סיפור חיים
מנחם נולד ב- 1927 בצ'כיה, למשפחה בת 5 נפשות. כבר בילדותו שם לב למעשי אנטישמיות כלפי יהודים בקהילה, משפחתו וכלפיו.
דצמבר 1938, לפני שפלשה גרמניה הנאצית לצ'כיה, גויס אביו לצבא צ'כיה כדי להילחם בגרמנים. ביום בר המצווה של מנחם, ללא אביו לצידו, חוו היהודים בעיר פוגרום והוטלו עליהם את חוקי נירנברג..
ב- 1942, נגזר על מנחם וחבריו לעבוד פעמיים בשבוע בעבודת כפייה עבור הממשלה..
למרות האנטישמיות, הם התכחשו לשמועות על רצח היהודים בפולין.
במרץ 1944 פולשים הגרמנים לצ'כיה והנערים נשלחו לחפור בורות ברחבי העיר, ולבנות שני גטאות בהונגריה, מנחם שהיה אז בן 15 וכל יהודי האזור הועברו לשם..
לאחר חודש וחצי הועברו יהודי הונגריה למחנה ההשמדה אושוויץ - בירקנאו. בכניסה למחנה עמד ד''ר מנגלה שהחליט את מי לשלוח לתאי הגזים ואת מי לא. משפחתו של מנחם נשלחה שמאלה והוא ואחותו הגדולה נשלחו ימינה-לחיים.
למנחם שלא נשלח לתאי הגזים קועקע מספר על היד 10111A והוא נשלח לעבודות, וטיפל בסוסים של הנאצים.
לפני סיום המלחמה, החליטו הנאצים לקיים את צעדת מוות.
ב- 13 בינואר 1945, לאחר ימים רבים של הליכה, מי שעוד שרד הובל לרכבת עם קרונות פתוחים ששימשו להובלת פחם. הם נסעו עד למחנה בוכנוולד שבגרמניה, במהלך הנסיעה הקשה נפצע מנחם מהפצצות של בעלות הברית ועם זאת המשיך ושרד. הוא הגיע למחנה, שם הוצאו להורג מידי יום אלפי יהודים, אבל מנחם הצליח להינצל מהנאצים עד לשחרור וסיום המלחמה ב 11 באפריל 1945 כשהיה בן 18.
בשל מצבו הבריאותי ומחלת השחפת בה חלה, מלחמת ההישרדות שלו נמשכה גם לאחר המלחמה וחשש כבד היה לחייו.
מנחם הועבר בין בתי חולים עד הגעתו לבית החלמה בשוויץ. שם תוך 6 שבועות מצבו קצת השתפר. בהמשך עבר להחלמה בדאבוס, עבר ניתוח קשה בציריך וחזרה לדאבוס שם קיבל את הידיעה כי אביו חי ונמצא ברוסיה, עובדה שסייעה לו להתאושש. הוא רכש מקצוע של טכנאי מכונות כתיבה וחישוב ורק לאחר שמצבו הבריאותי של מנחם אפשר זאת, הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1950.
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
מחוות | נרות
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
