·
שם מלא של הדמות המונצחת: ישראל פריסנט
·
הקירבה של התלמיד לדמות ( משפחתית או
אחרת) :
אח של סבא של דודה שלי
·
תאריך
פטירה: לא ידוע
·
מקום
הלידה: לופשנה, רומניה
·
עיסוק
/ מקצוע : חקלאי
·
מקום
הרצח ומועד הרצח: מחנה ההשמדה אושויץ
·
סיפורה
של הדמות לפני המלחמה: ישראל גר בלופשנה בין רוסיה
לרומניה עם משפחתו. בעודו ילד קטן, נילקח ע"י הנאצים, והופרד מהוריו.
·
סיפורה
של הדמות במהלך המלחמה: כל
המשפחה נרצחה, לכן אין שום תיעוד מלבד הפרטים הרשומים.
·
קצת
על רומניה בתקופת מלחמת העולם השניה:
כל יהודי רומניה נרדפו, נעשקו
ונשדדו על ידי השלטון וגם על ידי פרטים וארגונים שונים. מאות אלפי יהודים מהם
נרצחו בתקופת השואה. בתקופת מלחמת העולם השנייה שלטה רומניה על טריטוריה הקרויה
כיום "רפובליקת מולדובה", לכן ההתייחסות להלן ליהדות מולדובה תהיה כאל חלק מיהדות רומניה.
שלטון זה שם לו למטרה לסלק
מרומניה את היהודים, מבלי לברור באמצעים, תוך כדי שדידת רכושם. אנטונסקו (היה שליט
רומניה, בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא היה בעל ברית עם היטלר,
והאחראי לגירושם של יהודי בסרביה ובוקובינה ולטבח אודסה) והלגיונרים שאפו לאותה מטרה, אך היו חילוקי
דעות בין השותפים האלה, לגבי השיטה ובעיקר לגבי הנהנים מרכוש היהודים. שלטון זה
מצא שפה משותפת עם בני הברית הנאצים, אך גם איתם היו חילוקי דעות לגבי הדרך
המתאימה לסילוק/חיסול היהודים ושוב, לגבי חלוקת השלל, רכוש היהודים.
אנטונסקו דגל בחקיקה ומעשים
שלטוניים וראה ברכוש היהודי אוצר של המדינה שהיהודים השתלטו עליו, אותו צריך להשיב לחזקת המדינה הרומנית. הלגיונרים
פעלו בצורה פחות מאורגנת ויותר יצרית. היו מקרים רבים בהם פגעו הלגיונרים ביהודים,
פגיעות גופניות (כולל רצח ועינויים) לשם סיפוק יצרים סדיסטיים. הלגיונרים ניסו
והצליחו במידה בלתי מבוטלת, לנתב את רכוש היהודים אל קופת תנועתם ואל כיסי או בתי
חבריהם.
רצח יהודי בסרביה וצפון בוקובינה החל עוד לפני כניסת רומניה למלחמת העולם השנייה. בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב ניתנה יד חופשית לברית המועצות בבסרביה וצפון בוקובינה ובמועד המתאים
לסובייטים, לאחר נפילת צרפת,
המעצמה הערבה לגבולות רומניה, הגישה ברית המועצות לרומניה אולטימטום בו תבעה יציאת הממשל והצבא הרומני ממחוזות אלה.
הרומנים, שכוחם נפל בהרבה מכוחה של ברית המועצות, נאלצו לסגת וברית המועצות השתלטה
על חבלים אלה. במהלך היציאה החפוזה של הרומנים, הממשל הרומני ציווה על הצבא הרומני
להגיש סיוע לרומנים הנמלטים מערבה, אל רומניה, אך לא ליהודים. היהודים, בחבלים
האלה, הבינו שהם מועברים לשלטון הסובייטי והיו ביניהם כאלה שניסו להתחיל תקופה זו
ברגל ימין על ידי קבלת נציגי השלטון הסובייטי בלחם ומלח ודגלים אדומים. התנהגות זו
נתפסה על ידי הרומנים כבגידה והעיתונות הרומנית האשימה את היהודים באבדן חבלי ארץ אלה
עבור רומניה. חלק מקציני וחיילי רומניה הנסוגים מחבלים אלו החלו לעשות שפטים
ביהודים, כנקמה על אבדן החבלים.
לפני כניסת הצבא הרומני לבסרביה ולבוקובינה במלחמת העולם השנייה כבר נקבעה המטרה של טיהור
המחוזות האלה מיהודים. הוראות רבות בנוגע ליהודים ניתנו בעל פה ובנוסף לכך, לפני
נפילת המשטר של אנטונסקו הושמדו מסמכים רבים, לכן אין כיום תיעוד על
המועד המדויקת ועל הפורום בו נקבעו המטרות, אך התייחסויות מאוחרות יותר מאשרות
שהיה כנראה סיכום בין אנטונסקו ובין היטלר
בנוגע ליהודי המחוזות ה"חדשים".
אנטונסקו נתן את ההוראה הבאה:
"את כל הרומנים והאוקראינים הפרו-קומוניסטים צריך לשלוח לגדה השנייה של
הדניסטר וכל בני המיעוטים (כינוי ליהודים) מסוג זה יחוסלו".
הרג היהודים נעשה בשני שלבים.
השלב הראשון היה בפרק הזמן שבין יציאת הצבא הסובייטי ועד כניסת הצבא הרומני. בשלב
זה מקומיים, בעיקר בתחום הכפרי, לקחו יוזמה (מסיתים רומנים נשלחו לפני שהגיע הצבא
הרומני על ידי אנשי המשרד השני של המטכ"ל הרומני), התארגנו בכנופיות שתפסו
יהודים, בזזו את רכושם, אנסו את הצעירות והרגו אותם. תועדו מקרים רבים, למשל,
כנופייתו של איוון קודלו מבנילה, כנופייתו של המורה ולדימיר רוסו מסדיגורא ועוד. בשלב זה נרצחו עשרות אלפי יהודים.
השלב השני בוצע לאחר השתלטות
הצבא הרומני על השטחים האלה. הייתה הוראה, לא כתובה, שהועברה בעל פה בין יחידות
הצבא הרומני, להרוג ביהודים ולבזוז ללא חשבון ב-24 השעות הראשונות של הכיבוש (לפי
השמועה שעברה בין היהודים, בשלושת הימים הראשונים). גם הצבאות הגרמניים שהשתתפו
בכיבוש היו תחת פיקודו של אנטונסקו, לכן גם מעשיהם, כמו הפוגרום בבלץ,
נופלים תחת אחריות ממשלת רומניה.
בין ממשלת גרמניה הנאצית ובין ממשלת רומניה התנהל משא ומתן לגבי
הכללת יהדות רומניה בפתרון הסופי הגרמני. הדיונים היו סודיים. מהצד הגרמני
השתתפו 3-4 אנשים, כולל גוסטב ריכטר (המומחה הגרמני לבעיית היהודים שיעץ לרומנים) וקילינגר (הציר הגרמני
ברומניה) ומהצד הרומני ידעו על כך רק יון אנטונסקו, מיכאי אנטונסקו, ראדו לקה (הממונה הרומני על בעיית היהודים).
הגרמנים היו מעוניינים להעביר
את יהודי רומניה למחנה ההשמדה בבלז'ץ,
שם שופצו המתקנים ושוכללו כך שיכלו להמית 1000-1200 איש (מחצית של משלוח יומי
מתוכנן) תוך 20-30 דקות. המחנה היה סמוך למסילת ברזל, אך יעילות התהליך הייתה
תלויה בכך שהיהודים לא יידעו עד הרגע האחרון מה צפוי להם ויחשבו שהם נשלחים למחנות
עבודה. מסיבה זו התנגדו הגרמנים לגירוש האלים של היהודים לטרנסניסטריה, כשמטרתם להרגיע לקראת הפעלת הפתרון הסופי לפי
הנוסח שלהם.
למרות האינטרס בסודיות של שני
הצדדים, הסוד החל לדלוף והשמועה פשטה על פני כל טרנסילבניה. מקור השמועה, כנראה, היה במאמר שפרסם ריכטר,
מאמר בו קרא ליהודים להתכונן לגירוש שיתחיל בקרוב. ההסכמה שהושגה בין הרומנים ובין
הגרמנים בא לידי ביטוי במכתב של היינריך מילר בו הודיע לתת-המזכיר מרטין לותר ממשרד החוץ
שגירוש יהודי רומניה ברכבות עומד להתחיל ביום 10 בספטמבר 1942. הנהלת הרכבות ברומניה הצטוותה להכין קרונות למטרה זו וגובשה
תוכנית הסעים, התעוררו בעיות, כנראה בגלל סבוטאז'. התוכנית הוכנה על ידי ראדו לקה, שהעביר למשרד
התחבורה הוראות מתאימות ב-24 בספטמבר, ב-10 באוקטובר 1942 חתם יון אנטונסקו על צו להגלייתם של 40,000 יהודים לרומניה
וסגנו, מיכאי אנטונסקו, היה נחוש שיתחילו מטימישוארה וחבל באנאט,
אך ב-11 באוקטובר יון אנטונסקו החליט לדחות את מועדה ולא נקבע המועד החדש.
הפתרון הסופי שיזמו הנאצים לא
יצא לפועל הודות להתערבותה של אם המלך הרומני, המלכה אלנה, וגורמים נוספים שלחצו על
השלטון הרומני לא להיענות לדרישות הנאצים ובכך הצילו את חיי היהודים. אך יש גם
הערכות שאי ביצוע התוכנית נבע מהמצב בקרב סטלינגרד ומנאום של ריבנטרופ בו הביע נכונות להיענות לתביעות
ההונגריות בנושא הגבול עם רומניה .
