עבודת הנצחה – עליזה (ליזה) ידיד
שם התלמיד המתעד: מאוד ידיד
כיתה: י"א 8
תאריך הגשת העבודה: 17.01.2015
שם מלא של הדמות
המונצחת: עליזה (ליזה) ידיד
הוריה של הדמות
המונצחת: מרג'נה וניסים סאסי
הקירבה של התלמיד
לדמות: נכד
תאריך לידה: יוני 1932
מקום הלידה: אמרוס, לוב
עיסוק / מקצוע: עקרת בית, טבחית, פועלת בבית חרושת לשוקולד.
מקום המגורים במהלך
המלחמה: לוב
סיפורה של הדמות לפני
המלחמה:
עליזה נולדה באמרוס
שבלוב, הם היו שבעה ילדים 2 בנים ו 5 בנות לפי הסדר הגילאים: שרונה, מיסה, חלפו,
פרז'י, עליזה, חלו וג'וליה - הקטנה ביותר. היא לא
הלכה לבית ספר. סבתא ידעה ואהבה לסרוג, היא סרגה רקמות שונות וסוודרים.
באותה העת, היחסים
בינם לבין הערבים היו טובים, אמא שלה היתה תופרת
לערבים, הם באו כל הזמן אליהם למרות שהערבים בד"כ לא היו גרים לידם, הם שיחקו
ברחוב, הם חגגו את החגים היהודיים שבהם פסח, פורים, סוכות ושבועות ושמרו הדוקות על
התרבות והמסורת היהודית. בפורים לבשו בגדים של גדולים, לפי דבריה: "בחורים
לקחו מהעץ כל מיני קשקושים", בסוכות ובשבתות כל הילדים יצאו החוצה, התלבשו
בלבן, והלכו לבית כנסת. בשבועות וביום כיפור לבשו לבן.
סיפורה של הדמות
במהלך המלחמה:
ליזה עבדה כעקרת בית
מגיל צעיר, אמא שלה גרה בעיר אחרת, כי שם הייתה יותר עבודה, היא עבדה כתופרת שתפרה
לערבים. אביה עבד כסוחר וסחר בצימוקים, דבש, שטיחים ועוד... לליזה היו חברות רבות
שבאו להתארח בביתה שנראה מטופח הודות לעבודתה המסורה בבית. היה להם חדר גדול ששימש
כסלון ולמעלה הייתה קומה נוספת. היא התמחתה בבישולים מהז'אנר הטריפוליטאי ובישלה
מאוד טעים הודות לכשרונה הרב, בישול זה כלל בתוכו חמין עם קוקלה ,מעיים ממולאים
בבשר חריף, חריימה עם קימל, קוסקוס מלוח ומתוק, עוגות סולת עם תמרים למיניהן )לוב היא ארץ עשירה בתמרים), ועוד...
יום אחד, באו הגרמנים
וליזה שמעה צעקות. היא ואמא שלה, שהייתה בהיריון עם ג'וליה היו יחדיו בבית, הן
יצאו החוצה וראו שני גרמנים בקרבתן ונבהלו מאוד; עליזה קיללה אותם ואחד
מהם הרביץ לה. מרג'נה אמה, התכופפה והתחננה שהגרמנים יחוסו עליה ועל ביתה. פחד אחז
בליזה לגבי אמה ההרה, עליזה החזיקה את הבטן של אמה והגנה עליה בגופה. בהמשך היה לליזה
דיכאון מזה.
הנאצים בנו "בית
מרחץ" להשמדה בעיר אמרוס שבלוב, לקחו את היהודים, העמידו אותם בשורה ורשמו את
שמותיהם למכונת ההרג הנאצית; ככל הנראה רצו להשמיד את הילדים תחילה. בהתחלה לקחו
את כל הילדים שבעיר לעירייה והילדים עשו
צרכים שם כי פחדו. במוצאי שבת האנגלים באו והצילו אותם, הם ניצחו את הגרמנים ושלחו
אווירון שהגיע וזרק לחם. לפני כן, הם אכלו כל דבר ירוק שצמח.
במהלך המלחמה הם
השכירו את הדירה שלהם לאנשים רבים.
בסוף המלחמה, הגרמנים
ברחו מהאנגלים ודרסו את אבא שלה, בזמן שהיא ואמה היו בביתן; לקחו אותו לבית חולים,
סבתא הלכה לבית החולים ולמרבה הצער הוא נפטר יומיים-שלושה לאחר מכן.
היה רעב כבד, האנגלים
שלחו להם אוניה מלאה בקמח והנאצים הטביעו את האוניה, הקמח התמלא בנפט שהיה מצוי
בים והם נאלצו לאכול את הקמח עם הנפט כדי לשרוד, הם סגרו את האף ובלעו את הקמח בלי
ללעוס כדי שלא ירגישו את טעם הנפט
כאשר סבתא שומעת רכבות
היא רועדת כולה, זה מזכיר לה את זוועות המלחמה משום שבזמן המלחמה עם הנאצים היא
שמעה רכבות.
סיפורה של הדמות לאחר
המלחמה:
כשנה לאחר המלחמה,
היו מאורעות: ראשונות ושניות, האנגלים
נתנו לערבים שעות-מספר להרוג את היהודים (האנגלים היו לטובת הערבים), והערבים
התנכלו ליהודים. יש לציין כי האנגלים מכרו שקי "סוכר" ואנשים רבים קנו
מהם אך לבסוף התגלה שהיה רק מעט סוכר למעלה וכל השאר היה מלח. אחד הערבים בא לאמא
של ליזה והזהיר אותה מפני ערבים הבאים להרוג, סבתא אמרה: "מה יהרגו? אני
אשפוך עליהם נפט" והערבי נתן לה מכה על הכתף וצחק: "יהרגו אותך"
(דבר שמראה על היחסים הקרובים והטובים שהיו ביניהם, גם אחד מן הערבים בכה - חסן,
כלויאליות ליהודים, שכנה ערבייה אחת שהייתה לעליזה הציעה לה להתחבא בביתה אך עליזה
סרבה כי פחדה - גם דבר זה מעיד על היחסים הטובים בין חלק מן הערבים ליהודים, עליזה
שהתה בביתה לבדה בעוד שהאחים שלה נלחמו נגד הערבים, מרג'נה
וגו'ליה התינוקת שהו באותה העת בצירואונה והלכו
לבקר את שרונה שהייתה בהיריון). אחיה, חלפו רצה
לברוח מהבית, לבסוף כולם ברחו מהבית לבית דודם שגר לידם באותה השכונה, ביתו היה
מוגן בדלת כמו של כנסייה (חזקה), הנשים התחפשו לגברים, לבשו בגדי גבר והדביקו
לעצמן שיערות בין האף לפה, כשפם, על מנת שלא יאנסו אותן; למרות הכל, הערבים הגיעו
עד לבית הדוד וניסו לפרוץ את הדלת. לאח שלה, ששהה במקום היה נפט ומים חמים והמשפחה שפכה על הערבים מים חמים ונפט מהגג. הערבים הנחיתו פצצה לעבר אח שלה – חלפו, שכולו התמלא ברסיסים, למרות הכל הוא שרד, שירת בצבא בישראל והקים
משפחה עם תשעה ילדים. למחרת בבוקר היה לסבתא קשה לצאת מהבית למראה הזוועות המחרידות:
היא ראתה גופות אנשים חדורות סכינים מוטלות על הקרקע ללא רוח חיים ותינוק אומלל
מוצץ את שד אמו המתה, בזמן זה הערבים גלגלו בחורה בתוך שטיח, שפכו עליה נפט ושרפו
אותה, אבא ובן זרקו עצמם לבאר והתחבאו, הערבים הרגו את האמא, גם את הילדים הרגו בכך שגלגלו
אותם בתוך שטיח, שפכו עליהם נפט והציתו אותם. הערבים שברו קיר מהבית שהמשפחה ברחה
ממנו בעזרת פצצה, נכנסו ושברו את כל תוך הבית וזרקו את כל הסחורה של ניסים (אביה
של ליזה), היהודים נכנסו ושתו מהריצפה את היין ואמרו שזה היה טעים. הערבים נכנסו
לבתים של יהודים שבהם היו כלבים, הכלבים נבחו הרבה על הערבים, הערבים הרגו את
הילדים, את הנשים ואת הכלבים שהיו בבתים. עד היום, כאשר סבתא שומעת נביחות של
כלבים היא נזכרת בזוועות האלו.
כולם מלבד מרג'נה
ברחו לטרבלס.
בטרבלס, היא אהבה
בחור מקומי שנים רבות. בביתה, היא הייתה אחראית על הבישול ובשלה לאחים שלה. אחד
מאחייה, פרז'י, עבד כסנדלר ופתח חנות נעליים, הוא הכין לה נעליים ייחודיות
וצבעוניות מגלגלים של אוטו, שרבים התפעלו מיופיין. חלפו פתח מכולת בטרבלס.
בחצר המרכזית, שמסביבה
היו בתיהם הצמודים, שם הם וכל השכנים היו נפגשים, היה תנור מרכזי אשר אליו הביאו
את הסירים לבישול, באחד הימים מישהו אכל להם את כל הסיר ועשה צרכיו בתוכו.
מברהם בחילה, בן דוד
של ליזה שהיה חבר בכנסת, ביקש ערבי: שיקח את כל היהודים לבית כנסת (כוונת הערבים
הייתה ככל הנראה לבצע שם פיגוע), והוא לא לקח ובכך הציל יהודים רבים, יש לציין כי
הידיים של הערבי הנ"ל היו שטופות דם. האנגלים הביאו להם שחורי-עור קניבלים שישמרו
עליהם. יש לציין כי המאורעות קרו מספר פעמים, שאחד מהם היה בסוכות. במסגרת
המאורעות בסוכות הייתה שריפה בסוכה, אחותה של ליזה – חלו: קפצה מהחלון והתחילה
לצעוק, הערבים והיהודים הרביצו אחד לשני עד שבאה תגבורת להגנת היהודים, כאשר היא
באה כל הערבים ברחו (בא בחור עם חאקי קצר, וכשראו אותו - כל הערבים ברחו מיידית). היהודים לא היו פאסיביים,
הם השיבו מלחמה נועזת לערבים שבמסגרתה שברו חנויות.
לעיתים ליזה הייתה
יוצאת, למרות שאחיה והוריה דאגו לה, היא הלכה לריקודים בטרבלס שבלוב לפעמים, ובחור
אחד רצה אותה אבל היא לא נענתה לו והוא כעס, מאז היא הפסיקה לצאת לריקודים.
בטרבלס היו בלשים
ישראליים, לכל בית היה באר מים מלוחים אבל בחוץ היו ברזים מתוקים. היא ואח שלה –
פרז'י חיו שם מספר שנים ואז פרז'י נסע לבד והחל לנסות לברוח מלוב, טפסו אותו,
הכניסו אותו לבית סוהר והחזירו אותו לביתו ביום שישי. סבתא בישלה בשבת, הם נתנו
עוד כסף ונסעו לאיטליה בעד 30 אלף פראנק לכל אחד, הם
תכננו לעלות על אונית סחורה לאיטליה, כשלפתע אחיה נעלם, היא חיפשה את אחיה ובסוף
מצאה אותו באוניה (למרות שהיא לא ידעה לשחות היא הצליחה להגיע לאוניה שהחלה
להפליג), באוניה היא לא אכלה כמה ימים והקיאה, אחר כך הם ירדו בקיבוץ/מושב באיטליה,
שם השומר הכניס אותם למתחם, הם זעקו לעזרה כי לא היה להם אוכל, היה לשומר רק כיכר
לחם אחד והוא נתן להם אותו. אחד מעמיתי ההפלגה ביקש מהשומר שייתן לו את האופניים
שלו, השומר הסכים, העמית ברח, המשטרה האיטלקית תפסה אותו, הוא אמר לה שהגיע מלוב, המשטרה
לקחה את מי שהפליג באוניה (שבהם ליזה) למקום שבו התחבאו היהודים, האיטלקים בכו
ואמרו: "איזה נס, לא טבעתם!", אנשים שסבבו אותם בכו, עזרו להם: נתנו להם
דגים מלוחים ובגטים, אירחו אותם בבתיהם, שמו להם קש על הרצפה והם ישנו על הקש בבית
פרטי. לאחר כמה ימים, הם נסעו ברכבת שלושה ימים לאחת הערים, האיטלקים הכניסו אותם
לווילה, מישהי הייתה חולה, לקחו אותה לבית חולים,
לכל אחד נתנו חדר במקום גדול בעל 3 קומות, ראו שסבתא יודעת לבשל ונתנו לה 200-300
פראנק בתמורה לבישול, היה להם סה"כ טוב ביחד, המנהל רצה לשדך לה שם מישהו אך
היא לא רצתה, השהייה באיטליה נערכה שנה אחת, ולאחר מכן ליזה ופרז'י עלו לישראל, סבתא גרה בבית לִיד, היא רצתה לעבוד, הלכה
למשרד בבית ליד וויתרה על זכויות שהוצאו לה, נסעה לזיכרון
יעקוב, הזכירה מחסן, עבדה במסעדה, חיה שם שנה, אח"כ הלכה לפרדס כץ עם מיסה, סבתא
הלכה ללמוד קצת בבית ספר למבוגרים, היא עבדה בבית חרושת לשוקולד של מרים פרידמן
בזיכרון יעקוב, לאחר מכן הכירה את סבא יוסף, הם התחתנו, הביאו שישה ילדים, שאחת
מהם היא אמא שלי, אילנה, 14 נכדים ונין אחד, סבא יוסף נפטר בשיבה טובה בגיל 80
לערך.
כיום, סבתא עליזה בת 83 ומתגוררת בירושלים עם ביתה הבכורה – איבונה, שעוזרת לה רבות: בבישול, בניקיון, בקניות, בליווי לטיולים, ועוד..., סבתא נוסעת לטיולים ברחבי הארץ (עד לא מזמן טיילה גם בחוץ לארץ), מארחת בביתה המטופח את משפחתה הענפה. חלק ניכר מזמנה, מבלה סבתא בצפייה מול הטלוויזיה. למרות הקושי הפיזי - עדיין ממשיכה לבשל כבעבר ולטפח את גינתה שמניבה פירות וירקות.
