רוזה שקלאר היא
ניצולת שואה.
היא נולדה בברית המועצות,בבלארוס במושב גרוזובו
במושב זה חיו רק יהודים.
רוזה שהייתה
בת 3 ניצלה עם משפחתה הקרובה:
אחותה סטסייה שהייתה בת 3, אחיה:ישקה שהיה בן 4 חודשים
והוריה:גריגורי(האב) שהיה בן 36 ולובה(האם)שהייתה בת 29 וסבתה, אמא של אביה:מירה
שקלאר שהייתה בערך בת 75 (ככל הנראה נספתה בשואה).
לאביה גריגורי
היו 11 אחים ואחיות כולם נספו בשואה.
ביוני 1941 על
בית כתבו יהודי ואת הגברים לקחו לגטו ולאחר מכן החזירו אותם כדי שיביאו איתם בחזרה
דברי ערך.אמה של רוזה(לובה)הבינה שהגרמנים הולכים להרוג אותם אז היא רצתה
לברוח.
בתחילה רוזה ומשפחתה ברחו לעיירה נוצרית בשם פרסנאקי שבבלארוס.חיילי האס אס
באו באוטו לחפש את המשפחה של רוזה כי מישהו ראה אותם והלשין לנאצים.לאחר מכן, הם נכנסו לבור
שהיה בו מים והם שהו שם יום אחד עד שחיילי האס אס יצאו מהכפר ולאחר שהם יצאו הוריה
של רוזה לקחו את כל המשפחה ליער בלי בגדים ובלי אוכל.אמה של רוזה הייתה משאירה
אותם באיזו פינה בעיר והייתה הולכת לכפר לארוסי סמוך ומבקשת אוכל כאילו היא
נוצרייה וזה נמשך ככה 10 חודשים.
לאחר
מכן,המשפחה פגשה את הפרטיזנים שהציעו להורים להצטרף אליהם כדי להילחם בגרמנים
ולהשאיר את הילדים לבד.
הוריה של רוזה סירבו בגלל שהם לא הסכימו להשאיר את הילדים
לבד ביער,למרות שהם לא הסכימו להצטרף לפרטיזנים הם ברחו יחד איתם מההפצצות והם נעו
איתם ממקום למקום.
לבסוף אביה של רוזה נלחם יחד עם הפרטיזנים וגם עבד בתור נפח. בין
היתר הם פוצצו רכבת שהייתה מיועדת להעביר נשק לגרמנים וכל המשפחה הייתה בסכנה
תמידית כי כל הזמן הפציצו אותם והם ברחו ממקום למקום וסבתא של רוזה נעלמה ולא מצאו
אותה עד היום וההנחה היא שהיא נספתה במהלך המלחמה.
כאשר המשפחה הייתה עם הפרטיזנים
והגרמנים הפציצו מהאוויר אז כולם ברחו לכל מיני כיוונים ורוזה נשארה עם אביה וסבתה
ואמה נשארה עם אחיה ואחותו.
יומיים הם לא
מצאו אחד את השני וזה היה מקרה מאוד קשה לכל המשפחה.
כשהייתה הפוגה אז אביה של רוזה
הלך לחפש את אשתו וילדיו ביחד עם הפרטיזנים ואמה של רוזה השאירה את סטסייה ואת
ישקה על ערימה של חציר והלכה לחפש את בעלה.במהלך החיפוש היא ראתה את הגרמנים
מחופשים לעץ וחזרה חזרה אל ילדיה ואז הגיעו לשם ונלחמו עם הגרמנים וככה הם מצאו
אחד את השנייה.
לאחר שהמשפחה שוב התאחדה הם ישבו במחנה של הפרטיזנים והפרטיזנים היו
גונבים אוכל והיו גונבים פרות וסוסים.
לפרטיזנים היה
קשר עם הצבא הרוסי שגם שלחו להם נשק ועזרה.
פעם אחת
הפציצו את המחנה עם הפרטיזנים אז כולם התחילו לברוח ליער אחר אבל היה צריך לעבור
בשביל זה נהר אז כרתו עצים ובנו מהם מין רפסודות. במהלך המעבר אחותה של רוזה נפלה
למים אז פרטיזני בן 17 קפץ למים והוא הציל אותה, ולאחר מכן היא לא שמעה טוב ולא
הרגישה טוב.
בשנת 1944
המשפחה חזרה לגרוזובו ואף אחד מהיהודים שחיו שם לא נשאר.
לאחר המלחמה
הם המשיכו להתגורר שם וגמרו שם את הבית ספר.
לאחר לימודיה
רוזה הלכה לגור במינסק שם היא הכירה את בעלה עד הים יעקוב הם התחתנו בשנת 1964.
ובשנת 1973 הם
עלו לארץ יחד עם שתי בנותיהם אחת בת 8 ואחת בת 3.
הם גרו בשנה
הראשונה בירושלים ולאחר מכן הם קיבלו דירת עמידר בבאר שבע שם הם התגוררו כ-4
שנים.
לאחר שבעלה של רוזה, יעקוב קיבל עבודה בתעשייה האווירית הם עברו לגור בראשון
לציון שם הם חיים עד היום.
