יעקב
אדלשטיין היה יושב-ראש היודנרט בגטו טרזינשטט(טרנזין). נולד בהורודנקה שבגליציה,
וקיבל חינוך ציוני דתי. לגטו טרנזין הגיעו יהודים עוד לפני שהעיר טרנזין הייתה
גטו: בנובמבר 1941, הגיעו 340 יהודים מפראג לעיר טרזין הצ'כית. טרזין, שהיתה עיר
מוקפת שתי חומות עבות, נבנתה שנים רבות קודם לכן כמחנה צבאי. כשכבשו הנאצים את
המקום הפכו אותו לגטו בו רוכזו יהודים ממערב אירופה. במהלך שנות המלחמה עברו בגטו
(ששמו בגרמנית היה טרייזנשטט) כ-150 אלף יהודים. חציים מצ'כיה
ואחרים מגרמניה, אוסטריה, הולנד, הונגריה, מעט מפולין וכמה מאות מדנמרק.
במלחמת-העולם הראשונה עברה משפחתו לברנו ואז לברין
שבמורביה. מ- 1926 היה פעיל ב'תכלת לבן',
וב- 1933 מונה למנהל המשרד הארץ- ישראל בפראג. בקיץ 1937 עלה יעקב לארץ, עבד
שלושה חודשים בקרן היסוד, אך התאכזב וחזר לפראג והמשיך בפעילותו כמנהל המשרד
הארץ-ישראלי. ב- 15 במרס 1939, היום שבו פלשו הגרמנים לצ'כיה, התכנסו חברי ההנהגה
הציונית של צ'כוסלובקיה, והחליטו שמחובתם להישאר בשעת המשבר ולא לנטוש את המוני
היהודים. אדלשטיין הפך לאישיות המרכזית בהנהגה הציונית, מונה לאחראי לעלייה,
ובמהרה היה לנציג הרשמי של היהודים במגעים עם הגרמנים. עד לכניסתו לגטו טרזיינשטט ב- 4 בדצמבר
1941 יצא כמה פעמים לחוץ-לארץ, בהסכמת הגסטפו, כדי לחפש דרכים לזירוז הגירת
היהודים. במאי 1939 ביקר בארץ-ישראל, בתחילת נובמבר בוינה ובסוף נובמבר בטרייסטה.
בפברואר 1940 שהה יומיים בז'נווה ואחר-כך בברלין. בסתיו 1940 היה בברטיסלווה ובמרס 1941 ביקר
באמסטרדם. בכול המקומות הללו נפגש אדלשטיין עם מנהיגי הקהילות ועם המנהיגות
הציונית, יעץ להם והזהיר אותם מפני הצפוי. היו לו הזדמנויות שלא לחזור
לצ'כוסלובקיה, ואולם, מתוך הכרה בחשיבות שליחותו חזר לפראג. ב- 18 לאוקטובר 1939 יצא עם עוד 1,000
גברים ממריש אוסטראו ואז למורבסקה אוסטרבה לניסקו שעל נהר הסן
מדרום ללובלין, במסגרת תוכנית הגרמנים ל'ישוב מחדש' של היהודים באזור לובלין. המבצע
נכשל וחלק מהמגורשים הוחזרו למקומם. בנובמבר 1939 חזר לפראג. ניסיונו בניסקו נתן
לו מושג מה על תנאי החיים והמתרחש במזרח. בליבו גמלה ההחלטה לעשות הכול כדי למנוע
את שיגורם של יהודי צ'כוסלובקיה לפולין, מחשש שלא יעמדו בתנאים הקשים של הכיבוש
הגרמני בפולין. מכאן ואילך שם את הדגש בפעילותו על שכנוע הגרמנים שישאירו את יהודי
הפרוטקטורט (בוהמיה ומורביה, פרוטקטורט) במקומם וינצלו את כוח עבודתם.
עבודת היהודים כאמצעי להצלתם הפכה לרכיב מרכזי בתפיסתו, וזאת גם הייתה הסיבה שפעל
והגיש הצעות לניצול כוח עבודתם של היהודים. הגרמנים החליטו להקים את גטו טרזיינשטט
באוקטובר 1941 כפתרון זמני ליהודי הפרוטקטורט וכבסיס לשילוחם למזרח. ההנהגה
היהודית, ובראשה יעקב אדלשטיין, ראו בכך הישג אישי והצלחת מאמציהם להשארת יהדות
הפרוטקטורט במקום. הם לא ידעו שטרזיינשטט הוא פתרון-ביניים זמני. ב- 4 בדצמבר 1941
הגיע יעקב לטרזיינשטט והיה היושב-ראש הראשון של היודנרט. לצידו פעלו סגנו אינג'נר
אוטו צוקר ומועצה בת 12 חברים. בגטו הושם דגש בעיקר בחינוך הנוער וטיפוחו וכן בהפיכת
הגטו ליעיל. ב- 27 בינואר 1943 הודח אדלשטיין מתפקידו, באשמת אי התאמה בין רישום האוכלוסייה
בגטו טרזיינשטט ומספרם בפועל. ב- 18 בדצמבר 1943 נשלח לאושוויץ, וב- 20 ביוני 1944 נורה עם משפחתו. פעולותיו של יעקב בטרזיינשטט עוררו מחלוקת.
מותחי הביקורת מאשימים אותו בשיתוף-פעולה עם הנאצים ובאי-הבנת המציאות. גם הם אינם
מותחים ביקורת על יושרו והגינותו האישית אלא על דרכו. אחרים רואים בו גיבור טרגי
שהקריב את עצמו ואת חייו למען עמו. בסופו של דבר עם
כל זה שהוא היה משתף פעולה עם הנאצים הוא עשה הרבה פעולות למען עמו היהודים למשל:
הוא ניסה להקים עיר יהודית של ממש בטרזיינשטט ואף העז להתעמת עם אדולף
אייכמן, ראש המחלקה היהודית של האס אס, שהיה אחראי על גירושם של יהודי צ'כיה, פולין, אוסטריה והונגריה לגטאות ולמחנות ריכוז.
כיום יש מוזיאון בשביל כל אלה שנלחם בשבילם
אדלשטיין למטרות הנצחה. מוזיאון זה נקרא – בית טרנזין היושב בקיבוץ גבעת חיים
איחוד.
