עבודת הנצחה
שושנה רודרמן
סבתי, שושנה רודרמן קורצברג, נולדה בשקאוץ,
רומניה.
ב- 10.10.1935 (כיום סבתא בת 79). בהיותה בת שש
גרה במוגולוב, באוקראינה. לפני המלחמה הייתה למשפחתה חנות בגדים לנוצרים. (בתקופה זו
הנוצרים היו לבושים אחרת ולכן הייתה להם חנות נפרדת לבגדי נוצרים)
שושנה מספרת: ערב אחד כשהייתה בת שש הגיעו לביתם והודיעו להם כי בשעות הבוקר ישלחו את היהודים
ברכבת למחנות טרנסניטריה, לעיר הגדולה מוגולוב. בבוקר אכן לקחו את שושנה ואת
משפחתה למוגולב, שם שהו במשך כשנתיים. הנאצים רצו לשלוח אותם הלאה לכפרים, שם
העריכו כי היהודים לא ישרדו בגלל התנאים
הקשים, אך שושנה ומשפחתה התגנבו, ברחו והתחבאו אצל גויה, שאיפשרה להם להסתתר
ולחיות במרתף שלה, ששימש לגידול חזירים ופרות. לא היה להם מה לאכול והם רעבו. הוריה
של שושנה שילמו לגויה בכדי שתאפשר להם להמשיך להתחבא אצלה. הם ניזונו מהאוכל
שהגויה הייתה מכינה לחיות שלה. במהלך היום הלכו אביה ואחיה של שושנה לעבודה.
עבודתם הייתה לחפור בורות, שם נזרקו גופות היהודים שמתו מרעב ומקור. הם קיבלו
חתיכת לחם עבור עבודתם ומיהרו לחזור למרתף כדי להתחלק בפיסה זו עם שושנה ומשפחתה.
מדי יום נהגו ללכת לשוק, שם פחדו שהנאצים יתפסו אותם וישלחו אותם למחנות. אביה היה
מתגנב מהמרתף בכדי למכור בגדים ותכשיטים, שהיו ברשותו . הוא ביקש לקנות אוכל ולשלם
לגויה על הסתרתם. יום אחד קנה אביה טבעת זולה ומכר אותה למישהו שחשב כי זוהי טבעת
זהב אמיתית והרוויח קצת כסף. הם סבלו מרעב מתמיד. באחד הימים שושנה יצאה לרחוב
וראתה אדם אוחז כיכר לחם. שושנה הבחינה כי הוא מוציא את החלק עם מדבקת התאריך
וחיכתה עד שילך כדי לא שיבחין בה. שושנה לוקחת את חתיכת הלחם והביאה אותה למשפחה. כאשר
היו יוצאים החוצה שושנה הבחינה בכל הגופות הזרוקות ברחוב, גופות שהועלו על עגלה והוסעו אל הבור. באחת הפעמים כשהסתובבו בחוץ, הנאצים
לקחו את אמה אל קבוצת יהודים, שחיכו לרכבת
שנסעה לכיוון הכפרים. האם חיכתה שהשומרים הנאצים לא ישימו לב וברחה. יהודי,
שתפקידו היה לשמור על היהודים שלא יברחו, רדף אחריה והיא אמרה לו שיש לה משפחה
ושהיא בטוחה שיש לו לב טוב ושהוא יכול להעלים עין, וזרקה לו את ארנקה, וברחה.
לאחר שנתיים וחצי של סבל שושנה הבחינה בצנחנים רוסים.
שושנה ומשפחתה חזרו לעירם ואשקוץ ושושנה החלה ללמוד בכיתה א' בגיל תשע. לאחר
שנתיים החלו העליות לארץ ישראל אך רבים נעצרו על ידי האנגלים והועברו למחנות המעצר
בקפריסין. ב- 1948 הגיעו שושנה ומשפחתה לישראל. בארץ שושנה למדה עד התיכון ולאחר
מכן עבדה בפרדס והפכה לפקידה בחברת האוטובסים "דן", שם הכירה את סבי,
זאב רודרמן. כשפרצה המלחמה זאב ומשפחתו ברחו לברית המועצות.
כיום סבתי בת 79, חיה בתל אביב עם בעלה, זאב
רודרמן ומנהלים בית אבות בחיפה- נאות כיפת הזהב -ולהם 2 ילדים ו7 נכדים.
