דף לכבוד / לזכר

שנת לידה:1934

מקום הלידה: בלוניה, פולין.

מקצוע: מחנך ומורה למתמטיקה.

לפני המלחמה גר שרוליק בעיר בלוניה בבית בן חדר אחד גדול יחד עם הוריו,אחיו,אחיותיו וסבו.כשהיה בן 6 פרצה מלחמת העולם השנייה. לאחר שנה וחצי בגטו וורשה  מצא אחיו הגדול, דוד, פירצה בחומה. כשסיפר להורים על הפירצה החליטו לברוח לבלוניה. בהתחלה יצאו שרוליק וההורים, ואח"כ שאר האחים שנשארו בגטו. דוד הוביל את שרוליק וההורים לפירצה, שם  נפרדו ממנו ועברו לצד השני.הם ניסו להיראות "רגיל",להראות שהם לא מתרגשים מזה שהם הולכים ברחוב.בעודם הולכים פתאום מופיעים ממולם שלושה רוכבי אופנוע גרמניים.האב קפץ לתעלה בצד אחד של הכביש ושרוליק ואימו לצד השני.הגרמנים לא מצאו את האבא אבל את שרוליק ואמו כן.הם הביאו אותם לגסטפו, שם הכו את האמא בעזרת שוט והחזירו אותם לגטו. האמא חלתה והאב לא חזר.

לאחר שבועיים האם הבריאה והיא לקחה את שרוליק לחפש אוכל בפחי האשפה הגדולים. כל מה שמצא שם בתוך סל וכשהוא התמלא הוא הגיש אותו לאמו, שחיכתה ליד הפח. כשבא למסור לאמא שלו את הפח היא לא הייתה שם. הוא קרא לה, התרומם והציץ החוצה, הסתכל על האנשים ולא מצא את אמו. הוא רץ סביב למיכל ולאורך הרחוב, אך לא מצא את אמו.

שרוליק לא ידע את הדרך חזרה הביתה והחל לחיות ברחוב. ברחוב הוא פגש חבורת יתומים וחי איתם ברחוב. ילדי החבורה השתמשו בכל דרך  להשיג מזון. הם פרצים לחנות מכולת. מכיוון ששרוליק היה הקטן ביותר גם מבחינת גיל וגם מבחינת גודל פיזי הוא שהתאים להיכנס למקומות הצרים ולגנוב כל דבר שהוא ראה, בעיקר מזון כמו תפוחי אדמה, מים, סיגריות, נקניקים, גבינה וכל דבר אחר שיכלו להשיג. הילדים היו נתונים בסכנת חיים מתמדת מפני החיילים הנאצים. כאשר החיילים הנאצים ראו אותם גונבים מחנות, התחיל מרדף. לאחר ששרוליק וחבורתו הבינו שאין להם סיכוי גדול לשרוד בגטו הם החליטו לברוח.

ליד שער היציאה מהגטו  עמדו עגלות של איכרים, שמילאו אותן באשפה. שרוליק קפץ על העגלה והתחבא בתוך האשפה. העגלה התחילה לנסוע ומיד נעצרה. הוא שמע צעדים מתקרבים, וכמה מילים שנאמרות. הוא הרגיש סכין חד חודר דרך שקיות האשפה, ופעם אחת נדקר בשוק רגל ימין מהלהב החד של הסכין. הסכין חתך את מכנסיו ובדקירה הבאה הרגיש את הסכין חולף ממש ליד ראשו. לאחר מכן החייל הגרמני אישר לעגלה לנסוע. בבריחה זו מאבד שרוליק את החבורה.

לאחר שהעגלה יצאה מהעיר והם הגיעו לכפר חדש ירד שרוליק מהעגלה. הוא הבחין בחבורת ילדים יושבים על פלג מים. האיכר אמר לו שאלה הם ילדים יהודים, נתן לשרוליק  קוביית סוכר וחתיכת לחם ונפרד משרוליק. לשרוליק עכשיו הייתה חבורה חדשה. הוא הסתובב עם הילדים האלה כדי לא להיות לבד. ביער,שרוליק וחבורתו אכלו מה שאפשר. גבינה וירקות שגנבו מהבתים, פירות וירקות שקטפו. יום אחד נפרד שרוליק משאר החבורה ומאז החל לחיות לבד. היה כבר לילה וחשוך ושרוליק החליט ללכת לישון על עץ. הוא טיפס על עץ אלון בחר לו מקום נוח בין הענפים הגדולים. בבוקר החליט ללכת אל הפולנים, הפולנים שכאשר דופקים על דלתם הם פותחים את הדלת ולא שואלים שאלות אלא נותנים אוכל. בבוקר החל ללכת, הוא הלך זמן רב. הוא היה צמא אז כשהוא נתקל בשלולית מים הוא רכן אליה ושתה. השלולית הייתה מלאה בחיות קטנות אז הוא עצם את עיניו ושתה.

הימים חולפים ושרוליק מסתובב לבדו ביער. הוא אוכל כל דבר פירות, ביצים, חלזונות. יום אחד הבחין שרוליק באיש חבוש כובע ולובש מעיל ירוק,  שעל כתפו תלוי רובה, מסתתר בשיחים. הוא חשב לעצמו שהאיש הזה הוא היערן, שמסגיר ילדים יהודים לגרמנים. שרוליק הסתקרן ורצה לדעת איפה גרים היערנים ביער או בכפר. הוא החליט לעקוב אחריו. אחרי הליכה ממושכת  היערן הבחין בשרוליק על השביל. הוא המתין עד שהיערן נעלם והחל לצעוד בשביל. השביל התרחב והתפתל עד שנכנס לכפר. שרוליק החליט ללכת אל הפולנים, הפולנים שכאשר דופקים על דלתם הם פותחים את הדלת ולא שואלים שאלות אלא נותנים אוכל. שרוליק התקרב לבית הראשון ודפק על הדלת. בפתח הדלת עמדה אישה. שרוליק הביט בפניה ושתק. גם האישה התבוננה בו ושתקה עד שלבסוף הזמינה אותו להיכנס לבית. האישה לא שאלה שאלות, הושיבה אותו ליד השולחן ונתנה לו אוכל. הוא אכל ברעבתנות. שרוליק לא זכר מתי אכל בפעם האחרונה לחם. בפינת החדר ראה ילד קטן משחק בשתי חתיכות עץ. האישה ישבה ליד הילד. קראה לו יורק והאכילה אותו בכפית. לפתע  הופיע בעלה של האישה. הוא שאל מי בא והיא ענתה לו שילד. בעודו בוחן את שרוליק הוא שאל את שרוליק אם הוא רוצה להישאר ולעזור להם בעבודות המשק. שרוליק ענה בחיוב והאיכר אמר שאחרי שהוא יסיים לאכול הוא ייתן לו עבודה. כאשר שרוליק סיים את הארוחה האיכר נכנס לחדר לבוש במעיל ובמגפיים. הוא הוביל את שרוליק אל מחסן גדול מלא בבקבוקים. העבודה שהיה צריך שרוליק לעשות זה לסדר את הבקבוקים לפי צבע וגודל. האיכר יצא ונעל את הדלת כששרוליק בפנים ומיהר לקרוא לצבא הגרמני. שרוליק נבהל, ניסה לפתוח בכוח את הדלת אך הדלת הייתה נעולה. שרוליק החל להשתולל. הוא  צרח וניפץ את הבקבוקים. לפתע שמע את קול אשת האיכר מבחוץ. האישה פרצה את המנעול בגרזן ,פתחה את הדלת ואמרה לו "רוץ, ילד, רוץ". שרוליק ברח מהכפר אל היער והפעם הוא הכיר את היער היטב. הוא ידע  היכן מקורות המזון, מקורות השתייה ומקומות המחסה. ביער שרוליק לא ספר את הימים וחי משעה לשעה. שרוליק ידע לטפס על עצים, לטפל בפצעים שלו  וללכת בשקט כמו חיות היער שהיה מתבונן בהן. בבוקר שרוליק היה עסוק בלחפש מזון ומים. ריתקו אותו החיות והציפורים. הוא שתה מים משלוליות אחרי הגשם ואכל את פירות היער. באחד מטיוליו ביער מצא פלג מים אליו הקפיד לחזור כל ערב. בלילה היה שרוליק מטפס על עץ וישן על ענפיו. יום אחד אחרי שזמן רב לא שמע, הוא שמע קול אדם. זה היה היערן. היערן שאל את שרוליק מה הוא עושה. שרוליק ענה שהוא אוכל פטל. היערן שם לב לכפות רגליו היחפות של שרוליק ולבגדיו המרופטים כשל יתום, ושאל את שרוליק איפה ההורים שלו. שרוליק ענה שאין לו. היערן שאל את שרוליק אם הוא יהודי ואיך קוראים לו. שרוליק ענה שהוא אינו יהודי ושקוראים לו יורק. היערן הרהר לרגע ואמר שאחותו מחפשת ילד שיוציא לה את הפרות והכבשים למרעה. שרוליק לא ידע מה להשיב והיערן אמר שכשיגיע הסתיו שרוליק ימות מרעב ומקור ושאצל אחותו בכפר הוא יהיה בטוח. הוא הוסיף שביתה של אחותו קרוב ליער וששרוליק יוכל לחזור לשם. שרוליק הסכים והלך יחד עם היערן עד שהגיעו לקרחת גדולה שם היה ביתו של היערן. כשהגיעו לבית רץ לכיוונם  המנופף בזנבו ואחריו אישה עם תינוק. האישה שאלה את בעלה מה הוא הביא והוא ענה פועל לאחותו. האישה קראה לשרוליק ואמרה לו שהיא תיתן לו לאכול. הוא אכל ברעבתנות תפוחי אדמה, בצל וכיכר לחם. לבסוף חתך חתיכה גדולה מהלחם והחביא אותה בכיס. היערן הוציא את הסוס שם עליו אוכף וקרא לשרוליק. הם הגיעו למשק קטן ליד שדה תפוחי אדמה. אישה יצאה מהבית, היא הייתה אחותו של היערן, וקראה לשרוליק  לבוא אתה לרפת. היא לימדה את שרוליק איך לעשות את כל עבודות הרפת למלא את האבוס בחציר ואיך לסגור את הדלת של הרפת כדי שהפרות לא יברחו מהרפת. כשהגיע הערב שאלה האישה איך קוראים לשרוליק .הוא ענה שקוראים לו יורק. האישה אמרה לשרוליק שיסדר לו קש ברפת ושישן על רצפת הרפת. בבוקר העירה אותו האישה הביאה לו תיק עם אוכל לצהריים, מקל ביד והראתה לו איך מוציאים את הכבשים והפרות למרעה. הכלבים הצטרפו אליה. האישה אמרה לו שבערב יחזור עם החיות הביתה ושישים לב שהחיות לא הולכות לשדה של השכן. שבא הערב הוא קרא בקול לחיות והם חזרו הביתה. האישה אמרה לו לשטוף ידיים והכניסה אותו לבית. הוא ישב ליד השולחן והיא הביאה לו אוכל. כשסיים לאכול הביא לה שרוליק את הבגדים שלבש כדי שהאישה תכבס אותם, אבל בגלל שהבגדים שלו היו מלאים בכינים היא שרפה אותם ונתנה לו משהו אחר ללבוש. על הגוף של שרוליק היו אזורים מגרדים אז הוא הראה אותם לאישה והיא אמרה שיש לו גרדת והלכה לשכנות לבקש משחה אבל לא היה להן. לקראת הערב הכלבים של בעלת הבית החלו לנבוח בפראות ונשמעה מכונית. בעלת הבית אמרה לשרוליק שהגרמנים באים להחרים חיות ושהוא יתחבא במחסן, ושהיא תחביא את הכלבים כדי שלא יהרגו אותם. משאית צבאית הגיעה לחצר הבית ירדו ממנה שני חיילים שבידו של אחד מהם רשימה  של החיות שאותן הוא צריך להחרים. בעוד שהאחד לוקח את החיות החייל השני שאל את בעלת הבית איפה הילד היהודי. בעלת הבית ענתה שאין שום ילד יהודי. שרוליק חיכה שהגרמים יכנסו לרפת ואז חמק מהמחסן והחל לרוץ לעבר היער.ב עודו רץ הבחין בו החייל הגרמני. הם התניעו את המשאית והחלו לחפש אחרי שרוליק. שרוליק שכב על האדמה והחל לזחול דרך הצמחייה של היער. החיילים הגרמנים עצרו את המשאית, ירדו ממנה  והחלו לחפש את שרוליק ברגל. שרוליק המשיך לזחול בשקט ניסה להזיז את הצמחייה כמה שפחות. פתאום משהו חוסם את דרכו של שרוליק, הוא הרים מעט את ראשו והבחין שזהו אדם, שרוליק הבין שהאדם שהוא יהודי, הוא התקרב אליו לאט ואמר לו לברוח כי רודפים אחריו גרמנים. האיש לא ענה לששרוליק אך עיניו נפתחו והושיט את הידיים שלו לשרוליק. שרוליק זיהה שזה אבא שלו. שרוליק חשב  ששני הוריו מתו. שרוליק ואבא שלו שמעו את הגרמנים מתקרבים. אבא של שרוליק אומר לו שהוא חייב להישאר בחיי וכדי לעשות את זה הוא צריך למצוא מישהו שילמד אותו להתנהג כמו הגויים ושהוא יוכל להישאר אצל אותו אדם עד שתסתיים המלחמה, שילך תמיד אל העניים כי הם עוזרים, ושלא יתרחץ עם ילדים אחרים ,אם רודפים אחרייך כלבים שיכנס לביצה כי הם מאבדים את חוש הריח שלהם במים, שיזכור שקוראים לך יורק סטניאק, אם רודפים אחריך גרמנים תברח ליער. הדבר האחרון שהוא אמר זה שלא ישכח שהוא יהודי. האבא אמר לשרוליק שהוא רץ כדי שירדפו אחריו הגרמנים, ששרוליק יספור עד עשר ואז יתחיל לרוץ לכיוון השני. האבא החל לרוץ שרוליק ספר עד עשר ורץ. הוא שמע שתי יריות והמשיך לרוץ ליער עד שנעלם ביער. שרוליק החל לחיות ביער עד שהגיעה הסתיו. נהיה קר והוא גנב מעיל מאחד הבתים. שרוליק הלך לחפש מקום לישון בו. הוא הלך לחצר אחד הבתים בכפר ונכנס לאסם. הוא נרדם,ומדי פעם התעורר מהקור. שרוליק התעורר בבהלה קודח מחום. הוא הבין שהוא חולה. הוא זכר את מה שאבא שלו אמר לו ורצה ללכת אל העניים. אך ראשו כאב וכשהוא ניסה לעמוד הוא נפל. שרוליק זחל אל הפתח נשען על הקיר והצליח לעמוד. הוא יצא מהאסם וחיפש בית של עניים, כל צעד שצעד הרגיש לו כמו שלושה אך הוא הכריח את עצמו להמשיך. הוא הגיעה למבנה שהוקף בחלקו גדר. הוא דפק על הדלת, אחרי זמן רב נפתחה הדלת, ולפניו עמדה אישה יפה. אז הוא התעלף והתעורר כעבור זמן מה על הרצפה בתוך הבית. האישה הפשיטה את שרוליק, בחנה את הפצעים שעל הגוף שלו ומילאה גיגית עץ במים חמים. שרוליק נכנס לגיגית ובגלל שהמים היו חמים מאד הוא צרח. האישה קרצפה את גופו בסבון רב, ולבסוף הוציאה אותו וניגבה אותו. היא מרחה את גופו במשלה שחורה שצרבה והכאיבה על הפצעים שלו. האישה כיסתה את גופו בשמיכה והוא נרדם. חלפו הימים והאישה טיפלה בשרוליק והוא הבריא. היא הביאה לשרוליק בגדים חמים ואמרה לו שאת הבגדים הישנים שלו היא זרקה. עברו הימים והגיעה חג המולד. עד אז האישה לימדה את שרוליק להתפלל ולהצטלב. האישה לא רצתה לדעת שום דבר על שרוליק חוץ מאת גילו ואת שמו. מאותו היום שמו לא היוה יותר שרוליק והוא היה יורק סטניאק. במשך היום היא אסרה על יורק להתקרב לחלונות ובערב הוא היה צריך להישאר בחדר קטן. יורק שאל את האישה למה והיא ענתה לו שבעלה ושני בניה הם פרטיזנים, ושהגרמנים באו אליה יום אחד והכו אותה על מנת להוציא ממנה את מיקומם. היא המשיכה ואמרה שהיא חושבת שהגרמנים השאירו אותה בבית כפיתיון ושהיא חושבת שהם עוקבים אחריה. האישה אמרה שבגלל שהיא מסתירה את יורק אסור לו מישהו יבחין בו. האישה אמרה לשרוליק שהוא לא יוכל להישאר אצלה כי היא פוחדת שהגרמנים יבואו לחפש את בעלה והילדים שלה והם ימצאו את שרוליק ויהרגו אותו. האישה הראתה לו פתח ברצפת המטבח ובתוכו היה חדר ירקות. היא אמרה לו שאם הגרמנים יבואו היא תחביא אותו שם. שרוליק עזר לאישה לקשט את עץ חג המולד. היא לימדה אותו עוד ברכה וגם מה לענות אם ישאלו אותו איפה ההורים שלו ומאיפה הוא. סיפור הכיסוי של שרוליק הוא שמעכשיו קוראים לו, יורק סטניאק. יורק הוא הילד היחיד בביתו הוא נולד בכפר קטן אינו זוכר את שם הכפר וגם את גילו אינו זוכר, הדבר היחיד שיורק זוכר זה איך יום אחד אביו רתם את הסוסים לעגלה והעמיס עליה חפצים ושלושתם, יורק אביו ואמו יצאו לדרך. על הכביש היו הרבה אנשים אחרים עם עגלות וסוסים, חיילים ומכוניות. יורק לא זוכר כמה זמן נסעו רק זוכר שפתאום היה רעש גדול, ומטוס עבר נמוך מעליהם. יורק שמע קול טרטור חזק, וצרור ארוך של יריות פגע בעגלה ובסוסים. ההורים שלו נפלו ולא ענו לו שפנה אליהם .ומאז הוא עובר מכפר לכפר. הם חזרו על הסיפור יום יום על מנת ששרוליק יזכור אותו.ל אחר מספר ימים האישה העירה את שרוליק ואמרה לו שהוא צריך ללכת לכפר אחר כי מישהו ראה אותו אתמול בלילה. נתנה לו תיק עם צידה לדרך ואמרה לו שאם הוא יהיה בצרה הוא יוכל לחזור אליה ואם הוא לא ימצא את הבת שלה שילך לכנסיה לחפש עזרה אצל הכומר. מאותו רגע ששרוליק יצא מהבית הוא לא היה עוד שרוליק הוא היה יורק סטניאק. הוא החל לצעוד ואחרי מספר שעות הוא הגיע לכפר חדש. הוא חיפש בית גדול שנראה של עשירים. הוא דפק על הדלת אמר את הברכה שהאישה הענייה לימדה אותו והזמינו אותו להיכנס פנימה. בני המשפחה -האיכר מטאוש,אשתו מניה ושני ילדיהם,  הזמינו את יורק לאכול איתם הוא לא שוכח להצטלב ולהגיד את התפילה שהאישה הענייה למדה אותו. כשהם מסיימים לאכול האיכר שאל את יורק מה שמו מה הוא עושה אצלו בבית. הוא ענה שקוראים לו יורק סטניאק ושהוא מחפש עבודה. האיכר אמר ליורק שהוא יכול לעבוד בשבילו  והוא ישן ברפת או בדיר והם יביאו לו אוכל. בהתחלה יורק טיפל בחזירים ובהמשך הוא גם האביס את הפרות ונתן אוכל לכבשים. יום אחד לקח פרנק הבן הצעיר את יורק למגרש המשחקים. שם מאחורי הבתים של הכפר עמדו ילדים והם שיחקו בתחרות הצלפות, היאבקות, כדורגל, ריצה, תחרות יריקות ותחרות השתנה. בתחרות הזו יורק ניסה להסתיר ביד שלו כדי שלא יראו שהוא יהודי. יום אח הגיעה אחיו הגדול של אחד הילדים וכאשר הם התחרו בתחרות ההשתנה הוא התבונן ביורק, ולפני שהוא ידע מה קורה הוא אחז בידו וגילה את האיבר שלו, צעק יהודון הגרמנים ישמחו לקבל אותך, יורק ברח הביתה  והנער הלך לקרוא לאביו. יורק נכנס לרפת לקח את המעיל שלו את התיק ואת הנעליים שלו. האימא הכניסה לו מזון לתיק. כל בני המשפחה נפרדו מיורק והוא הלך לחפש בית אחר. כשיצא יורק מהיער  הוא ראה איכר עובד בשדה יורק התבונן בו. בשעת צהריים אשתו של האיכר הביאה לבעלה אוכל וכשראתה את יורק הוא בירך  אותה והיא הביאה לו אוכל. לאחר מכן היא לקח אותו לאדון יוזף  ושאלה אותו אם הוא רוצה שהילד יעבוד בשבילו. הוא ענה בחיוב, אמר ליורק לחכות בחצר בזמן שהוא מוציא לו את כלי העבודה. יורק נשלח לעבודתו וכשחזר ראה את האיכר יושב על מדרגות הבית.האיכר אמר ליורק שהוא ישן ברפת ולמחרת הוא ייתן לו משימה אחרת. יום אחד שסיים את עבודתו הוא נשאר ברפת ולפתע הופיע כלב. יורק האכיל את  כלב ושיחק אתו. הכלב ישן אתו באסם. יורק קרא לכלב אזור והוא הפך לחבר הכי טוב שלו. יום אחד שיצא לעבודה לרעות את הכבשים והפרות יורק נרדם. האיכר הכה אותו בשוט, אזור נתנפל עליו. יורק קרא לאזור כי חשש שהוא יהרוג את האיכר ושניהם ברחו ליער. יום אחד קרה אסון הופיע לפניהם כלב גול שמזיל ריר מהפה אחריו רצו שני גברים עם רובים שצעקו ליורק לברוח. הוא ואזור רצו עד שגזע עץ גדול עיכב אותם, אזור עבר אותו בקלות וכשיורק עבר הוא חש כאב חד ברגל אך הוא התעלם ממנו והם המשיכו לרוץ. הכלב החולה צמצם איתם את הפער. אזור נאבק אתו ויורק תפס  מקל גדול וניסה להרביץ לכלב בראש. הגברים עם הרובים הגיעו וירו בכלב החולה ובאזור. יורק חיבק את אזור. הגברים הקימו מדורה וזרקו אליה את הכלבים. הם שילמו ליורק כסף כדי שישמור ששום חיה לא תאכל מהכלבים. כעבור כמה ימים רגלו של יורק כאבה והוא זכר את מה שהאישה הענייה אמרה לו והלך לכיוון הכנסייה. הוא דפק בדלת והכומר פתח לו. יורק בירך אותו הראה לכומר את הרגל שלו והוא הכניס אותו פנימה. הכומר טיפל ברגלו של יורק וחבש אותה ואישה מבוגרת ניגשה והביאה לו אוכל. יורק אל את הכומר אם הוא צריך עובד והכומר כיוון אותו לבית שצריך. יורק החליט להישאר ביער עד שתחלים לו הרגל. כשיצא יום אחד מהיער הבחין בעלה שעליה שקי חיטה ובמושב הקדמי יושבים אישה ואיכר. יורק שאל אותם לאיפה הם הולכים, הם ענו לתחנת הקמח והוא נסע אתם. הוא שכב בין שקי החיטה ונרדם, כשהתעורר הוא הבחין שהוא לא בתחנת הקמח אלא בבית של הגסטאפו. האיכר הוביל אותו פנימה. אישה קיבלה אותו והגישה לו אוכל. כשסיים לאכול חייל הוביל אותו למרתף בו המים מגיעים עד גובה הקרסול. עבר זמן עד שהחיל פתח את דלת המרתף והוביל אותו למשרד של קצין נאצי צעיר שידע שיורק הוא ילד יהודי. הקצין יצא עם יורק לשוטט בחצר. יורק הבחין שהקצין מושיט את ידו לכיוון הרובה שלו, הוא רץ אל מאחורי צריף  קפץ מעל הגדר אל כיוון היער בעוד שהקצין יורה עליו אבל לא פוגע. יורק חי ביער כמה שבועות. והוא הלך יום אחד לחצר אחד הבתים, משם יצא איכר, יורק אמר שהוא מחפש עבודה והאיכר קיבל אותו .האיכר לקח את יורק עם הגלה כדי לקחת מזון. המקום ממנו לוקחים את המזון הוא בבית ממנו ברח יורק, מאותו מקום שבו ניסה לירות בו הקצין הנאצי. הקצין הבחין ביורק התקדם לכיוונו מסר אותו לחיילים שלו שגילחו את ראשו של יורק, הפשיטו אותו, רחצו אותו והביאו לו בגדים ונעליים נקיות. חייל הוביל את יורק לחדר קטן עם שולחן כיסא וחלון זאת הפעם הראשונה שליורק יש חדר לבד. מאותו יום יורק שירת את הקצין הנאצי. הוא ניקה את בגדיו וצחצח את מגפיו. בקיץ לקח הקצין את יורק לכפר קרומנוב כדי שיורק יעבוד אצל ידידה של הקצין. לאישה קוראים גברת הרמן היא גרמניה ממוצא פולני ועובדת לבד בחווה. בעלה עובד בצבא הגרמני. יורק עשה כל עבודה שהאישה הקשוחה הביאה לו, והוא עשה אותה היטב. כשבאה עונת הקציר יורק קיבל שוט ארוך והיה עליו להוביל את הסוסים במעגל סביב מכונת הדיש. יום לפני סיום עונת הקציר בעודו מוליך את הסוסים הוא שומע צעקה. הוא נבהל והשוט שגרר מאחוריו נתפס בגלגלי השיניים של המכונה ונסחף יחד עם דו לתוך המכונה. מישהו רץ עצר את הסוסים ועזר להוציא את היד של יורק מהמכונה. ליורק כאב מאד והוא איבד את ההכרה. יורק הובל לבית חולים. שתי אחיות רחצו אותו. גברת הרמן הלכה לשלם את הכסף שדרוש הטיפול הרפואי וכשחזר יורק שכב על שולחן הניתוחים. לחדר נכנס מנתח צעיר הוא בחן את היד והצהיר כי הוא אינו מנתח ילד יהודי והעבירו את יורק לאלונקה במסדרון. בבוקר הגיע מנתח מבוגר כשהוא ראה את יורק במסדרון הוא מיד הכניס אותו לחדר הניתוחים ונאלץ לכרות לו את היד. ואמר שאם היו מנתחים אותו מוקדם יותר היה אפשר להציל את היד. כשיורק התעורר מההרדמה והבחין שנכרתה לו היד הוא פרץ בבכי. בבוקר באה אחות ולימדה אותו להתקלח ביד שמאל והבטיחה לו שיוכל לעשות כמעט כל דבר. יורק ברח מבית החולים יחד עם האיכר וכשהם הגיעו הביתה הוא לא ישן יותר ברפת, אלא הכניסה אותו לבית לישון בחדר קטן. גברת הרמן אמרה לתופרת שלה לתפור לו בגדים וכך עשתה היא ציידה את התיק שלו באוכל ובכל הדברים שהיו ליורק בכיסים, גפרורים ,חבל. היא הביאה לו את המקל שבו השתמש לרעות את הפרות. יורק נישק את ידה והלך לדרכו בחזרה אל  היער. הגיע הסתיו. יורק הבחין בבית קברות נוצרי. הוא נכנס לאחד הקברים המרווחים הוציא ממנו את העצמות והחליט לגור שם. הוא גם מצא באר מים. בימים הוא היה מסתובב ביער מחשש שהוא יפגוש אנשים ובערב היה חוזר לישון. יורק החליט ללכת למצוא עבודה. כשיצא מהיער קפץ עליו כלב של חייל גרמני. הם הלכו שלושתם אל בונקר. החייל הביא ליורק אוכל, אחכ כלב ואז הוא אכל. הוא הציג את עצמו בפני יורק. אמר שקוראים לו ורנר ושיש לו אישה ושני ילדים. שניהם המשיכו לדבר. לפני שהחייל עזב הוא אמר ליורק שהוא יחזור ושהוא יכול להישאר בבונקר ושישאיר את הדלת סגורה. כעבור מספר ימים החייל חזר עם מספר קופסאות שימורים. ביקוריו היו לא סדירים ולפעמים הוא נשאר לישון בבונקר. יורק נקרש לחייל ובכל פעם שעזב הפרידה הפכה לקשה יותר. יום אחד שחזר יורק מהיער מצא בבונקר כיכר לחם קופסאות שימורים ומצית. הוא הבין שהחייל ורנר לא יחזור יותר. הוא נשאר בבונקר עד שנגמר האוכל והלך לחפש עבודה. הוא הגיעה לכפר שנראה לו מוכר ומיס רדפו אחרי חיילים גרמנים. הוא זיהה את הכפר ומיד רץ אל הבית של האישה ואמר לה שרודפים אחריו והוא צריך שהיא תסתיר אותו. מיד היא הכניסה אותו לבונקר שהיה לה מתחת לרצפה. הגרמנים פרצו לבית וחיפשו את הילד. האישה אמרה שאין שום ילד. הם גררו אותה החוצה הכו אותה שרפו את הבית שלה ואח"כ את כל הכפר. הוא הרגיש שהוא נחנק מהעשן ושהוא לא יכול לנשום. פתאום האישה אמרה לו שהוא יכול לצאת. היא לא הייתה אותה אישה יפה שפתחה לו את הדלת. היא היית חבולה ומוכה עם בגדים קרועים. הם שטפו את הפנים במים משלולית. יורק ראה את כל הכפר שרוף. האישה אמרה לו שהיא לא יכולה לטפל בו יותר ושאין לה אפילו אוכל להביא לו. היא אמרה לו שתמיד ילך מזרחה כי משם הרוסים יבואו, בירכה ונפרדה ממנו וירדו לה דמעות. יורק הלך לכיוון מזרח והבחינו בו שני גרמנים על סוסים. הוא ברח ליער וראה מישהו עם בגדים כמו של וורנר החייל אך זה לא היה הוא. אבל עדיין החייל ישב על יורק אמר לגרמנים שיורק הלך לכיוון אחר. לאחר זמן מה אמר ליורק לשכב בין גזרי העץ ושם עליו את המעיל שלא כדי לא יזהו אותו. החייל עצר את העגלה מחוץ לכפר, נתן ליורק כריך לדרך והוא החל ללכת. הוא הגיע לבית, דפק על הדלק בירך והכניסו אותו. הביאו לו אוכל. האיכר נתן לו כותונת ושמיכות ולקח את יורק לישון באסם. בבוקר החל יורק לבצע את עבודות החווה. האיכר לא התחשב בנכות של יורק. הוא הכה אותו על טעויות והתייחס אליו כאל ילד רגיל. יורק עזב את בית האיכר. הוא חזר לחיי הנדודים. יום אחד מצא מסתור בתוך קנה סוף ליד נהר. הוא ראה שגרמנים מניחים פצצות על הגשר ממולו, והחליט להזהיר את מי שעובר. בערב עבר איכר. יורק עצר אותו והזהיר אותו שהגרמנים שמו מוקשים על הגשר. האיכר אמר לו שיישאר ושימשיך להזהיר את העוברים לא לחצות את הגשר ושהוא יחזור לקחת אותו. כעבור זמן חיילים רוסים רכובים על ג'יפים הגיעו לחצות את הגשר. יורק רץ אליהם בהתרגשות וסיפר להם על המוקשים. חייל רוסי ששמו סשה אימץ את יורק. הוא לקח אותו תחת חסותו כאות תודה על שהזהיר אותם מהרוסים. לפתע הגרמנים פתחו באש לעברם. כעבור זמן מה הרוסים חזרו עם שלושה שבויים גרמניים והרגו אותם. יורק בחן את פרצופי החיילים כדי לראות אם אחד מהם הוא החייל הגרמני וורנר שהציל אותו. יורק נשאר סשה וחברי היחידה בכל ימות הסתיו וכשהגיע החורף החל לדבר רוסית. כשהגיע החורף סשה ויורק הגיעו לבית משפחה בכפר. הם ישבו לאכול איתם וכשסיימו סשה ביקש שיורק יישאר איתם עד שהם יכבשו את ברלין. המשפחה הסכימה ויורק נפרד מסשה והביא לו את המצית שלו כמזכרת. יום אחד נהר הוויסלה עלה על גדותיו. חיילים פולנים בסירות גומי חילצו אותו והביאו אותו לכנסייה. יורק הלך לחפש משק לעבוד בו. מצא בית שנראה לו ובעל הבית הכניס אתו, ראה שיורק עייף ואמר לבן שלו טאדק  שהיה בן גילו של יורק שייקח את יורק לרפת לישון. יורק נשאר בבית משפחת קובלסקי כל השנה. בוקר אחד מול פתח הבית נעצרה מונית. יצא ממנה איש, שהציג את עצמו  ואמר שהוא רוצה לדבר עם יורק. יורק פחד וברח לנפחייה של מר קובלסקי ואמר לו שאנשים באו לחטוף אותו. מר קובלסי יצא לאיש, שוחח אתו וכעבור כמה דקות האיש הציג את עצמו בפניו. אמר שהוא יהודי מאמריקה ושהוא רוצה לאמץ אותו. שקוליק ענה שהוא לא יהודי ונגע בצלב שעל צווארו. האיש המשיך לדבר ואמר שהוא ייקח אותו לבית יתומים יהודי. יורק נחרץ בעמדתו שהוא לא יהודי. האיש נפרד מיורק וממשפחת קובלסקי ונסע במונית. מר קובלסקי אמר ליורק שאנשים שרוצים לקחת אותו יבואו שוב. יום אחד בא איש שהציג את עצמו כמשה פרנקל. יורק הבין במה מדובר וצעק לטאדק להביא סולם ולקח אבנים גדולות ושם בכיסים. הוא טיפס על ענף של עץ והמתין שמשה פרנקל יחזור. משה פרנקל חזר עם שוטר. יורק הזההיר אותם שלא יתקרבו כי הוא ירגום אותם באבנים. השוטר ירה, יורק נבהל וירד מהעץ. משה פרנקל קשר את יורק הושיב אותו במושב הרכב ליד הנהג והם נסעו לבית יתומים יהודי בוורשה. משה פרנקל הוביל אותו למקלחת, הביא לו בגדים ונעליים חדשות. לאחר מכן הוא הראה לו חדר שבו ישן עם שני ילדים נוספים. הוא ניסה לצאת ממנו אבל הדלת הייתה נעולה. לכן הוא יצא מהחלון והצטרף לילדים שמשחקים כדורגל. יורק העיף את הכדור מעבר לגדר, לכן היה צריך לעבור לצד השני להחזיר אותו. זאת הייתה תכניתו. שני ילדים עזרו לו לעבור את הגדר. הוא החזיר להם את הכדור והתהלך ברחוב. הוא הגיע לתחנת רכבת, עלה לרכבת וירד בעיירה וואבר העיירה שגר בה עם משפחת קובלסקי. הוא נכנס הביתה ומצא את גברת קובלסקי, היא הייתה  שמחה לראות אותו במיוחד עם בגדיו היפים. הוא אמר למר קובלסקי שהוא לא יספר שהוא חזר. אך לפני שהספיק להתחבא שני שוטרים נכנסו חיפשו אותו ולקחו אותו חזרה לבית היתומים היהיודי. יורק חזר לחדר ואישה ששמה גברת רפפורט באה לדבר אתו. היא התחילה לדבר איתו  ובלי להבין מה קורה הוא החל לבכות, היא ליטפה אותו והוא החל לספר לה על החיים בלוניה. שניהם נסעו יחד לבלוניה. לאחר שעה וחצי של נסיעה הם הגיעו. יורק זיהה את המאפיה של אביו, את הבית שהוא גר בו. בצד השני של הרחוב ראו ראה את המכולת של גברת סטניאק הוא וגברת רפפורט נכנסו וגברת סטניאק הייתה בהלם לנוכח מראהו של יורק. היא לקחה את גברת רפפורט ויורק לביתה. הם שוחחו גברת סטניאק סיפרה להם על החיים של יורק ועל משפחתו לפני המלחמה. כשנפרדו גברת רפפורט אמרה ליורק שהם הולכים לחפש את אחותו שברחה לרוסיה. כעבור שבוע נסע יורק להיפרד ממשפחת קובלסקי .הוא הלך לנפחייה וראה את טאדק ומר קובלסקי עובדים.י ורק סיפר להם שהוא נשאר בבית היתומים היהודי. טאדק ליווה את יורק לתחנת הרכבת, יורק קנה כרטיס נסיעה עלה על הרכבת ופרד בחיוך מטאדק. יורק עבר לבית יתומים בלודז, סיים לימודים בבית הספר ונרשם לאוניברסיטה ללימודי מתמטיקה. הוא חי במעונות סטודנטים וקיבל קצבת נכות. יום אחד הוא ראה נערה יפה הולכת ברחוב והוא הלך אחריה. שמה של הנערה היה סוניה וכעבור שנה הם נאלצו להיפרד כי היא נסעה לישראל עם ההורים שלה, הם שמרו על קשר במכתבים. יורק סיים את לימודיו ואחרי שנתקל בגילויי אנטישמיות הוא עזב את פולין ועלה לישראל.הוא פגש לראשונה את אחותו והתחתן עם סוניה. נולדו להם בן ובת. בישראל שונה שמו של יורק ליורם ובארץ הוא מורה למתמטיקה ומחנך. הוא סירב להתקין יד תותבת גם בפולין וגם בישראל.

(על פי הספר "רוץ ילד רוץ" מאת אורי אורלב)