סיפורה של הדמות לפני המלחמה:
ברנרד הגיע ממשפחה דתית מאוד, הוא למד ב"חדר", בבית דיברו באידיש ושפת הרחוב הייתה אוקראינית. כבן אדם צעיר, ברנרד התחתן ונולדו לו שני ילדים. כשאשתו הייתה בהריון עם הילד השלישי, הוא נלקח למחנה עבודה. אשתו , שני ילדיו ואחותו נשארו בבית. לפני המלחמה, לברנרד היה בעלות על משק חקלאי משפחתי של ירקות, פירות, עופות, אווזים וכו,... אביו נפטר לפני המלחמה.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה- היכן היה; סיפור ההישרדות; מועד הפרידה מבני המשפחה; מי מבין בני המשפחה שרד:
בשנת 1939, הפרידו בינו לבין אשתו. הרוסים לקחו את ברנרד למחנה עבודה, לעבודת כפייה בתוך שלג במשך שנתיים. ברנרד היה בן 28.
שנת 1941, ברנרד בן 30, לאחר שנתיים במחנה עבודה, ברנרד החליט לעשות מעשה נועז ולברוח ליערות. שם, פגש שני חברים שלו (יהודים), החברים שלו נשאו עימם תמונות של כל החברים (ברנרד והילדים מהכפר) וכך הגיע לסבא שלי שתי תמונות שלו בצעירותו.
השנה, עדיין 1941, ברנרד בן 31, הוא עדיין עם שני חבריו, אחד מחבריו, אוונגורד חלה וחבריו לקחו אותו לבית חולים. היו לו כאבי בטן נוראיים. אוונגרד נסע להווסט (מקום, לא ידוע, כנראה בית חולים) ושם, הרוסים תפסו את סבא שלי ואת שני חבריו. הרוסים לקחו אותם לקולוניה לשישה חודשים לעבודת פרך. (קולוניה= מחנה עבודה) . לאחר מכן נלקחו לקייב. כעבור זמן מה, הם נלקחו לסרדינה. בזמן שהותם שם, הייתה מתקפה של הרוסים נגד הגרמנים. הם חזרו ליד הרקום (מקום) ביער ונמלטו עקב שריפה גדולה ביער "בריאנסק".
הצבא הרוסי לקח את סבא והחברים לאסוף את תרמילי הנשק של החיילים הרוסים והגרמנים שנורו בעקבות המלחמה. הם עברו דרך מיינס פרינס לכיוון פולין- ורשה.
בשנת 1944, לפני ורשה, לקחו אותם ללובלינג (מחנה השמדה). שם יש את המשרפה קמטוריון . בדרך לשם, על הרכבת עם הצליחו לברוח מן הרכבת. הם קפצו ממנה, הרוסים תפסו אותם, ומשם הם נלקחו להרי הורל (URAL ) ברוסיה לעבוד עבודות כפייה, במשך שנתיים עד 1946.
בשנת 1946-1948 נדד ביערות ובהרים, חיפש עבודה ואת עצמו.
מה אירע לדמות לאחר המלחמה:
כשהיה ביערות הונגריה עם הפרטיזנים, שמע ברנרד שהמלחמה נגמרה. הוא היה בין קבוצת חברים ושמע מחבר שביקר בעיר הולדתו של ברנרד שמשפחתו של ברנרד נלקחה למחנות השמדה (עד היום לא ידוע האם שמועה זו הייתה נכונה או לא) ברנרד העדיף לא לחזור לעיר הולדתו, לכפר שלו ולהמשיך הלאה.
ברנרד עבר לרומניה בעיירה הראשונה שראה בשם סטו-מרה שברומניה (שכמה שנים לפני כן הייתה שייכת להונגריה ולכן מדברים שם הונגרית) פגש את אולגה, אשתו, אהובתו עד יומו האחרון ושם עבד בתור סייס, וחילק סחורה למשאיות עם סוסיו. לו ולאשתו נולדו שתי בנות, גיזלה ורבקה, בבית דיברו הונגרית. כשגיזלה הייתה בת חמש וחצי, המשפחה עלתה לארץ ישראל ב-4.4.1964 , מרומניה עד איטליה, הם נסעו ברכבות ודרכי תחבורה אחרת על היבשה ומאיטליה לארץ, הם לקחו אונייה. המשפחה התיישבה במטולה, מושבו האחרון של ברנרד עד שנפטר ושם הוא קבור. בשנת 1967, הציעו לו לקחת פיצויים מהגרמנים (רנטה), אך הוא לא הסכים מפני שהוא לא רצה שום קשר עם הגרמנים, אפילו לא אם זה פיצוי כספי. בעליית המשפחה לארץ, מי שהכין את תעודות הזהות בטעות כתב מסוקוביץ' ולא מושקוביץ' ומאז שם המשפחה של אמא שלי גיזלה ודודה שלי רבקה מוסקוביץ' עד היום.
