המוות היה בכל פינה; היינו חייבים להתקדם ולנסות לבלום את הגרמנים»
בתאריך ה 6 לאפריל, לפני כחודש וחצי, הגענו לביתו של הגיבור האלמוני רומן קיסין (Roman Kisin). מטרת הביקור הייתה להעניק לרומן את מדליית
הזכרון שהונפקה לכבוד ה 70 שנה לניצחון ע"י ממשלת בלארוס.
רומן לא הגיע לשגרירות בלארוס בעצמו כדי לקבל את המדליה עקב מצבו הבריאותי. הגענו
אליו יחד עם חברים מסניף נתניה של "ארגון נכי המלחמה בנאצים".
רומן קיסין בן ה 92, נולד בעיר דניפרופטרובסק (Dniepropetrovsk) בשנת 1923.
ידו השמאלית כמעט ואינה מתפקדת כבר כמעט 73 שנים – תוצאה של פגיעת קליע גרמני,
במהלך קרבות הקשים להגנת וורונז' (Battle of Voronezh).
"סיימתי את לימודי בבית הספר ב 1941 וישר גויסתי לצבא האדום – לבית הספר
לטייס" נזכר רומן.
"כשפרצה המלחמה, התבצע פינוי חירום של הבסיס שלנו לאיזור סראטוב (Saratov Oblast), שם צורפתי לאוגדה
הסיבירית ה 161 ועברתי אימוני חי"ר במשך כחצי שנה."
"באותו זמן הגרמנים התקדמו במהירות לכיוון סטאלינגרד (Battle of Stalingrad). נשלחנו לאיזור העיר
וורונז' כדי לנסות לבלום אותם" נזכר רומן.
באיזור וורונז' התקיימו קרבות בלימה קשים ביותר במהלך יוני-יולי 1942. יותר מ 200
אלף מחיילי הצבא האדום נהרגו במהלך 27 ימים בלבד.
"הקרבות בוורונז' היו בלתי פוסקים, הימים הרגישו כמו חודשים. אני לא זוכר את
עצמי ישן, לא היה כמעט זמן לאכול – רק נלחמנו.
כמעט אף אחד מן האנשים שהכרתי כבר לא היה בחיים אחרי הימים הראשונים. המוות היה
בכל פינה; היינו חייבים להתקדם ולנסות לבלום את הגרמנים. לא היה יום בודד ללא
קרבות, אני חושב שהמקסימום היה כמה עשרות דקות" מספר רומן.
"בכל פעם כשהסתערנו אל האוייב, בכל פעם כזאת כשרצתי אל עבר העמדות הגרמניות
כשמסביבי טנקים שרופים ועשרות הרוגים – הייתי בטוח שבעוד רגע יפגע בי קליע או רסיס
וזה יהיה הסוף שלי.
לא תכננתי לשרוד; באיזשהו נס לא נהרגתי."
למרות שקשה לרומן לדבר, כשנשאל על הקרבות בוורונז' הזדקף ודיבר בבירור ובקול – על
אף שעברו 73 שנים, זכרונו צלול לחלוטין.
הוא זוכר בפרטי פרטים את התאריכים והמקומות ומבטא בזהירות רבה את שמות האוגדות
והמחלקות.
ב 22 ביולי 1942 רומן קיבל פציעה קשה בידו מקליע גרמני. הגרמנים השתמשו בקליעים
"מסתובבים" – במקרה של פגיעה, הקליע חדר בתנועה סיבובית וגרם לפציעות
קשות ביותר.
"היינו תחת אש ארטילריה כבדה; כמה רגעים אחרי שהתפוצץ לצידינו פגז גרמני,
נפצעתי גם ביד מקליע.
התעוררתי לאחר כמה שעות. שכבתי בשלולית דם שלי ושל חברי החוליה שלי, שכבר לא היו
בחיים – היה מסביב ריח חזק של בשר שרוף.
יד שמאל שלי הייתה במצב נוראי – היו בה כמה פצעים פתוחים, חלקי עצמות מרוסקות בלטו
במקומות רבים והעור היה קרוע לחלוטין לכל אורכה – תוצאה של פגיעת הקליע הגרמני.
פוניתי ע"י חובשת שזחלה לעמדותינו וחילצה אותי, הייתי בטוח שאיבדתי
היד."
"הייתי מאושפז כמעט שנה, עברתי ארבעה ניתוחים מאד רציניים.
בסופו של דבר, הכירורגים המדהימים שטיפלו בי הצליחו להציל לי את היד – היא משותקת
ב 70% בלבד. שוחררתי עקב זאת מן הצבא האדום." נזכר רומן.
"בשנת 1943, כמה חודשים לפני השחרור מבית החולים, קיבלתי מכתב מבן דוד שלי -
הוא גם כן היה פצוע באותו זמן וגם כן שוחרר מן הצבא, הוא היה מאושפז בבית חולים
אחר. הוא כתב לי שהוא נתקל במקרה בשם המשפחה קיסין ברשימת המאושפזים והיה מאושר
לגלות שזה אני, הוא פחד מאד שאינני בחיים.
במכתב הוא ציין את כתובתם של הוריו ב Tashkent, Uzbekistan (משפחות רבות
פונו לשם במהלך המלחמה) והזמין אותי להגיע לגור עימם לאחר השחרור מבית החולים.
אחרי כמה חודשים, בשנת 1944, מצאתי את ההורים שלי – זאת לאחר שלא התראינו במשך 3
שנים במשך כל תקופה זו, לא ידעתי מה נפל בגורלם.
לאחר מכן חזרנו לעיר הולדתי, שם התגוררנו עד סוף המלחמה."
בתמונות:
• תמונתו של רומן מ 1942, כחודש לפני תחילת הקרבות, לצד תמונתו מ 2015.
• תמונת עיטור הקרב של רומן – Order of the Patriotic War 1st class.
• (במרכז) מפקד טנק KW-1C מוטל ללא רוח חיים על הטנק שלו – לאחר
שהוא והצוות שלו חיסלו שיירת טנקים גרמניים (השיירה נראית באופק) במהלך אחד הקרבות
בוורנוז'. לצפייה בגודל מלא – http://goo.gl/SUktEk.
• (למעלה) מדליית "70 שנה לשחרור בלארוס" בצירוף המסמך הרלוונטי, עם שמו
של רומן קיסין. לצפייה בגודל מלא – http://goo.gl/TovNne
• (למטה) דיורמה (ציור פנוראמי) של הקרב על וורונז'. לצפייה בגודל מלא –http://goo.gl/KpXn8r
• (במרכז למטה) חיילי הצבא האדום בקרב על וורונז'.
• (לא נמצא בתמונות) האנדרטה שהוקמה באיזורי הקרבות בוורונז', לזכר 200,000
הנופלים – http://goo.gl/5GBO4m, http://goo.gl/bnZk2R
