דף לכבוד / לזכר
פרוייקט הנצחת דמות
סבא ראובן (רוברט) אוזן ז"ל
סבא ראובן אוזן ז"ל הוא אביה של אמי, אתי אוזן-סלם.
סבי ראובן (רוברט) אוזן נולד בשנת 1931 בעיר קרוואן בתוניסיה להוריו, לבנה (בלנש) וכליפה אוזן.
הוא האח הששי מבין תשעה ילדים ששמותיהם: רוזט ואלי (אחיו החורגים מאימא אחרת), ראול, ג'וזף, רשל, ג'ולייט, ז'רמן, ואורי.
סבא ראובן נולד למשפחה אמידה. להוריו הייתה חנות תכשיטים ומסעדה.
סבא גדל במשפחה חמה אוהבת ותומכת. הייתה להם רווחה כלכלית ולכן סבא ואחיו למדו בבית ספר ולא נאלצו לצאת לעבודה בגיל צעיר, כפי שהיה נהוג בחלק מהמשפחות באותה תקופה.
בתאריך 10.10.1939 (כ"ז תשרי הת"ש) יום שלישי, כשסבא היה בן שמונה נפטר אביו בפתאומיות.
מות האב
גרם למצוקה קשה במשפחה, ושני אחיו הגדולים נאלצו לעזוב את בית הספר ולהמשיך לפרנס
את המשפחה והילדים הקטנים.
האחים מכרו את חנות התכשיטים, והשאירו את המסעדה. בזכות שני אחיו של סבא ראובן, שעבדו במסעדה וסייעו לפרנס את המשפחה, יכולה הייתה המשפחה להמשיך לחיות בכבוד והילדים הקטנים יכלו להמשיך ללמוד בבית הספר.
הרגשתי קירבה גדולה ומיוחדת לסבא ראובן וכנכדתו הבכורה קיבלתי ממנו יחס מיוחד. סבא ראובן היה אדם מצחיק שאהב מאוד לשיר.
בצעירותו, חלומו של סבא ראובן היה ללמוד משחק ולשחק בתיאטרון. לצערו הוא לא הצליח להגשים את חלום זה. אולם כתחביב הוא נהג לבחור שחקן תיאטרון שאהב במיוחד, חיקה אותו ובכך הצחיק את הסובבים אותו.
כשנפגשו בני המשפחה לארוחת ליל שישי לימד סבא את כל הנכדים לשיר בצרפתית.
סבא ראובן היה במקצועו חרט. הוא עבד 30 שנה בחברת "אבא נאמן". סבא היה אדם חרוץ, אחראי ואהב את עבודתו ותמיד סיפר לנו, הנכדים, כל מיני סיפורים מצחיקים שקרו לו בעבודתו.
בתאריך 22.6.2007 כשהייתי בת שמונה, נפטר סבא ראובן ממחלה קשה.
אני רוצה להציג את סיפורו
של סבא שלי "ראובן אוזן ז"ל"
כילד כפי שהוא סיפר לנו...
בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לתוניסיה והשלטון עבר לגרמנים. הנאצים הקימו יודנראט מקומי, לקחו בני ערובה, החרימו את רכוש היהודים והטילו על היהודים עונשים כספיים כבדים.
הגרמנים הוציאו את התושבים לרחוב, ערכו ספירה וכל מי שהיה יהודי היה צריך לצעוד קדימה ולענוד מגן דוד צהוב. את הילדים הבוגרים והגברים הם לקחו לעבודות כפיה.
הצבא הגרמני דרש מהקהילה היהודית לספק את צרכיו. בית-הכנסת בעיר הבירה, תוניס, הפך למחסן גרמני.
כ- 4,000 יהודים נשלחו למחנות ריכוז בתוניסיה וחלקם גם נשלחו למחנות ההשמדה.
קרוב ל- 5,000 יהודים נלקחו לעבודות כפייה. הם פוזרו ב- 30 אתרים ומחנות עבודה לאורך החזית. המחנה "בבזירתה" נחשב לגרוע מכולם.
יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, הומתו בצעדות מוות, מתו מרעב, ממחלות והפצצות.
הייתי בן 11 כשפלשו הגרמנים לעיר קרוואן. הגרמנים נכנסו למסעדה שלנו, החרימו את המסעדה והפכו אותה למפקדה שלהם. גם בית הספר שבו למדתי נתפס על ידי הגרמנים, שהפכו אותו למחסן של טנקים.
הגרמנים הוציאו את התושבים לרחוב, ערכו מפקד וכל מי שהיה יהודי היה צריך לצעוד קדימה ולענוד טלאי צהוב. הילדים הבוגרים והגברים נלקחו לעבודות כפיה.
אחיי הגדולים, אלי וראול ז"ל, היו בגיל הגיוס לעבודות כפייה ולכן אמא שלי סידרה להם מקום מסתור אצל קרובי משפחה.
בבית נשארנו אימא, אני, אחי הקטן, אורי, ושלושת אחיותיי הקטנות.
אמא ניסתה לגונן עלינו ולטפל בנו כמיטב יכולתה.
מאחר והמסעדה הוחרמה ואחיי הגדולים, שפרנסו אותנו, הסתתרו – נותרנו, למעשה, ללא כל פרנסה.
יום אחד, הגרמנים פרצו לבית שלנו וחיפשו את אחיי הגדולים. במהלך החיפוש נשאלה אמי היכן אחיי הגדולים והיא ענתה כי אימא אינה יודעת. אמא ספגה מכות נמרצות בנוכחותי ובנוכחות אחי הקטנים. הגרמנים גנבו את הזהב והכסף שהיה לנו ונשארנו חסרי כל.
היו ימים ארוכים בהם לא היה לנו מה לאכול, ונאלצנו לבקש משכנים שיעזרו לנו. אני זוכר לילות רבים, שבהם הלכתי לישון רעב.
כילד אני זוכר שאחי הקטנים בכו כל הזמן. פחדנו מאד שיהרגו את אימא שלנו ונישאר יתומים מאימא ואבא.
עקב המצוקה של משפחתי נאלצתי בגיל 11 לצאת לעבודה כדי לעזור לפרנס את המשפחה. עבדתי בעבודות מזדמנות כסבלות ואת הכסף העברתי לאימא.
עד לסיום המלחמה משפחתנו סבלה מאוד ורוב הזמן היינו רעבים.
לקראת סוף המלחמה כשהגרמנים הרגישו שהם עומדים להפסיד במערכה, הם הגבירו את קצב ההרג של היהודים. הם היו אוספים יהודים בקבוצות בשטחים פתוחים ומפציצים אותם ע"י מטוסים.
במאי 1943 שוחררה תוניסיה על ידי בעלות הברית והושם הקץ לרדיפת היהודים.
בסיום המלחמה תוניסיה הייתה תחת כיבושה של צרפת. כנתינים צרפתיים חוייבו אזרחי תוניסיה לשרת בצבא הצרפתי. אחיי הגדולים חויבו להתגייס לצבא הצרפתי.
אני לא רציתי להתגייס לצבא הצרפתי אולם ידעתי שעם הגיעי לגיל 18 אחויב להתגייס. מאוד רציתי לנסוע לארץ ישראל ולהתגייס לצבא הישראלי. באותה תקופה המדינה הייתה בת שנתיים בלבד, והייתה זקוקה לכוח אדם ולחיילים שיגנו על המדינה.
ליהודים שהתגוררו בתוניסיה היה קשה מאוד לצאת מגבולות המדינה.
"הסוכנות היהודית", שפעלה בצרפת ניסתה להעלות יהודים לישראל בכל מיני דרכים לא חוקיות.
וכך, בעזרת נציגי "הסוכנות היהודית", שסדרו לי ת.ז. ודרכון מזויפים בשם "רובין וייזן", הצלחתי לצאת לבדי ארצה.
תעודת הזהות הצרפתית של סבא ראובן ז"ל
כעבור חודשים מספר
הצליחו אחיי הגדולים להבריח את אמי ואחיי הקטנים לישראל.
האחים הגדולים שלי נשארו מאחור. אחי אלי ז"ל עזב לאמריקה הקים משפחה וגידל 8 ילדים שחיים שם עד היום, אחי אלי התגורר באמריקה עד ליום מותו.
2 האחים שלי ראול וג'וזף נשארו לגור בצרפת הקימו משפחות עם ילדים וחיו שם עד למותם.
עם עלייתו ארצה בשנות ה-50 התגורר סבא ראובן ז"ל בעיר הרצלייה ובהמשך הצטרפו אליו אמו ו 4 אחיו.
בארץ פגש סבא ראובן ז"ל את סבתא נינה ישי.
סבא התאהב בסבתא והם נישאו בתאריך 11.3.1957 לאחר הנישואים עברו להתגורר בעיר פתח תקווה.
מנישואים אילו נולדו להם 5 ילדים: אסתר, (לבנה ז"ל) רוני, זיוה וריקה.
בתאריך 22.6.2007 נפטר סבא שלי ראובן ממחלה קשה יהי זכרו ברוך.