רקע היסטורי: ביוני 1940 לאחר שנכבשה על ידי גרמניה, חתמה צרפת על הסכם כניעה. זמן קצר לאחר הכיבוש החלה רדיפתם של יהודי צרפת. היהודים נושלו בהדרגה מזכויותיהם האזרחיות ומפרנסתם ואלפי יהודים, בעיקר אלו שהיגרו לצרפת לפני המלחמה, נשלחו למחנות מעצר. בקיץ 1942, כשהחלו הגירושים הגדולים של יהודי צרפת למחנות ההשמדה, היו היהודים המהגרים הראשונים להישלח. ב-16 וב-17 ביולי, נעצרו בפריס 12,884 יהודים, 4,051 מתום ילדים, במה שנודע אחר כך בתור הגרלת "הוול דיו".
מידע על הדמות: ג'וזף מיניירה נולד בשנת 1888 ונפטר בשנת 1949.
הוא היה מורה בבית הספר היסודי " הוספיטלייה סן ז'רבה " הממוקם ברחוב בפריז שהיה אז הרובע היהודי, בית הספר היה בהתחלה בית ספר ליהודים אך גם כאשר הפך לציבורי רוב התלמידים בו היו יהודים.
הגרמנים החלו לצרף קבוצות של ילדים לאושוויץ וכתוצאה מכך נאלצו ילדים לעבור את אימות המעצר והגירוש ללא הוריהם, 165 מתלמידי בית הספר שולחו לאושוויץ וכולם נספו בתאי הגזים.
מעצרם של התלמידים היהודים בעצם הרס את בית הספר, כאשר ג'וזף מיניירה שמע על הגירושים ותלמידיו מהעבר ומההווה פנו אליו בבקשת עזרה, הוא החליט שאינו יכול לצפות מן הצד ולא לעשות כלום מלבד להזדהות איתם, הוא הרגיש חייב להתערב ולעזור להם. הוא החל להיות פעיל ברשת מחתרתית שהנפיקה מסמכים מזויפים וסייעה ליהודים במנוסה. הוא עזר לתלמידו ולבני משפחתיהם בכל דרך. ישנה עדות של משפחה שהוא החביא אותם במשך תקופה ארוכה.
מתוך עדותו של אדולף קורמן-1989: "באוקטובר 1942, אמי רצתה לעבור עם אחותי הצעירה ואיתי אל האזור הדרומי שלא היה תחת כיבוש גרמני. זאת על מנת לחמוק ממעצרים נוספים ברובע בו התגוררנו- הרובע הרביעי בפריס, התמזל מזלנו ולא היינו רשומים באחת מרשימות המעצרים הקודמות.
מנהל בית הספר ההוספיטלייר סן ג'רבה שבו למדנו, מר ג'וזף מיניירה הספיק כבר לחלק לכמה מחבריי תעודות מזויפות של צרפתים לא יהודים. פניתי אליו בבקשה שיסייע גם לנו. הוא נתן לנו מסמכים אשר אפשרו לנו לחצות את הגבול ללא בעיות.
נוסף לכך מר מיניירה היה מבקר בבית החולים הצבאי הגרמני, שם אושפז חברי בן ה14 ג'וזף שולמן. שולמן קפץ מרכבת גירוש בעת נסיעתה ואיבד את אחת מרגליו לאחר שהרכבת דרסה אותו. מיניירה היה מבקרו באופן קבוע, ותוך לקיחת סיכונים גדולים עשה מספר ניסיונות לשחררו מבית החולים. לרוע המזל ניסיונותיו לא צלחו ושולמן גורש ב18 ביולי 1943 לאושוויץ, שם נספה.
כל התלמידים מבית הספר שהכירו את מר מיניירה מעלים על נס את התנהגותו ומעשיו המופתיים בתקופה החשוכה של הכיבוש. אין ראוי ממנו לקבל תואר כבוד ממדינת ישראל". (אדולף קורמן)
הנצחתו: בהתבסס על עדותיהם של תלמידיו לשעבר הוכר ג'וזף מיניירה ב1990 על ידי יד ושם בתור חסיד אומות עולם.
לכבודו של מיניירה ניטע עץ במקום סמלי, בסמוך לאנדרטת יד לילד. העץ פונה גם לאנדרטה של יאנוש קורצ'אק- הסופר,המחנך היהודי הנודע שבחר לא לנטוש את ילדי בית היתומים, יאנוש קורצ'ק נפטר כאשר מיניירה החל בהצלה של ילדי בית הספר שלו.
ביוני 2009, לאחר שכבר הוכתר כחסיד אומות עולם, התקבל מכתב במחלקת חסידי אומות עולם ביד ושם מאת שלמה פישר שנקר מרמת גן שביקש תוך התנצלות על פער הזמנים, להכיר במנהל בית ספרו- ג'וזף מיניירה בתור חסיד אומות עולם, כאשר נודע לו שכבר הוכתר כחסיד אומות עולם- פרץ בבכי.
