תומס טירג
תומס טירג, (דן בשמו העברי) ,סבא שלי, נולד ב- 12.6.1933 בפראג, צ'כוסלובקיה ונפטר ב-13.9.2000 בתל אביב, ישראל.
עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה גדל בפראג, שם התחנך בחלק מחייו.
בפראג היה אביו מנהל בנק בכיר ובשל כך משפחתו הייתה עשירה ומעמדה היה מעל לממוצע.
ב-15 במרץ 1939 כאשר גרמניה השתלטה רשמית על צ'כוסלובקיה, ותומס רק בן 6, החלה ההישרדות היומיומית. אביו של תומס נורה בידי חייל נאצי בשדה פתוח במקום לא ידוע והשאיר אחריו את תומס, סבא שלי, את אחותו, חוה, ואת אשתו אמיליה.
בעקבות מעמדם הכלכלי הגבוה, כלומר, הכסף הרב שהיה ברשותם הצליחה אמיליה, אימם של תומס וחוה, להבריח את גבולות המדינות, על ידי תשלום שוחד, תוך מנוסה ובריחה על חייהם.
במהלך המלחמה התחתנה אמיליה עם קצין נאצי כעוד דרך לשמור על חייה שלה ועל חיי ילדיה. בשלב מסויים במלחמה החביאה אמיליה את תומס וחוה בכדי חלב גדולים, שהיו חלק ממשלוח שנועד אל מחוץ לעיר. הכדים היו בעלי תחתית כפולה כך שאף אחד לא ידע על נוכחותם של הילדים הקטנים.
הם הגיעו למשפחה באיזור כפרי, שם התחבאו יחד עם אמם עד לסוף הלחימה.
במהלך המלחמה תומס היה צעיר, אך בסיומה היה כבר נער בן 14 כשעלה לארץ ישראל יחד עם אחותו ואמו בשנת 1947 לקיבוץ כפר המכבי.
האם אמיליה הפכה בארץ לעובדת סוציאלית במטרה לעזור ולתרום ככל יכולתה לקהילה היהודית שהגיעה ארצה בשנים שלאחר המלחמה.
לאחר שנים מספר זכתה אמיליה על עבודתה בפרס "חזני". לימים נישאה לד"ר אמיל פישר וחיה איתו עד סוף ימי חייה.
בקיבוץ כפר המכבי תומס עבד תומס באורוות ורכב רבות על סוסים במקביל ללימודיו בבית הספר.
כאשר הגיע לגיל 18 התגייס לצבא הגנה לישראל, לחיל התותחנים, שם עשה את שירותו הצבאי.
עם תום שירותו הצבאי, כשהיה כבן 23 , למד להיות מורה דרך. הודות לשליטתו המלאה בחמש שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, רוסית וערבית הצליח להתקדם בתחום והיה למורה דרך מפורסם, אשר ליווה את עשירי עולם בביקוריהם בארץ. בנוסף היה בעל ידיעות נרחבות בהיסטוריה וגיאוגרפיה שגם הם תרמו לו בעבודתו.
תומס היה לאיש חינוך וחזון אשר באמצעות עבודתו כמורה דרך "פרסם" את מדינת ישראל ובזכות עבודתו המסורה הביא לתרומות של מיליונים לרווחת ילדי ישראל.
במהלך חייו כמבוגר חי ברחוב שינקין, שם פגש את נלה, אשר לימים תהפוך לאשתו.
השניים התחתנו בתל אביב וילדו את ורד, גיל, וניר. את רוב חייהם חיו בבת-ים ועברו לתל אביב כאשר ילדיהם היו כבר בני עשרה.
בגיל 60 חלה תומס במחלה סופנית , אשר הקשתה עליו לעבוד, ולמרות זאת לא ויתר והמשיך לעבוד עד ימיו האחרונים.
הוא אהב מאד את עבודתו. אהב לטייל בארץ ולהסביר לתיירים את נפלאות מדינתו הקטנטונת.
4 שנים לאחר גילוי המחלה החל בטיפולים אשר נמשכו כ-3 שנים.
לבסוף נפטר ב- 13 לספטמבר, שנת 2000.
יהי זיכרו ברוך.
