משה ברש נולד בשנת 1920, בצ'רנוביץ. בילדותו היה חולה שחפת ולכן לא למד לבית ספר. הוא התחיל לצייר והתגלה שהוא מאוד מוכשר בתחום זה, וכבר כילד היו לו תערוכות ברחבי אירופה. יהודים נדבנים מארה"ב נתנו לו מלגה כדי שיוכל לצייר, והמלגה גם שמשה לקיום המשפחה.
הוא הכיר את ברטה גנדלמן כשהיה בן 13 והם התחתנו בגיל 22. החתונה שלהם הייתה חתונה עצובה מאוד. ברטה ומשפחתה התגוררו מחוץ לגטו, ומשה ומשפחתו גרו בגטו.
השלטון הרומני (עוד לפני שהגיעו הנאצים) הכריז שמי שאינו גר בגטו יגורש למחנה עבודה. משום כך ברטה משה התחתנו כדי שברטה תינצל. אביה נשלח למחנה עבודה טרנסניסטריה ומת שם.
במהלך המלחמה, כשהנאצים הגיעו לצ'רנוביץ, ברטה ומשה עסקו בזיוף דרכונים משום ששניהם ציירו היטב הם יכלו לזייף את הדרכונים מאוד טוב.
לאחר מכן הם נמלטו מצ'רנוביץ. חיילים בגבול רומניה התרגלו כל כך לתעודות שהכינו, ברגע שהגיע אדם עם דרכון אמיתי חשבו שהיה מזוייף ועצרו אותו. ברטה נדדה עם אמה הנכה ברחבי אוקראינה, ולמרות המזג האוויר הקשה, שבגללו אי אפשר היה לשרוד בחוץ, וגם האנטישמיות העמוקה שהייתה באוקראינה. אבל תמיד בסוף היה מישהו שהסכים ועזר והציל אותם. ברטה תמיד הזכירה זאת, ואמרה שבכל מקום יש גם אנשים טובים.
משה, לאחר שזייף תעודות, הצטרף לצבא האדום אחרי שהרוסים שיחררו את צ'רנוביץ. גם שם השתמש בכשרונות הציור שלו: הוא התבקש לצייר מפה של צ'רנוביץ, לתחילה לקח זאת ברצינות, לאחר שהתייאש, הוא פשוט צייר מפה, שהיא לא בהכרח מדוייקת ונתן להם. בזמן המלחמה, הצטרף למוסד לעלייה ב', זרוע של ההגנה שרצתה להביא יהודים לארץ ישראל. הוא השתתף בניסיון שנכשל לפרוץ דרך חדשה באלפים בכדי להבריח יהודים מאירופה.
לאחר המלחמה, עלה לארץ לפני ברטה לארץ והצטרף לפלמ"ח והיה חייל בחטיבת הראל תחת פיקודו של יצחק רבין. הוא השתתף לפריצת "דרך בורמה" שפילסה דרך לירושלים הנצור. לאחר שהוכרזה מדינת ישראל, הוא וברטה הפכו לחברי קיבוץ עין חרוד. הוא לימד מדעי הרוח בסמינר אורנים, פרסם ספרים בתולדות האומנות. לאחר מכן הם עזבו את הקיבוץ וגרו בירושלים. משה ייסד את החוג הראשון בארץ לתולדות האמנות, ותלמידיו הקימו מאוחר יותר את המחלקות האחרות. ובשנת 1996 זכה בפרס ישראל. הוא פרסם ספרים רבים בתחום תולדות האמנות.
