בחרתי
להנציח את זיכרם של סבא וסבתא רבא שלי (מצד אבא).
סבתא רבתא
אסתר מלכה קסטנבאום (KESTENBAUM)לבית
היימן, בתם של שמחה וינטה, נולדה ב-י' בניסן שנת 1876 בעיר זברז' (ZBARAZ) פולין. עבדה כעקרת בית וגידלה את שלושת ילדיהם :
דוד (סבי מצד אבי), חנה וקלרה.
סבא רבא
זלמן קסטנבאום נולד בשנת 1871 בפולין ועסק במסחר. השניים התגוררו בעיר
פודבולוטשיסק שבפולין.
סבי,
דוד, שנולד באוגוסט 1911, היה האח הצעיר ביותר במשפחה, כאשר אחותו הבכורה הייתה
מבוגרת ממנו בכמעט עשרים שנה.
הוא סיים
לימודי תואר שני ברוקחות בפראג, ולמרות העתיד המקצועי שיכול היה לקדם בפולין, ובשל
אהבתו העזה לארץ ישראל, בחר באמצע שנות השלושים לעלות ארצה ולעבוד כחלוץ בבניין
הארץ. למרות השכלתו האקדמית הוא עבד במשך מספר שנים כפועל בניין בארץ ישראל.
בעת עלייתו
לארץ הותיר אחריו את הוריו, אשר בחרו להישאר בפולין, ואילו אחיותיו נישאו ועברו
להתגורר באוסטריה.
מהמידע
המועט שיש בידינו עולה כי בשנת 1943 נלקחה סבתא רבתא אסתר למחנה ההשמדה בלז'ץ ובאותה שנה נרצחה בנסיבות שאינן ידועות.
סבא רבא
זלמן נפטר מספר חודשים לאחר מותה של סבתי ממחלה או משברון לב. גם במקרה זה נסיבות
פטירתו אינן ידועות בבהירות.
המידע
המועט שישנו בידינו מבוסס על מכתבים בין סבי דוד ז"ל לבין הוריו, כאשר בשלב
מוקדם יחסית של שנת 1943 נותק הקשר, ורק לאחר המלחמה ואיסוף עדויות מפי מכרים
שנותרו בפולין התבררו הפרטים שלעיל.
מותם
הותיר טראומה עמוקה בנפשו של סבי, אשר לא הסכים עד יום מותו לרכוש מוצרים מתוצרת
גרמניה, ואף לא הסכים לפנות ולזכות בכספי פיצויים מגרמניה להם היה זכאי, שכן כל
רכושה הרב של משפחת סבי נבזז בידי הנאצים.
