סיפורה של אלויר לפני המלחמה: הוריה של אלויר נולדו בבולגריה. אמא של אלויר, אסתר, נולדה בתאריך 1902\2\24 בעיר סופיה; אביה, אלי, נולד בשנת 1897 בעיר פלובדיב. אסתר עבדה כמורה ואילו אלי עבד ככובען. שניהם עלו לארץ בשנת 1923, התחתנו, והביאו לעולם את בנם הבכור, ג'קי, בתאריך ה- 1925\6\25. הם גרו בעיר חיפה והיו פעילי התנועה הציונית. על רקע המצב הכלכלי הקשה ששרר בארץ והתנאים הקשים היגרו הוריה של אלויר ביחד עם בנם ג'קי לפריז, צרפת, בשנת 1928. בצרפת נולדו עוד שתי אחיות: הראשונה, ג'יזל, נולדה בשנת 1930 (נפטרה בשנת 2003); השנייה, סימון, נולדה בשנת 1933 (תבדל לחיים ארוכים). החיים בפריז היו שגרתיים וטובים עד לפרוץ המלחמה.
סיפורה של אלויר במהלך המלחמה: ב-9 לספטמבר 1939 נולדה אלויר בעיר רואיין בצרפת. אלויר ומשפחתה עברו להתגורר בביתם בפריז למשך ארבע שנים, ברחוב סן ג'וזף 11.
ב- 10 במאי 1940 נכנעה צרפת, כשהריכוז העיקרי של היהודים נמצא בפריז. על כל היהודים שהתגוררו בפריז הוטלו חוקים אנטישמיים: נאסר עליהם לטייל בפארקים ציבוריים; נאסר עליהם לטייל ברחובות עם רדת החשיכה וכל היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב. בנוסף היו אפליות לרעה נגד היהודים ופוגרומים ברחובות.
אלויר ומשפחתה שרדו ארבע שנות כיבוש נאצי מ1940- 1944 תוך חיים בתנאים קשים מאוד. בבית גרו אלויר, שתי אחיותיה, אחיה, הוריה והדוד מוריס שהתחבא מהנאצים מאחורי ארון הספרייה, וכך ניצל.
אלויר שרדה עם שתי אחיותיה ונשארו לגור בביתם בפריז. לג'קי ולהוריה של אלויר לא התמזל המזל. ב1942\11 נכבשה כל צרפת על ידי הגרמנים ויהודי צרפת נשלחו למחנה המעבר "דרנסי", ששימש כמחנה ריכוז.
ב- 1944\1\21, שבעה חודשים לפני שחרור צרפת, נשלחו גם הוריה של אלויר ואחיה הבכור ג'קי למחנה "דרנסי". כעבור כשבועיים ב- 1944\2\3 הם נשלחו משם לאושוויץ, במשלוח מספר 67, משם לא חזרו-נרצחו בתאי גזים.
בתאריך 1944\1\21 הגיעה המליציה הצרפתית, ששיתפה פעולה עם הנאצים, לביתם של אלויר ובני משפחתה בפריז ולקחו איתם את הוריה ואת אחיה הבכור. הם ויתרו על אלויר ואחיותיה ובכך ניצלו חייהן, האחיות נלקחו על ידי הדודה לור למקום עבודתו של אביהם. הפרידה מההורים ומהאח הייתה קשה וכואבת ואלויר ואחיותיה חששו לגורלן.
מכל בני המשפחה של אלויר ניצלו רק אלויר ואחיותיה והדוד מוריס. דודה של אלויר- הגברת לור, פחדה שהמליציה הצרפתית תגיע למקום מחבואם, וייקחו את אלויר ואחיותיה למחנות ההשמדה. הן המשיכו להתחבא שם ואסור היה להן להוציא מילה מפיהם והכל עשו בשקט כדי שלא יגלו אותן. מאוחר יותר לקחה הדודה לור את אלויר ואחיותיה לבית ילדים מהגרועים ביותר- "פונסיון גיי". היה זה מוסד לבנות. אלויר הייתה אז בת 4, סימון בת 10 וג'יזל בת 13. החיים במוסד לא היו קלים. הן חיו שם בתנאים משפילים. מנהלת המוסד התנכלה להן ואפילו גנבה מג'יזל טבעת יקרה, מזכרת יחידה מאמה. מנהלת המוסד אף אסרה על אלויר ואחיותיה לקבל ביקורים וכאשר הגיע באחד הימים הדוד מוריס לבקרן לא הרשו לו להיכנס. (אלויר חשבה שמדובר באביה שבא לבקר אותה). אלויר ואחיותיה נשארו במוסד עד מאי 1945.
במהלך חודש מאי 1945 פנתה הדודה לור ל"מפעל להצלת ילדים" העונה לשם o.s.e בבקשה לסייע ולהציל את אלויר ואחיותיה ששרדו את המלחמה הקשה ואת השואה. אותו מפעל להצלת חיים הסכים ולקח את אלויר ואחיותיה תחת חסותו. אלויר שהתה בשלושה מוסדות ילדים בנפרד מאחיותיה, כשאחרון בהם היה מוסד דתי
בשם "טברני". שם הייתה עד יולי 1949.
עיסוק היום: במהלך השנים התגוררה אלויר בחולון וכיום היא מתגוררת בעיר תל אביב ומקפידה להנות מחייה. אלויר כיום היא גימלאית, לומדת שפות, ביניהן את שפת האספרנטו. היא משתתפת בקונגרסים בינלאומיים בכל העולם, פעילה בחוגים שונים ומנויה להצגות ומופעים שונים באופרה ובסינמטק. אלויר מרבה לטוס ולבקר את משפחתה בפריז.
