דף לכבוד / לזכר

שמעון קאופמן ז״ל קירבה : סבא שלי תאריך לידה 1/10/1927 תאריך פטירה 22/9/2008 מקום הלידה: חמילניק, פולין הסיפור לפני המלחמה סבא שמעון נולד ב1927 בעיר חמילניק בדרום מערב פולין. היהודים, שמנו 8,000 מתוך 10,000 תושבי העיר חמילניק, עסקו במסחר, מלאכה ותעשייה. סבא שמעון סיפר שלאבא שלו,אריה, שהיה יהודי דתי, היו עסקים רבים בעיירה:טחנת קמח,מנסרת עץ וחווה חקלאית ומהם התפרנסה המשפחה בכבוד. אמא של סבא שמעון, רחל, הייתה פעילה בארגוני התנדבות וסייעה רבות למשפחות שהיו במצוקה בעיירה. לרחל ואריה נולדו בחמילניק 7 ילדים: רבקה- שנולדה בשנת 1910 מרים- שנולדה בשנת 1912 דוד-שנולד בשנת 1914 אלה-שנולדה בשנת 1916 אוסנת-שנולדה בשנת 1918 שושנה- שנולדה בשנת 1922 וסבא שמעון- שנולד בשנת 1927 הסיפור במהלך המלחמה באותה תקופה החלה להתפשט האנטישמיות בפולין. הפרלמנט הפולני החל לחוקק חוקים ותקנות, אשר הגבילו את חופש העיסוק והמחייה של יהודי פולי. תקריות ותקיפות נגד היהודים הפכו להיות לדבר שבשגרה, והיו אף פוגרומים.. כל זה נמשך עד שנת 1939. סבא היה אז בן 12 והיטלר פלש לפולין. בעיר חמילניק הייתה אווירה קשה. אמהות ונשים פרצו בבכי, אבות, אשר גויסו לצבא פולין, חיבקו את ילדיהם הקטנים ונישקו אותם, נפרדו, בלי לדעת, אם עוד יתראו, ויצאו למלחמה.. צבא פולין לא יכול היה להתמודד עם צבא גרמניה, שפלש לפולין ב1/9/1939, כמעט ללא התנגדות. המצב בעיר חמילניק הלך והתדרדר ככל שהתקדמה המלחמה; פליטים נפוצו לכל עבר וסיפורים על מעשי זוועה והרג שמבצעים הגרמנים ביהודים, הפכו לעניין בשגרה. ב- 4 לספטמבר 1939 הגרמנים פלשו לעיר חמילניק, והחלו בעזרת הפולנים לנהל את החיים בעיירה. הגרמנים נהגו באכזריות והנהיגו חוקים חדשים כמו: החובה לענוד טלאי צהוב; עוצר בעיירה מהשעה שש; האיסור לנסוע ברכבות וברכבים ציבוריים, ועוד. עולמו של סבא חרב עליו בן לילה. מנער בגיל מצווה הפך למבוגר שנאבק על חייו, במלחמת קיום יומיומית אל מול אויב אכזרי בשנת 1941 רוכזו היהודים הנותרים במרכז העיירה, והמקום הפך לגטו. הגרמנים החליטו מי יצא מהגטו לעבודות כפייה ומי יישאר. התנאים בגטו היו בלתי נסבלים: רעב קשה, מחלות, התעללויות, מעשי שוד ורצח.. בשנת 1944 נשלח סבא למחנה העבודה בוכנוואלד לעבודות כפייה. בתקופה זו עדיין לא ידע סבא היכן נמצאת משפחתו ומה עלה בגורלה. בשנת 1945, עם סיום המלחמה, שוחרר המחנה ע״י חיילי ארה״ב וברית המועצות. סבא הגיע לשוויץ. הסיפור לאחר המלחמה מימדי האסון שעבר העם היהודי כמו גם העדויות, שהגיעו והצטברו מן הניצולים, היו קשים מנשוא. הנאצים השמידו שישה מיליון יהודים, מרבית יהדות אירופה כמו גם את מרבית משפחתו וחבריו הקרובים של סבא. מבין כל בני המשפחה נותרו בחיים, סבא, אחותו מרים ואחותו שושנה. בסיום המלחמה סבא מבין כי על היהודים לבנות לעצמם בית יהודי בארץ ישראל, ומחליט לעלות לארץ. סבא מגיע לארץ ישראל על גביי אניית המעפילים "בריה" במהלך ה" השבת השחורה". הבריטים ששלטו בארץ, תפסו את סבא ואת מי שהיה על האונייה ושלחו אותם למחנה המעצר בעתלית. לאחר כל תלאות המלחמה, המחנות והגטו, ולאחר קשיי ההפלגה, סבא הפך שוב מאדם חופשי לאסיר במחנה עתלית בארץ ישראל. התנאים במחנה בעתלית, היו נוחים, יחסית, והבריטים על פי רוב, היו הגונים ונהגו בפליטים בכבוד. עם השחרור מהמחנה בעתלית עבר סבא לגור בתל אביב, ומתחיל לארגן את חייו החדשים בארץ ישראל בשנת 1956 סבא לקח חלק ב״מבצע סיני״, במסגרת חיל הקשר. תקופה זו היא מהתקופה המשמעותית בתולדות מדינת ישראל, וסבא חי וחווה בשנים האלה את תקומתה של מדינת ישראל. סבא גם מתמודד עם כל הקשיים והמחסור, שהיה בשנותיה הראשונות של המדינה, את הכרזת המדינה, ואת כל מלחמות ישראל. סבא מקים לעצמו בית ובשנת 1959 הוא מתחתן עם סבתא אילנה, ומסייע לקליטה ולפרנסת אחיותיו, שבינתיים עלו לארץ, ובונה מפעל לייצור מזרנים, עם חברו מחמילניק, יחיאל. סבא וסבתא מקימים משפחה, משפחת קאופמן, ובשנת 1962, נולד בנם הבכור, דוד אלון; בשנת 1965 נולד אבי רונן, ובשנת 1969 נולדה דודה רווית. לפני שנפטר זכה סבא להקים משפחה למופת המונה 3 ילדים ו-11 נכדים, הנושאים את שמות הוריו ואחיותיו ואחיו, שנספו בשואה.