שם התלמיד המתעד: ליהי אהרונוב כיתה: יא'7
שם מלא שם הדמות המונצחת: יהודה (יודל) אהרונוביץ' (אהרונוב)
קירבה: סבא שלי
תאריך לידה: 28.12.1910
תאריך פטירה: 10.02.1998
מקום הלידה: ברנוביץ' פולין
עיסוק: קצין בצבא הפולני, פרטיזן, הנהלת חשבונות.
מקום המגורים במהלך המלחמה: יערות
סיפורה המלא של הדמות:
שמו של סבי היה יהודה, שם החיבה שלו היה "יודל " . שם המשפחה של סבי הוא כשם משפחתי אהרונוב, שם המשפחה היה אהרונוביץ' ושינו אותו לפי בקשת אחיו של סבי שנקרא משה ועבד בתפקיד בכיר בדואר וביקש לשנות את השם.
שמות הוריו של סבי היו שלום ובתיה אהרונוב, שעל שמה נקראה אמי. לאחיו של סבא קראו משה. ישנם עוד שמונה אחים שנספו בשואה ולנו ידוע רק על שלושת אחיותיו של סבי: רחל, גדליה ואהובה.
סבי נולד ב- 29.12.1910 , ו' בטבת תרס"א. הוא נולד בעיר בברנוביץ' שבפולין- למד שם בבית הספר, עבד באותה תקופה שלמד והיה קצין בצבא הפולני. משפחתו הקודמת גרה באחד הכפרים שוורשה. יהודה לא גר במדינה שנולד, הוא עלה לארץ ישראל באונייה והתגורר ברוממה בירושלים ולאחר מכן עבר לתל אביב.
לאחר מלחמת העולם השנייה, חיפש בכל אירופה בני משפחה וקרובים, לאחר שלא מצא אותם הוא יצר קשר עם אחיו משה שמטרם עלה ארצה והיחיד שנשאר בחיים, משה שלח לו סרטיפיקט.
סבי עסק בהנהלת חשבונות. הוא היה האח הבכור מכל באחים ואחיות, הוא היה פעיל בקהילת פולין ושירת בצבא הפולני בתור קצין. סבא עזב את משפחתו הקודמת (אישה ושני ילדים) ואת כפרו כיוון שיה יהודי והיה רשום ברשימות ההוצאה להורג.
יהודה עלה ארצה בשנת 1947, בעלייה דרך הסוכנות. ב47' בהגיעו ארצה הוא סופח להגנה בשל כישוריו כקצין ולוחם. עבד במטה שנלר עם משה דיין ולאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב, שם התחתן פעם נוספת עם סבתי אלה וכך נוצרה אמי.
סבא שלי פגש את שבתי בפגישה עיוורת. הם התחתנו ב- 28.02.1950 . יהודה דיבר עם סבתי רק ביידיש כיוון שהיא לא ידעה עברית ועם אימא שלי דיבר עברית, את העברית שלו למד עקב העלייה ארצה ובילדותו דיבר פולנית.
סיפורו של סבי בוא סיפור מעניין, הוא היה קצין בצבא הפולני בוורשה עד שהגיעו הגרמנים, ובגלל שצפה רעות ביקש להשתחרר בגלל היותו יהודי. הוא עזב את הצבא וחזר לביתו שבכפר. הייתה לו אישה ושני ילדים. בביתו שבכפר שם לב שיש עליו שמירה ועיקוב, בשל זאת הלך לרוסים ועבד אצלם בהנהלת חשבונות.
כל זמן שהרוסים שלטו הכול היה בסדר אך בהסכם ריבנטרוב מולוטוב שהגיעו הגרמנים העניינים הידרדרו. שהנאצים הגיעו הוא היה כבר ברשימות ההוצאה להורג, לא הייתה לו ברירה והוא נאלץ לברוח ליערות, למצוא מחבוא בערב לחזור מד יום. באחד הערבים שחזר אשתו וילדיו נעלמו, הם הוצאו להורג.
יהודה הסתובב שנתיים לבד ביערות כפרטיזן, דיבר עם עצמו כדי שלא ישכח לדבר. אחרי שנתיים פגש שני פרטיזנים נוצרים והצטרף אליהם. הוא בילה איתם ארבע שנים. הם תכף ראו שהוא מבין במלחמה ואיש פיקח ולכן נתנו לו תפקידי פיקוד והוא ביצע איתם פעולות נגד הנאצים.
לסבא היה אקדח נדיר עם כת לבנה, הוא הרגיש ששמים עין על האקדח ופחד שיהרגו אותו אז הוא הציע להתחלף באקדחים עם שני הפרטיזנים.שלושתם ביחד הצטרפו ליחידות בהם מפוצצים רכבות והורגים נאצים.
הפרטיזנים בנו להם עיר שלמה ביערות, סוכות מתחת לאדמה וגם מטבחים. הם היו יוצאים בלילות לבקש מזון ונשק.
ב-1945 נגמרה המלחמה. סבא חזר לכפרו לחפש ניצולים ולא מצא אף אחד, במשך שנתיים הסתובב באירופה לחפש שורדים וקרובים אך החיפושים לא הניבו אף פרי.
רק אז יצר קשר עם אחיו ועלה ארצה.
