בודת ההנצחה : נעה ארליך
החלטתי להנציח את סבא שלי כי הוא אחד האנשים שהכי יקרים לי במשפחה : )
לסבא שלי קוראים ברנרדו זדונאסקי והוא נולד ב 29.11 1935 ברוסריו שבארגנטינה למשפחה גדולה דתית וענייה.
התקופה לפני שנולד:
אימא של סבא שלי חיה בגלזיה שפולין עיירת פרברים קטנה ודתית ולטענת סבא שלי ההשכלה לא הגיעה לשם אלא רק תורה דת ומצוות.
לאחר שהחלו פוגרומים ופרעות כנגד היהודים בפולין החליטו משפחתה של סבתא רבתא שלי לעזוב את פולין ולעבור לארגנטינה. המשפחחה החליטה לבוא דווקא לארגנטינה משום ששערי ישראל היו סגורים או נתנו למעט יהודים לבוא כדי לא להרגיז את ערביי הארץ באותה תקופה ולעומת זאת בארגנטינה היה נדיב ידוע ושמו הברון הירש שקנה אדמות בארגנטינה ואיפשר ליהודים לעבוד את האדמה כפרנסה. כדי להיכנס לארגנטינה הם היו צריכים דרכון ולכן הם לקחו דרכון ארגנטינאי אחד והעבירו אותו אחד לשני כאשר הם רק שינו את תמונת הדרכון.
כל המשפחה הגיעה והיא הייתה מאוד גדולה 4 אחיות ואח אחת מהם אימא של סבא שלי .
הם הגיעו בפברואר 1927 לארגנטינה והם הגיעו עם האונייה לבואנוס איירס .
הם הגיעו בדיוק בפברואר בעונה של קרנבלים בדרום אמריקה וכאשר הם הגיעו הם פתאום ראו תופים אנשים מחופשים וסבא שלי מספר שאימו אמרה לו שהיא ומשפחתה חשבו שזה מקום של משוגעים ושאולי הם עשו טעות כשעזבו את פולין.
סבא של סבא שלי שהיה אדם מאוד דתי הגיע לארגנטינה רוסריו ואמר שהאבנים כאן לא כשרות
כלומר הוא חשב שארגנטינה היא מדינה מתבוללת ולא דתית והוא חזר מיד לפולין.
במזל הוא הספיק לחזור חזרה לארגנטינה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
לעומת זאת לאימו של סבא שלי הייתה אחות גדולה שהייתה נשואה לאדם פחות דתי ויותר משכיל בעקבות זאת הם הפכו עשירים (לעומת שאר בני המשפחה שהיו בפולין).
עקב העובדה שהם היו עשירים בפולין הם לא היו מעוניינים לעזוב כי היה להם טוב.
במהלך תקופת השואה סבי ומשפחתו חיו ברוסריו בדירה מאוד צפופה וקטנה לכולם.
סבי מספר שבילדותו המשפחה הייתה ענייה מאוד, הם אכלו רק פעם בשבוע בשר במדינה שבה יש שפע רב של בשר ואכלו ארוחות דלות אך הוא זוכר עדיין את ילדותו בצורה חיובית שהוא וחבריו היו משחקים ברחובות .
בבית שסבא גדל דיברו רק אידיש ועד גיל 5 לא ידע כמעט מילה בספרדית.
עברית הייתה שפת קודש ודוברה רק בענייני תורה ודת וספרדית לא טרחו ללמוד
הוא מספר שבילדותו היהי לומד בבית ספר רגיל אחר הצהריים ומיד עם תום לימודיו הרגילים היא הולך ללימודי תורה מידי יום.
.כאשר סבא שלי היה ילד בן 8 (בערך סביבות 1943) הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה והידיעות על המתרחש הגיעו אל המשפחה בארגנטינה מעיתון ביידיש שנקרא "יידיש צייטום" .
אז לא היה כמו היום הם היו מקבלים מעט מאוד ידיעות וגם באיחור של חודש חודשיים וסבי טוען שתמיד הייתה בבית תחושת מועקה וחשש מגורלם של בני המשפחה שנשארו בפולין. החשש לצערו התברר כמוצדק וכך באמת נספו חלק מקרוביו שלא יצא לו להכיר.
