דף לכבוד / לזכר

שם מלא של הדמות המונצחת: דב ברטולד קליפר (סבא שלי מצד אמא)

תאריך לידה 12.10.1936

מקום לידה: פוטילה רומניה

סבא נולד בפוטילה שברומניה. כל יום הלך לבית ספר שהיה מרוחק שלושה קילומטר מביתו. כך נהג גם בחורף כשהשלג הגיע לו עד הברכיים.

עוד לפני שהתחילה המלחמה, כשסבא היה בן 4, הגרמנים הגלו אותו ואת משפחתו מפוטילה למוגילב שבטרנסיסיה.

אבא של סבא נלקח בידי הגרמנים במוגילב למחנה עבודה ומאז סבא והמשפחה לא ראו אותו יותר. אחיו הקטן של סבא נפטר כאשר היו בגטו במוגילב ואחותו הקטנה נולדה שלושה ימים לאחר מכן.

סבא ומשפחתו גרו במחנה בחדר אחד יחד עם עוד שלושים איש, כל פעם מישהו אחר נפטר מרעב. הילדים במחנה נהגו לשחק בחוץ כשהגרמנים שעברו משתמשים בהם כמטרות חיות. מי שהצליח לברוח נשאר בחיים מי שלא הצליח מת.

במהלך השהות במחנה סבא חלה בטיפוס, בגלל המחלה ותת התזונה הפך למשותק ברגליים ויכול היה רק לזחול על ארבע, עברה שנה עד שחזר ללכת על שתי רגליו כרגיל.

אמא של סבא חלתה בטיפוס גם היא ולכן כשנולדה אחותו הקטנה במחנה, היא ביקשה מגיסתה לקחת את התינוקת ולזרוק אותה איפה שזורקים את המתים. אמא של סבא פחדה שלא תוכל להאכיל ולטפל בתינוקת. הדודה של סבא לא הסכימה לזרוק את אחותו הקטנה של דב ולכן החביאה אותה בתוך המעיל שהייתה עטופה בו. במשך כמה חודשים האכילה אותה במרק של קליפות תפוחי אדמה. אמא של סבא לא ידעה על התינוקת במשך שלושה חודשים.

ככה חיו דב ומשפחתו בתת תנאים עד סתיו 1944 כששוחררו על ידי הרוסים.

זמן קצר לפני שהרוסים הגיעו לשחרר את הגטו פחדו סבא והמשפחה שהגרמנים יהרגו את תושבי הגטו, כשהבינו שהרוסים עומדים לנצח במלחמה. לכן המשפחה הסתתרה במחבוא מתחת לאדמה, בבור שהם הכינו מראש. סבא של סבא, שמר מחוץ לבור וכיסה אותו בגבורה רבה. אפילו כשבאו הגרמנים לחפש יהודים ושאלו את סבא של סבא איפה כולם, הוא ענה שהם יכולים רק להרוג אותו אבל הוא לא יגלה להם איפה. באופן מפתיע לחלוטין אמרו הגרמנים שהם מעריכים ומכבדים אותו על האומץ ונשארו לשמור עליו כדי שנאצים אחרים לא יהרגו אותו.

אחרי השחרור מהגטו הלכה המשפחה ברגל, עשרה ימים עד העיר צרנוביץ שברוסיה. שם נשארו סבא, אחותו אמא שלו וסבא וסבתא שלו עד 1947 .משם עברנו לרדאוץ שברומניה עד 1951 ומשם עלו לארץ.

סבא ומשפחתו הגיעו לשער העלייה סאנט לוקס בחיפה במרץ 1951 ומשם אחרי שבוע ימים, העבירו אותם לבית עולים בשער מנשה שבעין שמר. אחר כך, לקראת החורף של 1951 העבירו אותם למעברה קיסריה לאוהלים, היום זו אור עקיבא.

לימים סבא התחתן עם סבתא דליה נולדו לו שלוש בנות ותשעה נכדים - משפחה לתפארת!