EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
מרים גולדפארב
1930-2002
יוצר הדף: אבישג שמעוני קשר לדף: קרוב משפחה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים

 

  • שם מלא של הדמות המונצחת: ___מרים גולד-פארב__________________
  • הקירבה סבתא של חברה שלי
  • תאריך לידה 14.5.1930
  • תאריך פטירה2002
  • מקום הלידה: נולדה בבריסל בבלגיה
  • עיסוק / מקצוע הייתה תלמידה בביהס
  • מקום המגורים במהלך המלחמה בבריסל
  • נפתרה בישראל ב20002
  • סיפורה של הדמות לפני המלחמה הייתה ביתם של הילל ושל אשתו היו לה 2 אחיות הגדולה שהייתה מאשתו הקודמת של הילל והקטנה בת 9 ושמה סוזי ואח גדול אברהם
  • סיפורה של  הדמות במהלך המלחמה- ב1940 היה בעיר מפקד ובו סימנו אותם בכך שסמנו להם תלאי במפקד לא קרה עוד כלום חוץ מזה

ב1942 הקימו בעיר מרלן הקימו בסיס שהגרמנים אמרו להם שהם יקחו אותם משם לעבודה הבסיס הזה היה בעצם תרנספורמנט שהוביל למחנות השמדה מקום זה עבד בשיטה כזו שבכל פעם הכניסו 1000 איש לבסיס ואז הוציאו אותם לרכבות והסיעו אותם למחנות

הילל אמר לבנו אברהם לא ללכת להצעת העבודה הזו כי יש לו הרגשה לא טובה אך אברהם הלך בכל מיקרה עם הבת דודה של אמא שלהם שגרה אצלם לשם הם הלכו ולא חזרו

במקביל אף על פי שהיה שם פחות נורא ממקומות אחרים כלפי יהודים הוגבר הסיכון אליהם ולכן לאחותה הגדולה היה בסדר להישאר בבית כיוון שהיה לה מראה ארי ולא העלתה חשד להיותה יהודית אולם סופי וסוזן לא יכלו להשאר בבית הם נשלחו לביהס בבריסל שהיה ביהס לנזירות פרוייקט שנקרא enfon cade הילדים המוסתרים דודה נוצריה שהחביאה ילדות במהלך המלחמה ובכך החשד להיותם יהודיות ירד כיון שלמדו בבהס נוצרי ושמם שונה מרים שונה למריה וסוזן נשמר כיוון שלא היה נשמע יהודי

יחד איתם בבחהס היו עוד 28 ילדות אשר כולם היו יהודית אבל אף אחת לא ידעה שהאחרת יהודיה כיוון שאמרו להם לא לספר וכל אחת חשבה שהיא היהודיה היחידה שמוסתרת

בכל יום ראשון אבא שלהם שלח את האחות הגדולה להביא להם אוכל למינזר (הייתה יכולה להסתובב בחופשיות ברחובות בגלל מראה הארי)

לאחר תקופה הנאצים מתחילים לסגור על היהודים בבריסל והלל נשלח לבסיס במרלן לבית מעצר ומעלים אותו על הרכבת ה21 במהלך הנסיעה 2 יהודים ונוצרי בוגר מלחמת העולם הראשונה פותחים באש על נהג הרכבת לאחר מכן הם פותחים את כרנות הרכבת מיד יהודים החלו לברוח חלק נורו למוות עי הגרמנים וחלק הצליח לברוח הילל היה אחד מהניצלים

לאחר מכן הילל ישר חוזר לבריסל פצוע ברגלו מוציא את בנותיו מן המנזר והם בורחים כולם ביחד לדרום צרפת שןם הם מתחבאים בחסות של משפחה נוצרית שהיו חברים של הילל שם הם התחבאו עד סוף המלחמה

  • במידה והדמות ניצלה- מה ארע לה אחרי המלחמה אחרי המלחמה הם חזרו לבריסל ולמריה היה חבר כשהייתה בגיל 15-17 הוריה לא אהבו אותו וכדי להרחיק אותה ממנו שלחו אותה לחופש ארוך בנתניה כי אחותה גרה כבר בנתניה

הסטודנטים מחיפה תמיד היו באים לבלות מחיפה לנתניה יוסף סטודנט חיפי בה למועדון ריקוגם בנתניה שם פגש את מריה הם התאהבו הם חוזרים ביחד לבריסל ומחליטים להתחתן יוסף מסיים את לימודיו ב1953 ומקבל עבודה בשוודיה בעיר מלמו

ב1954 הם מתחתנים בעיר בריסל בבית הוריה בחתונה יהודית

הם נוסעים מבריסל למלמו וכדי לקבל תעודות הם מתחתנים בעיריה חתונה מסמכית וגרים בשוודיה

ב1955 נולד להם בנם הראשון רמי ומכיוון שהייתה צעירה חזרה לאמא בבריסל כדי שתסיעה לה עם תינוקה

ב1058 נולד לם הבן השני גידי

ב1060 עולים לארץ באוניה

וב1960 הילד השלישי נולד מייק

מריה הייתה עקרת בית אבל כל המקרים והחברים שלה אמרים שהיא הייתה אישה מאוד טובה

 

ב1065 בירושלים נערך טקס ובו נוטעים עץ לכל חסיד אומות עולם ומריה מחליטה לבקר שם כיוון שלדודה מהמנזר נוטעים עץ במהלך הטקס משהיא נגשת אליה ואומרת לה "את מריה" אשה זו הייתה גדולה ממרים ב 4 שנים ובמהלך המלחמה היתה בשבילה כמו אחות גדולה

 

ב1972 נסעו כל המשפחה לטיול בבריסל וישנו לילה במנזר וכיוון שזה מקום דתי הבנים ישנים לחוד מהבנות ובלילה היה למרים חרדות אז היא התגנבה לעזרת גברים וישנה איתם

 

בנוסף כל שנה היא ויוסף היו נוסעים לבקר את המשפחה שהחביא אותם בדרום צרפת בשביל להוכיר להם תודה 

קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text