אוטו פרסבורגר נולד ב29.06.1923 בצ'כוסלובקיה, בעיר טרנבה.
ב1942, חודש אפריל, גורש אוטו ומשפחתו לאושוויץ, כחלק בפעולות הפיתרון הסופי, והיה מראשוני המחנה (הגיע במשלוח השני). אחיו, אמו וסבתו נרצחו בזמן זה.
מספרו היה 29045, וקועקע על חזהו, כמו שנעשה ליהודים שהגיעו ראשונים לאושוויץ, וכיום הוא מאחרוני הניצולים שמספרם מקועקע על החזה.
במחנה, אוטו ראה את הניסיונות הראשונים של הגרמנים בהמתה בגז, והוכרח להשתתף בחפירת בור בו קברו את קורבנות הניסויים, חיים ומתים כאחד. חודש וחצי אחר כך, ראה את אחיו יוליוס באחת הסלקציות, ולא יצא לא לראות אותו שנית. אוטו נעזר בגרמנית אותה ידע על מנת להימלט מהיתקלויות עם אנשי אס-אס. הוא הועבר למחנה אושוויץ- בירקנאו, שם בנה את ביתני האסירים והקרמטוריום.
ביולי 1942 הגיע אחיו של אוטו אלדר, אשר השתכנע בזהותו של אוטו רק לאחר ששר לו שיר ילדות משותף שאימם שרה להם. האח נרצח מאוחר יותר על ידי שומרי האס-אס.
במחנה, פגש אוטו חברת ילדות שלו בצ'כוסלובקיה, יולנקה, שעבדה כפקידה באושוויץ. לאחר שסיפר לה ש"אין לו יותר כוח" ושהוא עומד למות אם ימשיך בעבודת החפירה וסחיבת הגופות, סידרה לו יולנקה עבודה כעגלון, עבודה שהצילה את חייו. לאוטו היתה עבודה אשר הייתה קלה יותר פיזית ונתנה לו גישה לאוכל וציוד, וכך הבריח אוכל ממחסנים ומחוץ לאושוויץ ונתן לאסירי הבלוק 11 בו שהה.
ב18 בינואר 1945, עם פינוי אושוויץ, חשבו שאוטו לא היה יהודי משום שלא ראו מספר על ידו (הרי המספר היה על חזהו) והוא נשלח לרכבת עם פולנים לאוסטריה. לאחר שאמר לעצמו ש"אני לא מוכן להיות בעוד מחנה", קפץ מהרכבת והעמיד פני מת. לאחר שהרים את ראשו גילה שעוד אדם הרים את ראשו, שלדבריו "ראיתי אותך קופץ וקפצתי גם".
שניהם מצאו חווה ובה זוג איכרים צ'כים, מהם ביקשו אוכל. האיכרים אמרו להם "אתם לא הולכים לשום מקום, אתם תישארו כאן". מאוחר יותר התגלה שהם היו מראשי המחתרת הצ'כית. בבוקר לאחר הכניסה לחווה, קיבלו אוטו וחברו חבית מים חמים ואוכל, ואוטו התקלח במים חמים לראשונה מזה 3 שנים.
עם סיום המלחמה, אוטו, ששקל פחות מ30 ק"ג, הביע רצון לעלות לארץ. ב-1947, העפיל אוטו לארץ ישראל באוניית המעפילים "תאודור הרצל". האונייה נתפסה על ידי הבריטים, אך אוטו ידע שרק את הבריאים שולחים לקפריסין, אך את הפצועים שולחים לבתי חולים בארץ, ולכן העמיד פני פצוע והצליח להכנס לארץ. הוא התגייס להגנה ולחם במלחמת השחרור. לאחר המלחמה שירת בשירות קבע בצה"ל כרס"ר במחנה צריפין.
בשנות ה-50 הכיר אוטו את אשתו בוסיה והתגורר בשכונת נווה ים שבהרצליה, שם הוא גר עד היום הזה. לאוטו 2 בנים ו5 נכדים. עד היום אוטו מספר את סיפורי המלחמה אותם חווה ומרצה בבתי ספר ובמוסדות. בשנת 2013, השתתף בטקס המשואות בערב יום השואה ביד ושם.
