שם הדמות: סוניה רוזנבלט.
שם מלא של הדמות המונצחת: סוניה רוזנבלאט-פרץ
הקירבה של התלמיד לדמות : סוניה היא סבתא שלי
תאריך לידה : 16.05.1922
תאריך פטירה: 31.01.2007
מקום הלידה: פאריס –צרפת
בעבודה זו ניסיתי להנציח את סבתי סוניה ילידת פאריס ואת פעילותה במהלך המלחמה במחתרת הצרפתית.
לפני המלחמה סבתי הייתה נערה שחיה חיים רגילים, למדה בבית ספר, שיחקה עם חברות ,וגרה עם הוריה ואחיה הצעיר בפאריס. בשנת 1941 אביה שהוא סבו של אבי הרגיש כי האווירה בפאריס נעשית מסוכנת יותר ויותר עבור היהודים והחליט להעביר את המשפחה להסתתר באחד בכפרים. כך למעשה חייהם ניצלו.
מקום המגורים במהלך המלחמה :בזמן המלחמה היא ברחה עם משפחתה מפאריס והתגוררה בכפרים מרוחקים בצרפת. בעוד בני המשפחה חיו במסתור, היא הצטרפה לשירות המחתרת הצרפתית "הרזיסטאנס" שנלחמה בנאצים.
שמה המחתרתי היה סילבין ראו.
המחתרת הצרפתית הוקמה כהמשך לפעילות של גוף שניקרא "ההוזה". תפקידו לפני המלחמה היה לדאוג להשמה של ילדים במוסדות, פנימיותו וכו. כאשר פרצה המלחמה וגורל היהודים הלך והתבהר, הרחיב ארגון ההוזה את פעילותו והחל לעסוק בהסתרת ילדים יהודים בכפרים מרוחקים שהיו מחוץ לאזור הכיבוש הנאצי, או בהעברתם את הגבול לשוויץ שהייתה מדינה ניטראלית.
תהליך ההסתרה כלל שני מסלולים. האחד הסתרת ילדים יהודיים ילדי צרפת והשני ילדים ממזרח אירופה. הסתרת הילדים הצרפתיים באופן טבעי היה קל יותר שכן הם דיברו והבינו את השפה, וניתן היה לתקשר איתם ביתר קלות. לעומתם הילדים ממזרח אירופה
לא רק שהוצאו מבתיהם, ארצם, והופרדו ממשפחותיהם, הם הגיעו לבדם בחברת מלווה זר
ללא שפה ויכולת לתקשר. בנוסף, מרביתם גדלו ברקע דתי והיו בעלי מאפיינים דתיים בולטים כמו בגדים, כיפה, דיבור ביידיש וכו.
תהליך ההסתרה החל במציאת משפחות צרפתיות שיסכימו לשתף פעולה, להסתיר ילדים יהודים תוך לקיחת סיכון ברור לחייהם וחיי משפחתם.
כשנמצאו משפחות מתאימות, חברי המחתרת קבלו הוראה להוציא ילד מביתו ולהעבירו למקום מסתור באחד הכפרים, תוך שהוא מצויד במסמכים מזויפים. תפקידה של סבתי סוניה היה להבריח ולהחביא ילדים יהודים אצל משפחות צרפתיות שהסכימו לכך, והיא עשתה זאת פעמים רבות.
היא הייתה מופיעה באישון לילה אצל משפחה יהודית ומוציאה ילדים למסתור זמני עד להעברתם לכפר. תהליך הפרידה של הילד ממשפחתו היה קשה ביותר, הוא לווה בבכי והתנגדות של הילד שלא הבין כי למעשה מצילים את חייו.
לאחר שהושם הילד אצל משפחה היא הייתה נוסעת אחת לכמה שבועות לבקרו, לבדוק שהוא מטופל ולהעביר למשפחה כסף.
ילדים רבים שהיו במסתור היו למעשה חסרי הגנה, הם חשופים לפגיעות רבות, והקשר עימם ניסה לספק תחושה של דאגה ובטחון.
פעמים רבות היא נסעה עם ילדים ברחבי המטרו (רכבת התחתית בפאריס), והייתה נתונה לביקורת של חיילים נאצים ושל המשטרה הצרפתית שמרביתה שיתפה פעולה עם הנאצים.
כשהיא הייתה נתונה לביקורת היא הייתה צריכה להציג תעודת זהות מזויפת, ותוך כדי לנסות להרגיעה את הילד שלא יבכה או ידבר ויסגיר אותם.
באחת הפעמים כשהיה ספק לגבי אמינות תעודת הזהות שלה היא נעצרה לביקורת וכדי להסיח את דעתו של החייל הנאצי היא העמידה פני נערה כפריה "מטורללת" וכך ניצלה.
הפעילות במחתרת הייתה ממודרת כשלכול חבר היה קשר עם מעט מאוד אנשים. המטרה בכך הייתה שחברי המחתרת יידעו כמה שפחות כך שאם יתפסו ימסרו כמה שפחות מידע.
סבתי סיפרה כי באחת הפעמים שהגיע לפגישה עם חברי מחתרת היא הופתעה לפגוש שם את אביה שגם הוא לקח חלק בפעילות המחתרתית, אך מטעמי בטחון הם נמנעו מלדבר ונהגו כאילו אינם מכירים.
בני במשפחה הגרעינית כלומר סבתי, הוריה ואחיה הצעיר ניצלו כולם בזכות תושייתם במציאת מקומות מסתור ומזון. אולם בקרב בני משפחתם המורחבת , בני דודים של הוריה נספו במחנות ההשמדה.
בתום המלחמה חזרה המשפחה לביתה בפאריס, וסבתי החלה ללמוד עבודה סוציאלית, מקצוע שעסקה בו כל חייה.
בתום המלחמה נוצר מעין חיבור אידיאולוגי-פוליטי וחברתי בין היהודים לקומוניסטים שכן שניהם התנגדו, נלחמו וסבלו מהנאצים. סבתי הייתה משויכת לתא חברתי שכלל קומוניסטים והייתה פעילה בו.
ואולם באחת הפעמים כאשר ניהלו שיחה קולחת על המצב בצרפת פנה אלחה אחד החברים בביטוי "אתם היהודים.....". ברגע זה היא הבינה שלעולם תהיה זרה בצרפת והחליטה לעלות לארץ.
בשנת 1954 היא עלתה לארץ השתלבה בקיבוץ ולאחר מכן עברת לתל אביב והשתקעה שם.
