סבא רבא שלי פרנטישק (שמחה ) זיס נולד ב- 12.4.1902 בכפר קטן בסלובקיה. הוא היה הצעיר משישה אחים ואחיות. לאביו הייתה חווה קטנה אך הוא ירד מנכסיו כשפרנטישק נולד. לאחר מכן היה לו בית מרזה ולאחר שנפטר אמו ניהלה אותו. פרנטישק סיים תיכון בצ'כסלובקיה והיה בין מסיימי ה"בגרות" הראשונים בשפה הסלובקית . אחרי התיכון פגש את יאנקה, אשתו, ונולדו להם שני בנים, דב (סבא שלי מצד אמא ) וגוסטי. יאנקה הייתה עקרת בית ופרנטישק היה פקיד חקלאי.
כבר ב- 1938 היטלר לחץ על צ'כסלובקיה ודרש "להחזיר לו" שטחים מצ'כיה. בתחילה כבש רק את חבל הסודטים ללא קרב ולאחר מכן את צ'כיה כולה. עם כיבוש צ'כיה סלובקיה קיבלה "עצמאות", אך הייתה תחת פקידות נאצית. שם גרה משפחתו של פרנטישק. עם הקמת סלובקיה נחקקו חוקים נגד היהודים. בספטמבר 1940 פיטרו את פרנטישק מעבודתו והכריחו את משפחתו לעזוב, והם עברו לעיירה סמוכה לדירה בת שני חדרים גדולים בשכירות. המשפחה חייתה מחסכונות, ופרנטישק, מדי פעם, מצא עבודות שונות, אבל אף פעם לא עבודה קבועה. בעיתונות כבר דובר על העברת היהודים מסלובקיה אך לא היה ברור גם לא לאן. פרנטישק קיבל "צו גיוס", ובו נאמר כי עליו להתייצב ב- 26.3.1942 במקום מסוים ליד תחנת הרכבת. בצו היה כתוב להביא בגדים ואוכל לשלושה ימים ושאסור שהדברים ישקלו יותר מ- 30 קילו. פרנטישק התייצב עם עוד מאה גברים מאותה עיירה והעלו אותם ל-שני קרונות רכבת, שצורפו לאחר מכן לרכבת שלמה של כ1000- גברים יהודים. הרכבת הגיעה למיידנק בפולין. בינתיים ברחו יאנקה דב וגוסטי להונגריה בעזרת משפחה.
במיידנק שהה פרנטישק חודשיים. במיידנק פרנטישק עבד בהוצאת גופות של יהודים מקברים המוניים ובהעברתן לשריפה. יום אחד ביקשו מתנדבים לעבודה חקלאית במקום אחר. פרנטישק התנדב וכך הגיע לאושוויץ- בירקנאו. באושוויץ נכנס למחנה B2 עם הרבה יהודים מסלובקיה. הוא עבד בעבודות שונות, בעיקר בהשלמת בנייה המחנה ותחזוקתו. פרנטישק קיבל תפקיד להיות רשם של B2, כלומר תפקידו היה לרשום נוכחות של כל מי שהיה בחלק זה של המחנה. (איפה נמצא כל אחד בכל יום.. באיזה עבודה, או אולי בבית חולים.. ) . תפקיד זה פטר אותו מעבודות פיזיות אחרות. הוא קיבל את תפקיד זה מפני שידע את השפה הגרמנית למופת (בכללי היה מוכשר לשפות ) והוא הסתדר עם היהודים "החדשים" שהגיעו למחנה. במהלך העבודות חלה בטיפוס, אך הבריא ממנו. לאחר כמה זמן פרנטישק קיבל תפקיד של רשם מרכזי. הוא עבד במשרד המרכזי, שהיה צמוד למשרד מפקד המחנה. מנהל המשרד היה גוי פולני, כומר אנטישמי , אך אנטי-נאצי, שנהג בהגינות כלפי פרנטישק. התפקיד של פרנטישק היה , למעשה, לבצע רישום מדויק של כל האנשים במחנה, מי הגיע או יצא מהמחנה מי מת או נרצח באותו יום ועוד.
תפקיד זה העניק לו יתרונות רבים . מתוקף תפקידו קיבל תעודה, שאישרה לו לעבור בכל המחנה כי הרי היה צריך לרשום מי נמצא ומי לא. כלומר יכול היה לעבור למחנה של הנשים ושל הילדים ובמקום עבודה שכינויו "קנדה". זה היה מקום, שבו רוכז הציוד של היהודים, ושם עבדו אסירים שמיינו את החפצים. בין החפצים היה גם קצת אוכל ומפני שלפרנטישק היה מותר להגיע לכל מקום במחנה נהג לגנוב משם אוכל לעצמו והבריח אוכל לאנשים במחנה. עוד יתרון שהיה לו מעצם תפקיד זה היה שלפעמים הוא קיבל פקודה להכין "משלוח" של מספר מסוים של יהודים לשלוח למחנות אחרים ולפי התכונות שנדרשו מהאנשים למשלוח בעלי ידע מסוים, חזקים, חלשים, נשים, גברים. פרנטישק פיתח חוש להבחין לאיזה משלוח יש סיכוי לשרוד ואיזה משלוח נשלח, למעשה, למוות. הייתה לו אפשרות של גמישות מסוימת לרשום גם אנשים שמסיבות שונות היה טוב להם לעזוב את אושוויץ. אנשים במחנה גם פנו לפרנטישק בבקשה למחוק שם מסוים מן הרשימה למשלוח ובמקומם לרשום שם אחר. פרנטישק דחה בקשות אלה וטען שאין לו "סמכות אלוהית" לקבוע מי יחיה ומי לא וכי אין לו סמכות מוסרית לעזור ליהודי אחד ולסרב לאחר. היהודים במחנה הכירו אותו כאיש טוב וכמביא אוכל ועד היום חי בתל אביב איש שפרנטישק נהג לספק לו אוכל ועל ידי כך הציל אותו ממות. מתוקף תפקידו פרנטישק נפגש עם היהודים החדשים , שהגיעו למחנה וכך, למעשה, נודע לו על גורל משפחתו בהונגריה. כאשר הגיעו המשלוחים מהונגרייה הוא קיבל ידיעות טריות אודות משפחתו וידע שאשתו, יאנקה, תגיע באחד המשלוחים הקרובים, ואכן בבואה פגש אותה. הוא סידר כך שיאנקה תעזוב את אושוויץ באחד המשלוחים למחנה, שבו הועסקה בעזרה לתיקון אווירונים צבאיים של הרייך הגרמני. רוב תושבי מחנה זה שרדו וכך גם יאנקה.
בינואר
1945 "הצבא
האדום" כבר
היה קרוב מאוד לאושוויץ והגרמנים חיסלו
את המחנה. בימים
הראשונים של ינואר הצעידו הגרמנים את
אחרוני המחנה ב"צעדת
מוות" אל
עבר גרמניה. ב-
10 לינואר נכנס
פרנטישק לאמצע שורה של קבוצה שיצאה ל"צעדת
מוות", אך
גרמני שהכיר אותו הבחין בו ופקד עליו לצאת
כי עליו להישאר עד הסוף במחנה.
פרנטישק היה משוכנע
שהגרמנים לא ישאירו זכר לקיום המחנה
ויהרגו את האחרונים בו.
הוא האמין ש"צעדת
מוות" פחות
מסוכנת מלהישאר במחנה.
לכן ניסה בשנית
להתפלח לתוך קבוצה היוצאת ל"צעדת
מוות" והפעם-
הצליח.
ב-
25.1.1945 הגיע ברגל
וברכבות למאוטהאוזן באוסטריה וארבעה
ימים לאחר מכן לקחו אותו לאבנזה,
שם בנו תעשייה
מלחמתית בתוך מנהרה ותפקידו של פרנטישק
היה לחצוב את המנהרה ובעיקר לדחוף בעגלה
על פסים קצרים של רכבת החוצה מן המנהרה
למקום איסוף הפסולת. בזמן
שדחף את העגלה הבחין בצד ב-
3 קצינים גרמנים
משוחחים על הקמת בית חרושת.
את אחד הקצינים
פרנטישק הכיר והיה אתו בקשרים עבודה
בסלובקיה. הקצין
היה אוסטרי, אבל
בזמנו היו ביניהם יחסים טובים.
פרנטישק התלבט אם
לפנות אליו: מצד
אחד יכול להיות שיעזור לו ויביא לו מעט
אוכל, אך
מצד שני יכול לירות בו על המקום.
פרנטישק לא קרא
לקצין, אך
שנים אחרי המלחמה שלח פרנטישק מכתב לאותו
קצין וביקש ממנו לענות אם היה עוזר לו אם
היה קורא בשמו ולא והורג אותו.
נודע שהמכתב נשלח
והתקבל אך פרנטישק מעולםלא קיבל תשובה.
המגורים באבנזה היו בכמה צריפים ובכל מיטה חלקו שני אנשים. היו שתי משמרות: משמרת עבודה ומשמרת שינה. המשגיחים הוציאו את היהודים לעבודה, והיהודים, שלא היו מסוגלים לעבוד או מסיבה אחרת לא רצו לצאת לעבודה, רוכזו בחצר מגודרת בכל בוקר או ערב. אחרי שהקבוצה של העובדים יצאו, הגרמנים פשוט ירו בכל מי שנמצא בחצר. פרנטישק נחלש מאוד ורזה מאוד באבנזה. ב6.5.1945 היה חסר כוח ומצא את עצמו בחצר, יושב ללא תנועה. הוא אסף את העשבים שסביבו ואכל וחיכה לסוף גורלו. פתאום נשמעה אזעקה, צעקות ויריות וטנק אמריקאי נעצר ממש על ידו. האמריקאים סידרו בכפר בית חולים\בית הבראה ושבויי מלחמה גרמנים נדרשו לטפל בחולים. פרנטישק ניצל ובתחילת יוני 1945 יצא בכוחות עצמו חזרה לסלובקיה. הוא היה חלש מאוד ושקל בסביבות 35 קילו בעוד לפני ואחרי המלחמה שקל בסביבות 90 קילו. את אשתו יאנקה ושני בניו, דב וגוסטי, פגש ב- 10.6.1945 בעיירה בה גרו בסלובקיה.
רק שני גברים מאותם 100, שנלקחו מהעיירה בסלובקיה, שרדו את השואה, כולל פרנטישק. משפחתו, למעשה, נרצחה בשואה חוץ מבת דודה אחת. אחרי המלחמה חיה משפחתו של פרנטישק בכפר בסלובקיה ולאחר מכן עברו לברטיסלאבה וב-1949 החל המשטר הקומיניסטי והוא הפך לפקיד חקלאי. בנו הבכור, דב (סבי), היה הראשון לעלות לארץ ב-1949 ולאחר מכן בנו הצעיר, גוסטי, עם אשתו דיטה עלו בשנת 1968. פרנטישק נפטר בשנת 1975 ולאחר מותו עלתה גם יאנקה לישראל ב1975. פרנטישק לא גר, למעשה, אף פעם בישראל, אך ביקר בה פעמיים והספיק לפגוש את נכדיו (דודי ואמי ).
