תעודת זהות
שם: אריה מירמן - סבי (אבא של אבי)
מקום לידה: ביילורוסיה*
תאריך לידה: 28.07.1934
מקום מגורים: תל אביב
שם האם: רחל
שם האב: פסח
סבא אריה (אבא של אבא)
אביו של סבא ששמו היה פסח נולד ב- GLUBOKI אשר בביילורוסיה, אמו רחל נולדה בוילנה.
בשנת 1939 כשסבא היה בן 5 הצבא סובייטי נכנס לעיר ו"שחרר" את העיר. הם השתלטו על הבית הגדול בן 3 קומות ומרתף בו גרו
סבא והוריו והורידו את המשפחה למרתף. הקצינים הסובייטים גרו בקומות העליונות והם שלטו בעיר עד שנת 1941 .
אמו של סבי, רחל, עבדה כמנהלת מסעדת פועלים ואביו עבד בבית חרושת שייצר סודה וגזוז.
בשנת 1941 עם פרוץ מלחמת העולם השניה, אביו של סבי לקח סוס ועגלה, העמיס שק קמח וסוכר והם התחילו לברוח מהגרמנים בלי
לדעת לאן מועדות פניהם. המשפחה יצאה מהעיר, משפחה בת 5 נפשות עם ילדים קטנים.
הם הגיעו ל- VITEBSK שם נתקלו בגרמנים שירו עליהם והרגו את הסוס שסחב את העגלה.
לא היתה ברירה אלא להצטרף לאחת מרכבות המסע של בהמות שהעבירו משפחות שלמות לעורף בתוך רוסיה. הרכבת נסעה
באיטיות,הנסיעה היתה קשה וארוכה ובתנאים מחפירים. בסוף המסע הארוך הזה הם הגיעו לפלך MORDOVIA שזה במעמקי רוסיה.
משם העבירו אותם לכפר בשם . /REZEPOVKA
שם הם שהו ארבע שנים שזה בעצם כל זמן המלחמה, תנאי המחיה והמגורים היו קשים, הרעב היה גדול לא היו מים זורמים וכמובן שלא
היה חשמל. הקור היה מקפיא ומצמרר ולא היתה דרך לחמם את הבית. התנאים היו איומים, רבים חלו מתת תזונה ולכלוך וכל אחד היה
צריך לדאוג לעצמו .
את אבא של סבא רצו לקחת לצבא אבל בסופו של דבר לא לקחו, והוא ניסה להתקיים ולהרוויח מעט כסף לקיום משפחתו.
יום אחד הוא נתפס בשוק כשהוא קונה סכין, הוא נלקח למחנה עבודה למאסר ושם שהה שנתיים כאסיר בתנאים קשים ובעבודת פרך.
אמו של סבי ניסתה לדאוג לפרנסת המשפחה , בלילות היתה לוקחת
את הילדים לשדות שם הם היו אוספים שאריות חיטה ותפוחי אדמה
כדי שיוכלו לאכול. בחורף היא היתה נוסעת ומביאה וודקה ועוד כמה
דברים שאפשר יהיה למכור, ופעם כמעט זרקו אותה מהרכבת כשהביאה
מצרכים למכירה. סבא התחיל ללמוד בבית הספר ברוסיה. בית ספר היה
מרוחק מאד ממקום מגוריו. היו ימים שאי אפשר היה ללכת לבית הספר
בגלל קור עז. לפעמים שבועות ירד שלג וכיסה את הבתים. מיותר לציין
שההליכה לבית הספר היתה ברגל ולא תמיד היו לו נעליים לנעול.
החיים היו מאד קשים, סבי ואחיו סבלו לא פעם מתת תזונה ומרעב
נוראי, אמם חלתה לא פעם ואף אושפזה בבית חולים, אחותו נלקחה
מהם והם נותרו לבד בלי כל.
הם היו אופים לחם מעלי עץ אלון , מסרפדים היו עושים מרק, החלום
שלהם היה לחם לבן זה היה המעדן וחלום.
אחרי שאביו של סבי יצא מבית הסוהר, בשנת 1945 המלחמה הסתיימה
וכולם נסעו לפולין ל- BELIAVA זאת היתה עיירה יפה. שם אימו
עבדה בבית חרושת גדול לתפירת חולצות ומכנסים שהגרמנים השאירו.
האבא שחזר מבית הסוהר חולה לא יכל לעבוד והאמא נטלה את עול
הפרנסה על גבה. היא עבדה בנוסף גם כטבחית בפנימיה של ילדים
יהודים. שם סבא שלי ואחיו חיו גם. בשנת 1951 נפטר אבי סבי שכל
השנים היה איש חולה מאוד.
לאחר שסבא גמר בית ספר תיכון בשנת 1955 הוא התקבל ללימודים בטכניון בעיר WROCLAV -ללימודי הנדסת מכונות. בשנת
1957 כל המשפחה עלתה ארצה.
