print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);

מירקו סטניץ

1922-1975

יוצר הדף: יהונתן שקד קשר לדף: נכד/ה

ביוגרפיה קצרה

נולד vinkovci

תאריך לידה 15/06/1922

ארץ מגורים

מקום פטירה

תאריך פטירה 15/07/1975

מיקום הלוויה

תאירך הלוויה

מקום קבורה

מספר קבר

סיפור הקהילה

באיה-מארה Baia Mare (בהונגרית נאגי באניה) עיר מכרות בטראנסילבאניה הצפונית, רומניה. בימי מלחמת העולם השנייה בשליטת הונגריה. בשנת 1848 בוטל האיסור שהטילו שלטונות הונגריה על מגורי יהודים בערי מיכרות, ובשנות השישים למאה ה- 19 נתגבשה קהילה במקום. בשנת 1862 הוקמה חברה קדישא. בית הכנסת הראשון נחנך רק באמצע שנות השמונים. בעקבות עלילת-הדם בעיר טיסה-אסלאר (1882), תקף המון מוסת את בתי היהודים ושדד אותם. קהילת באיה מארה הייתה מרכז חסידי של חסידי סאטמאר; ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם התנהלה בה פעילות ציונית ענפה. ב-1930 מנתה האוכלוסיה היהודית יותר מאלפיים נפש, בתוך כ-14 אלף תושבי העיר. בימי מלחמת העולם השנייה באו לבאיה מארה יהודים מיישובים קטנים בסביבה וב-1941 - היה מספר היהודים בעיר 3,623 מתוך כ-21,500 תושבים. בגיטו שהוקם בעיר רוכזו גם יהודי הסביבה לפני שהובלו לעבודות כפייה ולמחנות-ההשמדה. המפקד ההונגרי, לויטננט-קולונל אימרה רוויצקי, שנשא במשרה בשנים הקשות ביותר, 1944- 1943, עשה רבות להצלת יהודים ושיתף פעולה עם רב הקהילה משה אהרן קראוס (1944- 1886). שמו של רוויצקי הונצח ב"e;יער הקדושים"e; ליד ירושלים. ב-1969 ישבו במקום 120 משפחות יהודיות, כמחציתם היו מבין אלו ששבו מן המחנות בתום המלחמה. בחסות בית התפוצות

ביוגרפיה קצרה

נולד vinkovci

ארץ מגורים

מקום פטירה

תאריך פטירה 15/07/1975

מיקום הלוויה

תאירך הלוויה

מקום קבורה

מספר קבר

סיפור חיים

סיפורה של משפחת סבי מירקו סטניץ׳ ז’’ל,שאני נקרא על שמו יהונתן מירקו שקד.
סבי נולד בקרואטיה בן זקונים לאביו, יעקב, לאמו, נאדה סטאניץ’, ואח לאחותו הגדולה קוקה. כל משפחת סבי נספתה בשואה. ולבד ממשפחתו הקרובה נספו עוד כחמישים מבני משפחתו באושויץ, וכשישים מבני משפחתו במחנות הריכוז בקרואטיה.

יעקב, אביו של סבי נולד בוינקובצי,קרואטיה בשנת 1894 להוריו יצחק ושארלוט שפיצר.משפחה יהודית אדוקה עשירה ומכובדת.כשגדל עשה תואר במשפטים ונחשב לאחד מעורכי הדין החשובים בוינקובצי. ב-17 לאוגוסט 1920 נשא את

נאדה לאישה. נאדה דאז׳מה הגיעה מבוסניה, ממשפחה יהודית מסורתית, והייתה נכדתו של רב מפורסם בבוסניה. ב-14 למאי 1921 נולדה להם בתם הראשונה, קוקה ושנה לאחר מכן נולד מירקו, סבי, ב-15 ליוני 1922.

כשהמשפחה חיה בקרואטיה הם חיו בעושר רב.יעקב סטניץ׳ היה ציוני נלהב ועבד הרבה עם ״החברה הציונית והיהודית״ לעידוד הציונות. יעקב היה כל כך ציוני שאפילו את הווילה שלהם בנו בצורת מגן-דוד.המשפחה הייתה ידועה בזכות הספרייה הגדולה בביתם. בשנת 1940 סבי עלה לארץ כדי ללמוד באוניברסיטה, מפני שבקרואטיה הופעלו חוקי הנאצים ולא יכלו עוד ללמוד באוניבסרסיטאות אם לא רק שני יהודים. ב-1 באפריל 1941 עלה הנאציזם לשלטון בקרואטיה והחלו בפרוגרומים נוראיים. משפחתו של סבי החליפה את שם משפחה היהודי שפיצר לסטניץ’,בכדי שיישמע פחות נוצרי . אל בית המשפחה של יעקב ונדה פלש הגסטפו. הם שלחו את יעקב, נדה וקוקה לבית קטן עם עוד המון יהודים. שם הוחזקו עד למעבר למחנות הריכוז. את הוילה, שהייתה בבעלותם , הרסו ובזזו ואת כל הרכוש ואת כל הספרייה שרפו. ליעקב היה אח שאשתו ,דרינה, סיפרה לסבי מירקו כי כשאשר הכניסו את המשפחה לתוך הבית הקטן עם כל היהודים הופרדו הגברים מהנשים. את הגברים שמו בבית כנסת יהודי, ודרינה מספרת שהיא קיבלה אישור להיכנס, וראתה את הגיסטפו נותנים מכות נמרצות לגברים.אביו יעקב היה כולו מלא בדם. היא אף סיפרה כי לקחו אותו לנקות רצפות עם טלאי צהוב בתחנת הרכבת ואנשים ירקו לעברו. לאחר מכן הכניסו אותו לבית קטן עם מספר רב של גברים והרעיבו אותם למוות. יעקב נרצח באכזריות ב-1 לנובמבר 1941 במחנה ריכוז ״יסינוביץ״. אישתו נדה ובתו קוקה נרצחו במחנה הריכוז זימון. לאחר המלחמה סבי,שלחם במסגרת הפרטיזנים שם הכיר והתחתן עם סבתי נדלקה, הגיע עם הפרטיזנים לוינקובצי וראה את הזוועה. הוא חיפש קרובי משפחה, אך לא אף אחד שרד. לסבי הייתה משפחה גדולה מאוד. המון דודים ודודות, שממנה לא נשאר

איש, וכל רכושה נעלם. כאשר גילה את הזוועה הוא לא דיבר במשך שמונה ימים חוץ ממכתב אחד, שבו כתב על רגשותיו. את המכתב הוא כתב לאמא של סבתי נדלקה. ובו היה רשום בין השאר: ״אני זוכר שכשהייתי קטן, אמא שלי טיפלה בורדים שלה בגינה, והיום נשארו שם רק קוצים...״. לאחר המלחמה עלה סבי מרקו יחד עם סבתי נדלקה לארץ, והם חיו כאן ביחד והולידו שני בנים: גורן הבכור, ויורם, אבי. סבי מירקו, כך מספרים, מעולם לא דיבר על האסון שאירע למשפחתו ולא היה מוכן לספר על כך אף פעם. סבי נפטר צעיר בשנת 1976 בן 54 במותו. לא זכיתי להכיר אותו, והסיפורים הם מעדותה של סבתי נדלקה סטניץ ז״ל.

קשרים

קישורים

אלבומים תמונות

גלריית וידאו

קהילות

חברי קהילה תיכון אליאנס תל אביב

חברי קהילה ילידי ויוצאי יגוסלביה

ילידי ויוצאי יגוסלביה

יוצר הקהילה מרתה פלטו

סיפור הקהילה ילידי ויוצאי יגוסלביה

קרא עוד>

חברי קהילה ניס Nis

ניס Nis

יוצר הקהילה לאה הבר גדליה

סיפור הקהילה ניס Nis

יסוד הקהילה והתבססותה

מעריכים שראשוני היהודים שהתיישבו בניש היו רומניוטים, אך תיעוד בכתב לנוכחות קהילה יהודית ספרדית בעיר הוא מ-1651 עת שלטו העות'מאנים במקום. בני הקהילה היו סוחרי מלח וטקסטיל, וכן עסקו בחלפנות כספים. ב-1695נבנה בית הכנסת ולצידו מקווה ומלדארי. במחצית השנייה של המאה ה-18 מתועדים ביקורי שד"רים מארץ ישראל. במחצית השנייה של המאה ה-19 היו בניש שני בתי כנסת. ב-1879 חרב בית הכנסת המרכזי במהלך דליקה שפרצה בו. ב-1900 מנתה הקהילה 800 נפשות, וב-1902 הוקם ארגון "ציון" שנטל חלק בפעילות התנועה הציונית. בהמשך הוקם בית ספר יסודי לבנים, בו התקיימו גם שיעורי עברית ולמדו בו 82 תלמידים.‏^[4] לאחר מלחמת העולם הראשונה החלה הגירה הדרגתית של יהודים מהעיר ואוכלוסיית הקהילה הצטמצמה בהדרגה. ב-1921 נימנו בעיר 547 יהודים.‏^[5] ב-1924 נבנה בית כנסת מרכזי חדש לבני הקהילה.

שואת יהודי ניש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה הקהילה היהודית בניש אחת מ-117 הקהילות המאורגנות בממלכת יוגוסלביה ומנתה 430 נפשות. לאחר פרוץ המלחמה הגיעו לניש פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין ומספר בני הקהילה האמיר לכדי 970 נפשות.‏^[5] באפריל 1941, לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה על ידי הצבא הגרמני חולקה יוגוסלביה למספר אזורי כיבוש: גרמני באזור סרביה, איטלקי באזור מונטנגרו, הונגרי באזור וויבודינה, בולגרי באזור מקדוניה ומדינת חסות בקרואטיה.‏^[6]

העיר ניש נכללה בשטח הכיבוש הגרמני, ובסמוך אליה הוקם מחנה ריכוז בשם "הצלב האדום" (Crveni Krst), בו נכלאו החל מאוקטובר 1941, בני קהילות יהודיות מדרום סרביה ובכללם קהילת ניש, אך גם פעילים קומוניסטים יוגוסלבים. בית הכנסת הוחרם על ידי הוורמאכט ושימש את הגרמנים כמחסן. בפברואר 1942, לאחר בריחת עצירים ממחנה הריכוז הוצאו להורג הגברים היהודים אשר היו כלואים בו מקרב בני קהילת ניש. במקביל הובלו הנשים והילדים למחנה הריכוז סיימישטה הסמוך לבלגרד ונרצחו באמצעות משאיות גז.‏^[7],‏^[8]

מתיעוד רישומי המעצרים בניש עולה, כי בעיר נעצרו 738 מבני הקהילה היהודית‏^[9] ורק אחד מבני הקהילה חזר להתגורר בעיר לאחר השואה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בניש 36 יהודים, ונערכו עבודות לשיקום בית העלמין היהודי העתיק.‏^[10] גם מבנה בית הכנסת שוקם ומשמש כמרכז תרבות, מוזיאון ואולם קונצרטים.

3 קבצים מצורפים

ניש - ערב מלחמת עולם ראשונה.JPG

ניש- תקופה עותומאנית.JPG

ניש.JPG

מתוך האנציקלופדיה היהודית-נכתב 1906

NISH (NISSA):

City of Servia on the Nissava. Its Jewish community dates from the beginning of the eighteenth century, as is shown by a question put to Rabbi Moses Amarillo of Salonica by Gershon, the first chief rabbi of Nish, who had been elected in 1728 (?anukkah, 5489). Gershon, while drawing up a bill of divorce, asked for information on the Hebrew spelling of the words "Nish" and "Nissava," "because this is a new community and such bills have never been written here" (comp. Amarillo, "Debar Mosheh," p. 169).

By the end of the eighteenth century Nish possessed an important rabbinical school. The local cemetery still contains the tombs of the rabbis of this period who constituted the religious tribunal, namely, Ra?amim Naphtali Gedaliah (d. 1790); Jacob Téba (1802); Abraham Ventura, son of the author Shalom Ventura (1805); and Judah Moses Heli (see below). In the nineteenth century the Meborah family produced two rabbis, Pesa? Meborah (d. 1829) and Jacob Meborah (d. 1831). In the last days of Turkish government the chief rabbi Ephraim Meïr Alkala'i, known as "Mercado Alkala'i" (1874), had great influence with the Ottoman empire. While Midhat Pasha, the grand vizier of the sultan 'Aziz, governed the district of the Danube, he appointed or dismissed the pashas of Nish according to the nature of the information furnished by Alkala'i, at whose house each new governor of the city spent the first few days of his appointment. In 1873 Alkala'i was decorated by the sultan 'Aziz with the Order of the Medjidie of the fourth class.

Nish produced two rabbinical authors: Judah Moses Heli (1807), mentioned above, author of "Kema? Solet" (limited ed., Salonica, 1815), and Abraham Moses Sid (d. 1876), author of several works printed at Salonica, among them "?ippazon Pesa?," "Tasheb Enosh," and "Ke?ir ?i??im."

The Jews of Nish number about 700 in a total population of 21,000. They have but one synagogue and a school which accommodates eighty-two boys, who are taught Hebrew and Servian. There are, on the other hand, four Jewish philanthropic-societies which undertake the care and burial of the dead, and provide aid to orphans, widows, and the sick. There is besides a woman's society.

Bibliography:

Moses Amarillo, Debar Mosheh, Salonica, 1742-50;
Franco, Histoire des Israélites de l'Empire Ottoman, Paris, 1897.

קרא עוד>

הצג רשימה של כל הקהילות>

הצג עוד>

הצג דף הקודם

מחוות | נרות

תן מחווה

שלח מחווה

Haim Maor

12/03/2020

text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text

Haim Maor

12/03/2020