דף לכבוד / לזכר

קרישה שמפן נולדה בשנת 1922 בעיר סוסנוביץ' שבפולין. אמה לא עבדה  ואביה היה סוחר בעל תחנות דלק שהעסיק גויים. סבה הקים תלמוד תורה. קרישה באה ממשפחה עמידה ובביתה היתה משרתת שדאגה לאחזקת הבית.

 בעיר סוסנוביץ'  חיה קהילה יהודית שמנתה כ30,000 יהודים מתוך 120,000 תושבים.כל המוסדות הציבוריים כללו יהודים וגויים כאחד- גנים, בתי ספר, אוניברסיטאות וכו'. החיים היו רגילים והתושבים חיו בשכנות טובה אך לא מעבר לזה.

בקהילה, היו רבנים, ניהלו חתונות, קיימו בריתות מילה, בר ובת מצווה, קופה לעזרה הדדית, היה מבנה ליתומים יהודיים, בית חולים יהודי, עיתון יהודי שנקרא "היינט" ודברים רבים אשר עשו היהודים במסגרת המסורת היהודית והדת.

היהודים עסקו בעיקר במקצועות חופשיים כגון- סוחרים, תעשיינים, רופאים,סנדלרים ותופרים. עקב שכר לימוד גבוה בגימנסיה היהודית, היו יהודים רבים שנאלצו ללמוד בבית הספר הפולני, מכיוון שלא יכלו להרשות זאת לעצמם. בגימנסיה שפת הלימוד הייתה פולנית, ורק בשיעורים מסוימים למדו עברית. קרישה למדה אך ורק בבתי ספר יהודים וחברותה היו יהודיות.בשעות הפנאי, היא נהגה לצאת עם חברותיה לרחובות המרכזיים בעיר, ללכת לבתי קולנוע, תיאטראות וקונצרטים. חברת הילדים הייתה פתוחה ומקבלת אך חברות בין גוי ליהודי לא הייתה מקובלת והיו מעט מאוד חברויות מעורבות- יהודים הסתובבו עם יהודים, וגויים הסתובבו עם גויים.

ילדותה של קרישה הייתה מלאת טוב ושמחה.

בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, החלו היהודים לפחד מאמירותיו של היטלר שנשמעו ברדיו ונראו בעיתון וברחובות. הם לא רצו להאמין שאמירות אלה יתגשמו, ומה שעזר להם לשמור על אופטימיות היו האווירה הנוכחית ורמת החיים הטובה. לעומתם ולרעתם, כאשר הגויים שמעו על רעיונותיו של היטלר תגובתם הייתה שונה ,ןהם תמכו בו והאמינו בדבריו.

באותה תקופה יהודים רבים החלו לעזוב ולברוח מגרמניה לפולין ואמה של קרישה עזרה לרבים מהם. הכנסייה הייתה נגד היהודים, וכל זאת שינה לפתע את האווירה שהפכה מהר מאוד למתוחה. בשנים 1937-1938 כבר הוצבו שומרים פולנים בשם "פיקטים" ליד חנויות של יהודים על מנת להזהיר גויים שלא לקנות מיהודים כדי לא לפרנס אותם. בתקופה זו, יהודים עדיין יכלו לקנות אצל גויים מכיוון שרצו את כספם.

בשנים אלו הפסיקו לקבל יהודים לאוניברסיטאות, ואלו שכבר למדו בהן, הופרדו בזמן הלימודים כך שגויים ישבו בצד אחד ויהודים בצד השני. בנוסף, עוד מקרה הממחיש ומבטא את המתיחות אשר שררה, ואת השפעת דברי היטלר אל התושבים הייתה התעללותם ביהודים ברחוב, לדוגמה- ריססו את מעילי היהודים בזמן הליכתם ברחוב בכדי להרוס את פרוותם.

ב-1.10.1939 כאשר קרישה הייתה בת 18, פרצו הגרמנים לפולין באופן רשמי והפעולות שנקטו הנאצים החלו להחריף. הגרמנים הגיעו ללא התרעה מוקדמת והחיילים הפולניים נסוגו לאחור.לרוע מזלם של היהודים, הגרמנים הצליחו לכבוש את פולין בעשרה ימים. לאחר כיבוש הנאצים כל ענייני הקהילה היהודית נוהלו באמצעות מועצה שנקראה היודנראט. אביה של קרישה סרב להיות חלק מהמועצה בטענה שהם עוזרים לגרמנים.

כעת המשפחה של קרישה כללה את אביה ואמה, אחות ואחיין דודים ודודות. אביה של קרשה ובעלה של אחותה נסעו למרכז פולין בעוד שאמה אחותה אחיינה והיא נסעו לסבתא שגרה בעיר ראדים שבמרכז פולין. הגרמנים שהגיעו לעיר זו, הפציצו אותה בעזרת אווירונים אך משפחתה יצאה בשלום ומיד לאחר מכן חזרו לסוסנוביץ' עיר מולדתם. לאחר שבועיים עד שלושה, נפגשה המשפחה בסוסנוביץ' אך דירתם כבר הייתה מוחרמת בידי הגרמנים והם נאלצו לגור בשני חדרים של מרתף הבית מספר חודשים.

מספר היהודים בעירה היה ירוד כי רבים מהם ברחו לכיוון רוסיה. באותה תקופה כבר נכנסו לתוקפן הגבלות רבות כגון כמות אוכל, שעת עוצר (בשעה 17:00), מוסדות של יהודים הפסיקו לפעל ועוד.

בשנת 1942 גורשו כל היהודים מהעיר, והגרמנים העבירו את הגטו לעיר סמוכה הנקראת שרודולה. גטו שרודולה היה מלוכלך ומזוהם, ולא היו בו תנאים כלל. הוא היה תחת שמירה בכל שעות היום והלילה והבריחה ממנו הייתה קשה מאוד. בגטו זה, היו עושים סלקציה לחלוקה בין מוות לבין מחנות עבודה כמעט כל יום. באוגוסט 43 ניהלו את הסלקציה הסופית, וזאת מכיוון שרצו לחסל את הגטו. גם מסלקציה זו הצליחה להינצל קרישה ונבחרה ללכת למחנות העבודה. הוריה של קרישה, הסתתרו בבונקר שחפרו, ולא היו נוכחים בסלקציה וכך ניצלו גם הם.

 ב-1943, קרישה התחתנה עם בעלה שהכירה לראשונה בשנת 1939 וגם הוא נשלח למחנות העבודה

קרישה ובעלה נשלחו למחנה העבודה "אנה ברק" שם שכנו בביתנים מעץ. במחנה היו תנאים קשים מאוד ומחסור גדול באוכל. במחנה הם עסקו בייצור נעליים, ומדים לחיילים הנאצים ועשו את הכביסות.במחנה היתה הפרדה בין נשים לגברים בעזרת גדר חשמלית. היא ובעלה נפגשו ליד הגדר ובמרפאה שהייתה משותפת לשני המינים, למרות האיסור על כך.

לאחר שנה במחנה  זה, הועבר בעלה למחנה אחר ואף היא הועברה למחנה "פטר וולדאו", שם ייצרו שמיכות לצבא הגרמני.  "היה לי מזל גדול, בכלל היה לי מזל" אמרה קרישה כאשר סיפרה על העברתה למחנה זה שם עבדה עד ה-9.5.1945. בתאריך זה ברחו הגסטפו, ובמקומם באו הרוסים. אלה היו רגעים של שמחה גדולה.

בסוף המלחמה קרישה חזרה לעיר הולדתה שם חיכו לה הוריה. היא חיכתה לבעלה ולאחותה אשר לאחר זמן מה נודע לה ולמשפחה, שנהרגו.

לאחר מספר שנים, התחתנה קרישה עם בעלה השני, מנתח בבית החולים. אביה עבד כפקיד בתחום הבנזין והיא עבדה כפקידה.

אחרי כמה שנים, החלה עליה גדולה לארץ ישראל. בעלה של קרישה רצה לעלות אך היא פחדה לעלות עם התינוק שנולד להם ולכן לא עלו. כששניהם רצו לעלות לארץ לא נתנו לבעלה היתר יציאה מכיוון שלאחר המלחמה היה מחסור ברופאים.

קרישה ובעלה הגישו 10-12 בקשות יציאה אך את כולם דחתה הממשלה. הוריה עלו לארץ בשנת 1953 וב1956 באה קרישה לביקור .  בעת ביקורה ראתה קרישה כי מצבם קשה בהרבה ממצבה בפולין.

כשחזרה לארצה, היא התכוננה לעשות עליה לעלות לארץ ומכיוון שכבר ידעה את המצב בארץ, יכלה לעשות זאת יותר מוכנות.

לאחר עשר שנים, בשעה שהתחלפה הממשלה בפולין, קיבלו קרישה ובעלה אישור עלייה לארץ. קרישה הביאה עמה 6 טון של חפצים במחולה. דבר זה התאפשר לה לעומת הוריה מכיוון שעלתה, לאחר שהופסקו ההגבלות על משקל החפצים שניתן להביא.

קרישה תפקדה כעקרת בית וחיה עם בעלה וילדיה.