דף לכבוד / לזכר

"לזכור, להזכיר ולהנציח"

הנצחת בני משפחה של: חמדה שולברג – שומינר  ע"י ירדן דורון כיתה    יא9   

טלפון של מוסר העדות: 03-6425687 כתובת מוסר העדות: בראזני 12 תל אביב

סיפור חייה של חמדה שולברג -שומינר  בסאמבור שבפולין

חמדה שולברג נולדה בסאמבור שבפולין ותאריך לידתה לא ידוע.

חמדה נישאה לשאול שומינר וילדה 8 ילדים.

לפני המלחמה שימשה כסגנית ראש עירייה סאמבור שבפולין.

אביה, אחיותיה ואחיה עלו לישראל, ורק היא נשארה בסאמבור עם משפחתה.

חמדה, בעלה וילדיה נספו בשואה, תאריך רציחתם ו/או מקום קבורתם לא ידועים.

סאמבור נוסדה ב- 1387 כעיר מלכותית בקירבת מקום ליישוב עתיק יותר, שנהרס ועלה באש שנתיים קודם-לכן.

בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים חיו בסאמבור יותר מ-6,000 יהודים – שליש מכלל אוכלוסייתה.

הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה וממפעלי תעשייה וכן מעגלונות ומחקלאות, והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים.

בסאמבור פעלו כמה מפלגות ציוניות – החשובה שבהן הייתה מפלגת הציונים הכלליים – וכן אגודת ישראל.

משפחות חרדיות למדו בתלמוד תורה מודרני, והבנות – בבית ספר של  "בית יעקב"

בראשית ספטמבר 1939, ימים אחדים לאחר פלישת הגרמנים לפולין, הוצפה סאמבור פליטים יהודים שניסו לעבור את הגבול לרומניה, בזמן שברחו מהצבא הגרמני , והקהילה המקומית עזרה להם.

באמצע ספטמבר 1939 הגרמנים נכנסו לסאמבור  ומיד החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובגזל רכושם.

ב-24-23 בספטמבר פינו הגרמנים את העיר ונכנסו אליה יחידות הצבא האדום. והסובייטים שלטו.

השלטון הסובייטי החל להתבסס ואז החלו שינויים בחיי יהודי סאמבור: המסחר הופסק או צומצם, מפעלים הולאמו, יהודים שקיבלו אזרחות סובייטית השתלבו בשירותים עירוניים וממלכתיים ומי שסירב לקבל אזרחות סובייטית הוגלה לברית המועצות.

כשפלשו הגרמנים לברית המועצות ניסו יהודי סאמבור להימלט מזרחה, אבל רק מעטים הצליחו להגיע לתוך ברית המועצות מפני שכבישים נחסמו ע"י הצבא הגרמני.

ב- 29.6.1941 הסובייטים פינו את סאמבור והגרמנים נכנסו והשתלטו על העיר.

ב- 1.7.1941 עשו האוקראינים פוגרום ביהודים בעזרת חיילים גרמנים ורצחו כ- 150 איש.

על הקהילה היהודית הוטלו גזירות רבות": עבודות כפייה, איסור יציאה מהעיר, עוצר לילי, הגבלת קניית מזון וכן החלו החרמות חפצי ערך והוצאת משפחות יהודיות מבתיהם.

בסתיו 1941 גברו החטיפות לעבודת כפייה, גברים הועסקו בסלילת כבישים.

ב- 1942 הוצאו יהודים מחלקי העיר וריכזו אותם במספר רחובות וזה הפך לרובע היהודי.

ב- 1942 הועברו לסאמבור יהודים מכל הסביבה וכך הפכה סאמבור לאקציה המונית ראשונה.

ב- 4-6/8/1942 המשטרה הגרמנית ריכזה מיועדים לגירוש במגרש ספורט – חלקם הועברו למפעלים חיוניים למשק הגרמני וחלקם הוכנסו לרכבות משא לאחר שנדרשו למסור את כל חפצי הערך שברשותם,  חולים שרוכזו בבי"ח יהודי נרצחו.

עם סיום האקציה הובלו כ- 4,000 יהודים להשמדה במחנה בלז'ץ.

ב- 4/9/1942 נלקחו להשמדה כ- 100 קשישים.

ב- 17-18/10/1942 הייתה אקציה נוספת שבמהלכה נלקחו כ- 2,000 יהודים למחנה השמדה  בלז'ץ.

ב- 22/10/1942 נשלחו יותר מ- 2,000 יהודים להשמדה בבלז'ץ.

ב-1/12/1942 נסגרו גבולות הרובע היהודי והמקום הפך לגטו סגור.

רעב ומחלות פגעו בקרב יהודי הגטו, ומידי פעם הוצאו קבוצות צעירים למחנה יאנובסקה בלבוב.

מתחילת 1943 היו נסיונות להקים מחתרת יהודית בסאמבור. קבוצות נוער רכשו נשק והחלו אימונים בבית קברות יהודי אך מכיוון שהיו זקוקים לכסף ביקשו את עזרת היודנראט שסירבו להם.

תוך כדי ההכנות לפעולה, נשלחו יהודים למחנות השמדה וכך חוסלה הקהילה היהודית.

ב- 10/4/1943 הובאו כ- 1,000 מתושבי הגטו לבית הקברות היהודי. ראשית לקחו תינוקות, ילדים ונשים ורצחו אותם ביריות וברימונים לעיני כל. בסיום אותו יום הועברו אלה שנותרו לבית הסוהר, וכעבור 4 ימים נרצחו כולם.

ב- 22-23/5/1943 הוצאו שוב כ- 1,200 איש להשמדה בבלז'ץ.

אחרוני היהודים ניסו להימלט מהגטו ולהסתתר, אך רובם נרצחו ומעטים ניצלו ע"י משפחות נוצריות שהסתירו אותם.

ב- 9/6/1943 הגיע מועד חיסולו הסופי של הגטו. גרמנים חיפשו אחר מתחבאים, ולצורך כך הרסו ושרפו בתים וכן נתפסו בורחים בתעלות ביוב.

כל שרידי קהילת סאמבור הובאו ליער ושם הוצאו להורג, ואז הוכרזה העיר "מטוהרת מיהודים" (יודנריין).

ב- 8/8/1944 עם שחרור העיר התקבצו בה כ-150 ניצולים.

הילדה אניה שומינר בתחפושת פורים 10/10/1935

הילדה, אניה שומינר, נספתה בשואה בסאמבור בפולין.

הוריה של אניה הם חמדה שולברג ושאול שומינר שגם הם נרצחו בשואה.

חמדה שולברג היא אחות של אימו של סבי אילן ויסברג, עליזה שולברג , לפני נישואין.