EN
print_r(https://dorotmemorialine.com/images/man.jpg);
טובה יעקובוביץ
1913-1998
יוצר הדף: יונתן אלקבץ קשר לדף: נינ/ה
אודות
חברים ומשפחה
קישורים
גלריה
קהילות
תנחומים ומחוות
סיפור חיים
טובה נולדה בעיר הנקראת קְיֶלְצֶה בפולין.
טובה נולדה לאביו, שמואל (שמול) זילברברג, ולאמו, פיגלה זילברברג.
לטובה היו שמונה אחים.
בגיל 15 טובה עברה לפריז על מנת להתגורר עם אחיה הגדולים ולעזור בפרנסתה. 
בשנת 1936 התחתנה עם פנחס יעקובוביץ ונולדה להם בתם הגדולה, פולט.
טובה עזרה לפנחס בחנות הבגדים שלהם.
לאחר שפנחס נתפס על די הגרמנים בזמן המלחמה הסתירה טובה  בביתה את שתי בנות אחיה ואת בת אחותה יחד עם בתה,פולט .
בשנת 1943 הרגישה טובה שהמצב אינו מאפשר להמשיך לשמור על אחייניותיה ועל בתה בביתה, והיא החליטה לשלוח אותן למנזר במרכז צרפת, שבו שמרו עליהן הנזירות עד סוף המלחמה.
באותה עת התגוררה טובה אצל שכניה בפריז. בכניסה לבית בו התגוררה גרה גם שוערת, שידעה על יהדותה. על מנת להימנע ממצב, שבו השוערת תסגיר אותה לידי הנאצים, נהגה טובה לעבור דרך מעבר תת קרקעי, אשר הנאצים לא היו מודעים לקיומו. בדרך זו ניצלה טובה מהסגרה לידי הנאצים.
בסוף שנת 1943 עברה טובה לנורמנדי שבחלקה הצפון מערבי של צרפת. 
טובה שהתה בנורמנדי במהלך פלישת בעלות הברית ביוני 1944אצל איכרים נוצריים ועסקה בחקלאות.
בתום המלחמה אספה טובה את אחייניותיה ואת פולט, בתה,  וחזרה לפריז. לאחר שפנחס בעלה שוחרר מהשבי הגרמני, הוא הצטרף אליהן והם חזרו להתגורר בפריז.
בזכות הקצבה שקיבלה מהממשלה הצרפתית בתקופה שבה בעלה היה בשבי הגרמנים, היא הצליחה לשמור על הנכסים של אחיה וכשגדלו אחייניותיה העבירה  להן טובה את הנכסים של הוריהן.
בנוסף, במהלך המלחמה טובה החביאה אצל הקצב בשכונה שלה את כלי התפירה היקרים של פנחס כדי הנאצים לא יגנבו אותם.


קשרים
תמונת פרופיל
קישורים
אלבומים תמונות
גלריית וידאו
קהילות
הצג רשימה של כל הקהילות>
הצג עוד>
הצג דף הקודם
מחוות | נרות
שלח
שלח מחווה
הוסף מדבקה
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text
Haim Maor
text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text text