סיפור חיים
שמי יובל לבקובסקי ובחרתי לראיין את סבתא שלי מצד אבא ,רוזה לבקובסקי ולהנציח את סיפורה מהמלחמה לתקומה.
סיפורה לפני המלחמה:
רוזה נולדה בשם רוזה אברמוביץ' בפריז ב15.2.1938 למשפחה פולנית .תינוקת קטנה מתולתלת בעלת עיניים ירוקות . היו לה חמש אחיות ואח מאבות שונים, מכיוון שהוריה התגרשו ואמה התחתנה בשנית, והיא בת הזקונים . המצב הכלכלי של משפחתה היה קשה: אביה היה שחקן תיאטרון באידיש, שהתקשה למצוא עבודה, והרוויח מעט, ואמה לא יכלה לעבוד, מכיוון שהייתה צריכה לטפל בשבעת ילדיה. לכן הייתה עקרת בית .הם חיו חיים שקטים וצנועים בדירתם הקטנה עד לשנת 1940 בה החל הכיבוש הגרמני בצרפת.
סיפורה בזמן המלחמה:
כאשר פרצה המלחמה הייתה סבתי בת שנה ובשנת 1942, כשנתיים לאחר תחילת הכיבוש הגרמני בצרפת, החלה לקיחת היהודים. הוריה החליטו כי כדי להימנע מגורל אכזר שילמו, בעזרת תמיכה ובמימון של ארגון יהודי, לגויים צרפתים בכפר, איכרים, על מנת להחביא את הילדים. הוריה ברחו והסתתרו גם הם. סבתי מספרת כי רק מי שהצליח להסתתר –שרד. היה להם "מזל".
לרוע מזלה של סבתי המשפחה המסתירה הייתה אכזרית במיוחד והתעללה בה לאורך כל שהותה אצלם. רוזה מספרת כי המשפחה הייתה מופרעת, ולעיתים כאשר רצו להעניש אותה סגרו אותה בדיר החזירים של המשפחה, שם נאלצה לבלות את הלילה. כמו כן היו מאכילים אותה אוכל מקולקל. בן המשפחה, שהיה מתבגר צעיר, הטריד אותה ופגע בה באופן "שהייתי רוצה לשכוח". את הנערה במשפחה סבתי הגדירה כפרוצה. האב, אלכוהליסט, שהייתה מכה את כל בני הבית, כולל את סבתי, והאם הייתה משוגעת עם בעיות נפשיות. טראומה מהילדות שלא נשכחה לרגע אצל סבתי הייתה שביום הולדתה במסתור הכינה לה אם המשפחה "עוגת יום הולדת", שהוכנה מצואת חזירים ואשר אותה אולצה לאכול.
"קרן האור" היחידה בבית היה כלב המשפחה, שאליו נקשרה במיוחד, ולו היא זוקפת את הישרדותה בתקופה הקשה הזאת. בני הבית הזניחו את הכלב, ורק סבתי התייחסה אליו. הוא שימש לה כסלע וכחבר כפי שהיא הייתה בשבילו, לכן, עד היום לסבתי אהבה גדולה לכלבים בפרט, ולבעלי חיים בכלל, ומאז תמיד החזיקה בבעלותה כלבים. עד היום, כשהיא נושקת לגיל 80, היא מחזיקה במרץ רב ,חום ואהבה בשלושה כלבים .
לאחר כשנה הוסרה הסכנה הגדולה מיהודי פריז וסבתי חזרה לביתה. למזלה כל המשפחה הקרובה שרדה את המלחמה והתאחדה לבסוף. החיים המשיכו להיות קשים והמשפחה גרה בדירה צפופה ונאלצה לחלוק שירותים עם שכנים בבניין .מקלחות כלל לא היו בנמצא וכדי להתקלח נאלצו ללכת למקלחות ציבוריות בתשלום, אך מפאת המחסור בכסף התקלחו בני המשפחה רק פעם בשבוע. לסבתי לא היו צעצועים כילדה ופעם אחת כשאביה חזר מהעבודה בתיאטרון, אחרי זמן-מה שחסך הצליח לקנות לה בובה גדולה אליה הייתה סבתי קשורה מאוד. אך לילה אחד הניחו את הבובה ליד האח ובבוקר הבחינו ש"נעלמו" לה העיניים. אביה כעס מאוד כי עבד רבות על מנת לרכוש לה את הבובה והיא הייתה מאוד נסערת. בני הבית האשימו אותה למרות שלא באשמתה לבובה נמסו העיניים מפאת החום. סבתי הלכה לבית ספר יהודי מסורתי של בנות למרות שלמשפחה לא היה כל קשר לדת ובגיל 12 סוף סוף לאחר מאמצים וחיסכון רב עלתה לארץ עם אביה.
סיפור לאחר המלחמה:
בשנת 1950 ,בגיל 12, עלתה סבתי לארץ יחד עם אביה באנייה, לאחר שהוריה התגרשו. היא נזכרת כיצד התרשמה לטובה עם ההגעה לארץ כיוון שחשבה כי ישראל היא רק מדבר. אביה שאף להגשים את חלומו להיות שחקן מצליח בארץ ,אך מכיוון שלא ידע עברית לא הצליח למצוא עבודה וכעבור שנה התייאש וחזר לצרפת. רוזה התאכזבה מאביה שהתייאש כפי שנהג לעשות כל חייו. היא נשארה לבד בארץ ונשלחה לגור במוסד בקיבוץ עין החורש בעמק חפר, שם למדה עברית לראשונה.
הקיבוץ היה מאוד קפדני ונוקשה. למשל, לבנים ולבנות מקלחות היו משותפות ,מה שחייב מקלחת משותפת, דבר שדחה את סבתי, שהקפידה להתקלח לאחר שכולם סיימו. למרות שלמדה דברים רבים כמו השפה העברית, המנטליות השונה והעבודה השיתופית, החליטה בהיותה בת 16 לשוב לצרפת מפאת געגועים למשפחתה וקושי עם החיים הקפדניים בקיבוץ. בצרפת למדה בבית ספר מקצועי למזכירות, עבודה שנחשבה למכובדת ולנחשקת. בגיל 21 ביקרה בארץ משפחה וחברים. במהלך שהותה בארץ הכירה את סבי, שחיזר אחריה בחוף הים זמן רב, ונחשב לרווק מבוקש גם אם לא לגמרי נאמן. לאחר לבטים רבים נענתה לחיזוריו והביקור הקצר הפך למגורי קבע בארץ. בעקבות האהבה ויחד עם בן זוגה הטרי תאודור בצלאל לבקובסקי התחתנה. היא עבדה בבנק ותוך ארבע שנים ילדה שלושה בנים, ביניהם אבי, ארז לבקובסקי. היא נאלצה לעזוב את עבודתה על מנת לטפל בילדיה. בגיל 41 בדרך נס וללא תכנון ילדה את בתה היחידה, אנני לבקובסקי, מה שהגשים את חלומה ללידת בת.
אין ספק שסבתי עברה רבות בחייה. לא יאומן כיצד אדם אחד מגיל צעיר כ"כ עובר חוויות מטלטלות ואירועים קשים. אני רואה בסבתי דמות להערצה ולחוזק, דמות בעלת כוחות נפשיים עצומים, שידעה לנצל את החיים ולהפיק מכל מצב את המרב , ודאגה לנצל את ניסיון חייה להקניית ערכים לילדיה ולנכדיה. אני גאה בסבתי, רוזה לבקובסקי ,אישיות לדוגמא וסמל לניצחון .
