מרים ורבין, סבתא שלי, נולדה במז'יריץ' שבפולין (אוקראינה של
היום) ב-1932 בשם מניה וולס.
עם פרוץ המלחמה התגוררו במז'יריץ' 3000 יהודים. עד המלחמה גרו
מרים ומשפחתה, אב, אם ושלושה אחים נוספים בביתם בעיירה היהודית מז'יריץ'. עם פרוץ
המלחמה וחלוקת פולין הייתה מז'יריץ' בחלק הסובייטי.
עם פרוץ "מבצע ברברוסה" והפלישה הגרמנית לפולין החליט
אב המשפחה (דב וולס) לעזוב את הכפר ולברוח מזרחה- שני ההורים וארבעת ילדיהם, חלקם
קטנים.
תושבים אחרים בכפר סירבו להצטרף.
לימים נודע כי כבר באוקטובר 1941 נטבחה מחצית מאוכלוסיית העיירה
וכתשעה חודשים לאחר מכן הושמדו מרבית הניצולים. כ-50 מתושבי העיירה הצטרפו
לפרטיזנים וכ-100 ברחו מזרחה.
התחנה הראשונה בדרכה של המשפחה הייתה היישוב קורץ, שבו גרה
משפחת שניידר, משפחתה של האם, ציפורה. קריאות חוזרות של דב וולס להצטרף אליהם
בבריחה מהגרמנים לא נענו. כל המשפחה מן הצד הזה, למעט אחד מבני הדודים ששירת ב"צבא
האדום", נספתה במלחמה.
לאחר לילה אחד בקורץ המשיכה המשפחה מזרחה לנובוגרד וולינסק בה,
שם גרה אחות האב. אף היא סירבה להצטרף
אליהם.
משם המשיכה המשפחה לקייב, חרקוב ובהמשך עלו על הרכבת
הטרנס-סיבירית. ככל שהחזית נעה מזרחה והגרמנים השתלטו על עוד ועוד שטחים ברחה
המשפחה מזרחה והגיעה עד לאולן-אודה. באולן אודה, הקרובה לגבול עם מונגוליה, שהו עד
לסיום המלחמה. במהלך הנסיעה מזרחה נפטר הבכור מבני המשפחה, לייב וולס, ממחלה קשה.
עם תום המלחמה ביקשו לחזור לפולין. בקורץ גילו כי איש מבני
המשפחה לא שרד את המלחמה.
משם המשיכו ללודג' ומשם למינכן. במינכן, שהייתה בשליטה אמריקנית
בתום המלחמה, השתכנו במחנה פליטים של האו"ם. במינכן נשארו שלוש שנים וב-1952
עלו לישראל.
כיום, ככל הידוע לנו, לא חיים יהודים בעיירה.
