות לארץ. הם התחילו לחפש דרכים לעלות לארץ אך בפולין התחילו להגביל את היציאות לחוץ לארץ ובארץ באותה תקופה שלטו הבריטים שלא אפשרו עלייה לארץ. הם לא הצליחו לקבל אישור לארץ והבינו שיהיה קשה ואולי גם בלתי אפשרי לעזוב את פולין, לכן החליטה המשפחה למצוא מקום אליו יוכלו להגר ומשם להמשיך מתי שיוכלו לישראל.
המקום אליו יכלו להגר היה קנדה. הייתה להם שם משפחה שהזמינה אותם אליהם. הסיבה שהם יכלו לקבל אישור כניסה לקנדה היא שהמשפחה בקנדה "כאילו" הזמינה אותם לעבוד איתה. בתחילת 1948, נסעה המשפחה באנייה לקנדה מפולין. הם שהו בקנדה שנתיים וב-1950, לאחר קום המדינה, החליטו לעזוב את קנדה.
כאשר הגיעו לישראל, הם שהו כמה ימים אצל משפחתם בחיפה ואז עברו לבית שאחיה של רחל שעלה לארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה, בנה לה, הייתה זו "תקופת הצנע" והיו להם קשיים כלכליים רבים. לרחל הייתה חנות לכלי בית ובית קפה.
רחל הייתה אישה מאוד כריזמטית, תמיד, חשבה צעד אחד קדימה וידעה מה לעשות. היא הייתה ראשת המשפחה, כולם היו מקשיבים לה ועושים מה שהיא אומרת.הייתה אישה חזקה ודומיננטית שכולם אהבו.
