אווה פיק לאופר
קירבה של הדמות אלי: אמא של סבא של חברה קרובה
מקצוע לפני המלחמה: גננת
מקצוע בזמן המלחמה: מדריכת נערות בכפר הנוער "ורקדורף" בהולנד.
סיפורה של הדמות לפני המלחמה:
אוה פיק לאופר התגוררה בגרמניה עם משפחתה: בעלה וארבעת בניה. היא עבדה כגננת בגן ילדים והתפרנסה מעבודה זו.
לקראת תחילת המלחמה היא חשה בסכנה וברחה יחד עם בנה הצעיר מנחם להולנד.
שני ילדיה הגדולים עלו לארץ-ישראל בעליית נוער ובנה שנותר הצטרף ל"בריגדה היהודית"-גוף לוחם בגרמנים הנאצים מטעם הצבא הבריטי. בעלה של אוה אינו הרגיש בסכנה של המגורים בגרמניה, פרנסתו היתה בגרמניה, הוא הרגיש גרמני ולכן נשאר להתגורר בגרמניה מתוך אמונה שלא יפגעו בו.
הוא מת זמן קצר לאחר המלחמה משיברון לב-כל משפחתו עזבה אותו.
סיפורה של הדמות בזמן המלחמה:
בשנת 1937 אוה ובנה מנחם הגיעו לכפר הנוער "ורקדורף"(הפירוש הוא כפר עבודה) ששימש להדרכה והכנה של עליית נוער לארץ-ישראל.
אווה הייתה אם הבית ומדריכה של הבנות בכפר זה.
מכפר נוער זה נשלחו אווה ובנה למחנה ריכוז הולנדי שנקרא "ורסטרבורק" בשנת 1943,הם שהו במחנה הריכוז כשמונה חודשים ומשם גורשו לנקודת האיסוף ממחנה הריכוז בעיר שהיתה "התאטרון היהודי הישן"(אותו מקום איסוף ממנו נלקחה באותו הזמן "אנה פרנק").
אוה ובנה מנחם הועברו מנקודת האיסוף למחנה "הברגן-בלזן" שבגרמניה. במחנה הריכוז הופרדו אוה ובנה מנחם. היא שימשה כאחות במרפאת המחנה והוא נשלח למגורי הילדים והנוער.
בנה מאחר והיה אחד הנערים הבודדים שדיברו גרמנית השתמשו בו הגרמנים כנער שליחויות.
הם נפגשו שוב במקרה באחת השליחויות של מנחם למרפאה. מאז הפגישה הם הצליחו לשמור על קשר בתוך המחנה ובנה הצליח להבריח לה מדי פעם פרוסות לחם שהביאו לו השומרים היות והוא היה שליחם.
אוה הייתה ידועה עם מסרקה, היא החביאה אצלה מסרק והכריחה את כל הבנות בחדרה להסתרק כ100 פעמים ביום במטרה לשמור על טיפוח השיער(מניעת כינים) ובנוסף לשמור על הנשיות.
במהלך שהותה של אוה במחנה הריכוז היא סבלה ממחלות רבות. לקראת שיחרור מחנה הריכוז, לקראת סוף המלחמה העלו הגרמנים את אוה ובנה לרכבת שנקראה לימים "הרכבת האבודה" משום שהיא נסעה ללא מטרה במשך שמונה ימים באיטיות רבה כל כך עד שבמקרים רבים הצליחו אנשים לצאת ממנה להביא מזון ולחזור חזרה אליה. בסופה של המלחמה בתום 8 הימים הגיעה הרכבת לכפר גרמני שנקרא "טרוביץ" שם אוה ובנה שוחררו על ידי "הצבא האדום" ופלשו לבית עם אנשים נוספים שהכירו ברכבת.
דיירי הבית טיפלו אחד בשני ועזרו לרפא אחד את השני מהמחלות.
משם האנשים החלו להתפזר לארצות שונות ואוה ובנה חזרו להולנד לגור "בבית ידידים" שם החלו להתאושש באיטיות ממחלותיהם.
לאחד מבניה של אוה זה ששירת במהלך המלחמה "בבורגדה היהודים" במסגרת הצבא הבריטי נודע בסוף המלחמה כי אמו ואחיו הקטן נמצאים באזור מסוים בהולנד והוא נסע במטרה למצוא אותם.
כאשר הגיע אליהם להולנד הוא הביא עמו מזון רב ותרופות אשר ריפאו במהרה את מחלותיהם. לאחר מכן בנה של אוה מנחם עלה לארץ עם עליית הנוער לכפר הנוער בבן שמן ואוה נסעה ללונדון. אוה הינה ניצולת שואה.
לאחר מלחמת העולם השניה:
אוה עזבה ללונדון שם הכירה את בעלה השני שהיה בן של ידידים, הם התחתנו ועלו ארצה. אוה מתה בתאונת דרכים ביום חתונת נכדתה. היא חזרה מהחתונה עם בנה(אביה של הכלה) ובמהלך הנסיחעה הופיע חמור בדרכם והוביל לתאונת דרכים חמורה בה נהרגו השניים בתאריך:28.3.1968
