סיפור חיים
פליקס זנדמן נולד ב7 במאי 1928 בעיר גרודנו פולין.
מצד אביו היה פליקס נצר למשפחה של תלמידי חכמים, ואילו סבו מצד אמו, נחום פרידוביץ', היה תעשיין ובבעלותו עסק לחומרי בניין. אהרון, אביו, היה ציוני נלהב וכימאי במקצועו, שסיים לימודי דוקטורט בכימיה באוניברסיטת וינה. בתקופה שבין שתי מלחמות היה קשה ליהודי פולין להשתלב בעולם האקדמי ולכן נאלץ האב לעבוד כשותף בעסק של חמו. פליקס למד בגימנסיה "תרבות" בגרודנו, שבה שפת הלימוד הייתה עברית. כבר מגיל צעיר מאוד הוא התבלט בתחום לימודי המתמטיקה וחלם להיות מהנדס לכשיגדל.
משפחתו הייתה במצב כלכלי מבוסס. בבעלות המשפחה היה בית קיץ ועליו השגיחו זוג איכרים פולנים, יאן ויאנובה פוחלסקי.
באחד הימים הגיעה יאנובה לבית משפחת פרידוביץ' (סבא וסבתא של פליקס) כשהיא כורעת ללדת. היא סיפרה לסבתא תמה, כי בעלה הכה אותה בהיותו שיכור וביקשה ממנה את עזרתה. תמה פרידוביץ' נעתרה מיד לבקשת העזרה ולקחה את יאנובה לבית-החולים היהודי של גרודנו, שם ילדה יאנובה את תינוקה. לאחר הלידה נתנה לה לשהות בבית הקיץ שהיה בבעלותה.
מעשה חסד זה של סבתו של פליקס הביא להצלתו במלחמה.
לאחר הכיבוש הגרמני השתנו חייה השלווים של המשפחה. המשפחה החלה להיערך לקראת המצב החדש. הדוד, סנדר, שהיה מהנדס הציע לבנות קיר נוסף במרתף, קיר סתרים חלול, שבו הייתה המשפחה יכולה להחביא את חפצי הערך שלה. שם התחבאו כאשר הגרמנים באו לחפשם בפעם הראשונה.
בסוף שנת 1941 נאלצו יהודי העיר להיכנס לגטו. פליקס ובני משפחתו עברו להתגורר בדירתו של קרוב משפחה בתוך האזור שהוגדר כגטו. לקראת סוף 1942 החלו להגיע שמועות על כך שהגרמנים עומדים לחסל את הגטו. אמו של פליקס החליטה לברוח יחד עם שני ילדיה. האב סירב להצטרף אליהם, שכן לא רצה לנטוש את הוריו הקשישים.
האם והילדים הסתתרו תחילה בבית המשפחה הישן שמצוי מחוץ לתחומי הגטו, הגרמנים גילו אותם והם בקושי רב הצליחו להימלט מידם. הם החליטו לחזור אל תוך תחומי הגטו.
בדצמבר 1942 נשלחה המשפחה למחנה קילבסין. פליקס הבין,שגזר דינו של כל יהודי במחנה הוא מוות, והחליט לברוח. הוא הסתתר בעגלה שיצאה מהמחנה, אחר-כך קפץ ונמלט על נפשו. הוא הצליח להגיע חזרה אל גטו גרודנו, שם התגוררו עדיין כמה מבני משפחתו. זמן קצר לאחר בריחתו נשלחו כל יהודי מחנה קילבסין למחנות ההשמדה. הוריו של פליקס יחד עם אחותו, מירה, הצליחו להינצל ולחזור אף הם לגטו גרודנו.
בינואר 1943, ערכו הגרמנים אקציית חיסול בגטו. המשפחה המורחבת החליטה להתפצל לשני מקומות מחבוא: שמונה בני משפחה, ביניהם פליקס ודודתו פניה, הסתתרו במקום מסתור מיוחד, שהוכן מבעוד מועד בעליית הגג שבתקרת המטבח. שאר בני המשפחה התחבאו מאחורי קיר מחיצה בעליית גג אחרת.
בלב המשפחה קינן החשש הכבד, שבכי התינוקות הקטנים יסגיר את מקום המחבוא של המשפחה כולה. סבו של פליקס החליט לעשות מעשה ונשאר בבית עם שלוש תינוקות , שניים מהם נכדיו.
כעבור יומיים החליטה דודתו של פליקס, פניה, כי היא חייבת לחזור הביתה ולהתאחד עם בנה הקטן, חיים, שנותר מאחור עם סבא נחום. פליקס, שביקש לסייע לדודתו, ירד מעליית הגג לראות מה שלומם של הסב והתינוקות, אולם הם כבר לא היו. סבא נחום והתינוקות נשלחו אל מותם. פליקס ניסה לטפס על המרזב לשוב למחבוא, אך לא הצליח. בייאוש פנה אל המחבוא בעליית הגג השנייה, מחבוא שנחשב לפחות בטוח. אולם רצה הגורל ודווקא בני המשפחה שהיו במחבוא "היותר בטוח" נתגלו ונתפסו בידי הגרמנים, ואילו המסתתרים במחבוא "הפחות טוב" לא נתגלו.
בפברואר 1943 חיסלו הנאצים באופן סופי את גטו גרודנו. פליקס הצליח לברוח למקום המפלט האחרון שהכיר, בית הקיץ של משפחתו, שם התגוררו זוג האיכרים פוחלסקי וחמשת ילדיהם. הוא ביקש מיאנובה מחסה ללילה אחד בלבד, אולם היא לא שכחה את מעשה החסד של סבתא תמה והתעקשה להחביאו ככל שיידרש, למרות שידעה שהיא מסכנת את חיי משפחתה.
כעבור זמן קצר הצליח גם הדוד סנדר יחד עם זוג יהודים נוסף, מוטל וגולדה בס, להגיע אל בית הקיץ. סנדר, שהיה כאמור מהנדס במקצועו, חפר בור ששימש כמקום מסתור. זה היה בור שאורכו 1.5 מטרים, רוחבו 1.2 מטרים ועומקו חצי מטר. אל תוך הבור שמוקם תחת חדר השינה של הבית, נדחקו בסופו של דבר חמישה אנשים. פליקס היה אז בן 15. הם חיו בתוך הבור במשך 17 חודשים ארוכים.
פוחלסקי נתנה להם מזון ושתייה בכל יום. הרצון העז לשרוד ולהישאר שפויים בנפשם הביא את דודו של פליקס ללמדו, בעל פה, את כל יסודות המתמטיקה והפיזיקה. פליקס, שהיה חכם מאוד, ספג את כל החומר כמו ספוג.
לאחר המלחמה היגרו פליקס ודודו לצרפת.
בזכות ההשכלה שרכש באותו בור צר ומחניק הצליח פליקס להמשיך את לימודיו לאחר המלחמה. הוא סיים לימודי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת הסורבון בפריס היוקרתית. ב- 1956 נסע לארצות-הברית. ד"ר זנדמן היה למדען וממציא מבריק, ובזכות תגליותיו פורצות הדרך בתחום ההנדסה סלל את דרכו בעולם העסקים.
פליקס סיפר כי במחשכי הבור חלם על ארץ-ישראל: "מצאתי את עצמי משתוקק מעומק הלב להגיע לארץ-ישראל...אל מול הסיפור הנורא של הניצחונות הגרמניים ומצעד הכיבוש הפראי של הצבא הנאצי התברר יותר ויותר כי בעולם כולו יש מקום אחד בלבד המציע לנו לחיות. שמו היה ארץ-ישראל. דיברנו על ארץ-ישראל בגטו, ועכשיו דיברנו עליה כאן בבור."
פליקס לא זנח את החלום להיות שותף לעשייה הציונית: בבעלותה של חברתו המשגשגת הקרויה "וישיי", על שם הכפר הליטאי הקטן שבו חיו אבותיו, כמה מפעלים מצליחים בישראל. פליקס סיפר מדוע בחר דווקא בשם הזה: "השם וישיי העניק לי תחושה של שורשי משפחתי. גם יהודי וישיי נמחו מעל פני האדמה במהלך המלחמה, ולכן היה בשם הזה כדי להעלות מאוב גם את זכרם של המתים בשואה. השם הביע את מה שחשתי".
אנשי אלקטרוניקה רבים, מכירים את חברת הענק וישיי, אחת מיצרניות הרכיבים הגדולות והמובילות בעולם לייצור רכיבים פסיביים שונים ומוליכים למחצה. החברה הוקמה ב – 1962 ומוערכת כיום בקרוב לשלושה מיליארד דולר. יש לה מפעלים בארץ ובעולם (כארבעים מפעלים) שמעסיקים יותר מעשרים וחמישה אלף עובדים.
פליקס זנדמן נפטר ב4 ביוני 2011 בגיל 84. זכה להערכה רבה בקרב העולם כולו בשל תרומתו הרבה לטכנולוגיה והישרדותו בסיפור חייו "הניצחון הסופי".
