סילביה בירן נולדה ב22 לאפריל 1941
למייקו ויוסף בעיר סטורוז'ינץ שבאוקרינה.
כבר שנולדה, נלקחה למחנה הריכוז מוגילב שבטרנסניסטריה.
אזור זה נמסר לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות. סילביה יחד עם
אימה, אביה ודודתה הילדה שהו במחנה הריכוז 4 שנים עד תום המלחמה.
לרוע המזל, לא זכתה סילביה לפגוש את אחד האחים של אימה שהוצא להורג בידי הנאצים
ואת סבא וסבתא שלה מצד אמה כי גם הם נספו בשואה.
במשך 4 שנים שהתה במחנה הריכוז בתנאים לא תנאים, ללא דברים בסיסיים שכל ילד בימנו
זוכה להם כמו: מזון, חלב, חיתולים, בגדים חמים ועוד.
למרות כל הקשיים, הצליחה לשרוד יחד עם משפחתה את מחנה הריכוז וכששוחרר המחנה, נסעו
לרומניה להוריה של אביה לעיירה כפרית ושם שהו בין השנים 1945-1962.
במשך ילדותה, לא ידעה רומנית כלל מכיוון ודיברו איתה רק גרמנית לכן ההסתגלות החדשה
למקום הייתה גם היא קשה.
היא למדה בבית ספר יסודי ובתיכון ברומניה ועבדה בבית חרושת.
דודתה הילדה, שעלתה לארץ נהגה לשלוח לה חבילות של דברים מארץ ישראל מה שהגביר את
הרצון לעלות לארץ.
כשהייתה בת 21 שטה עם משפחתה לכיוון ארץ ישראל באוניה דרך איטליה. עקב מצבו הרפואי
של אביה שהחמיר בתקופת המלחמה, נאלצו להתעקב חודשיים בבית החולים בנאפולי. ולאחר
מכן, השלימו את המסע לארץ ישראל והגיעו לקיבוץ חולדה.
הם ידעו שמקומם בארץ ישראל.
כשעלתה
לארץ ישראל, שהתה מספר חודשים בקיבוץ ולאחר מכן פגשה את אהבת חייה- זאק, ששירת בדרגה
בכירה בצבא . לאחר חודשיים התחתנו ועברו לגור ברמת אביב. למרות קשיי הקליטה, ובינהם
גם למידת השפה העברית הצליחה להשתלב בלימודים בהצלחה.
סילביה למדה באוניברסיטת תל אביב פילוסופיה, מדעי החברה ואומנות רומית ויוונית, ובהמשך
חייה גם מלונאות ועסקים. היא סיימה את הלימודים בהישגים מעולים ויש לה מגוון רחב
של תעודות ותוארים.
בנוסף, עסקה כמורה לצרפתית ואנגלית ועבדה גם במשרד התיירות. הקימה משפחה , גידלה 2
ילדים והיום היא סבתא לחמישה נכדים.
בחייה התגברה על כל המכשולים שעברה בילדותה ועל הנורא מכל ומיצתה את כל הפוטנציאל
הגלום בילדה ששרדה את השואה ויותר מכך.
"למרות שהשנים במחנה הריכוז השאירו לי עמוק תחושות של פחד וחרדה,
המאבקים שלי בחיים הוכיחו על כוח רצון ועל ניצחון פרטי שלי.
כך בכוח הפנימי עברתי מכשולים ולמדתי והוכחתי לעצמי ולאחרים שאני מסוגלת ואני
מנצחת- אני חזקה "