דף לכבוד / לזכר
עיסוק:
לפני מלחמת העולם השנייה עסק בדפוס, במהלך המלחמה עבד במפעל צמיגים של הצבא הנאצי ועם עלייתו ארצה עסק בעבודות מזדמנות עד שהתקבל לעבודה כאיש אחזקה בבית "הועד הפועל" בתל אביב ולאחר מספר שנים התמנה למנהל האחזקה של הבניין.
מקום המגורים במהלך המלחמה:
בתחילת המלחמה גורש מביתו ונדחס עם יותר ממאה וחמישים אלף יהודים לגטו לודג', שהוקם על ידי הנאצים באזור העיר העתיקה והתפרס על שטח מצומצם של כשלושה קילומטרים רבועים. סבי, אשתו וארבעת ילדיהם הצטופפו בחדר קטן עם חלון אחד ומרחב מחיה מצומצם ביותר ברחוב פיונה, שנמצא בקצה הגטו. לקראת סוף המלחמה הוא ומשפחתו נלקחו למחנה ההשמדה אושוויץ.
מקום הרצח ומועד הרצח:
בנו הצעיר של סבי נרצח בגיל שנתיים במהלך פינוי המשפחה מהגטו למחנה אושוויץ. סבי סיפר כי במהלך הפינוי לקח בכוח אחד החיילים הנאצים את בנו מידיו, היכה אותו בראשו תוך שהוא משתמש בקת הרובה שלו והשליך את הילד מהקומה השנייה של הבניין. עם הגעת המשפחה למחנה ההשמדה אושוויץ נשלח סבי לצד "החיים" ונלקח לעבודה. אשתו ושלושת ילדיו הנותרים נלקחו מיד עם הגעתם למחנה ההשמדה לתאי הגזים ושם מצאו את מותם. סבי שרד את מחנה ההשמדה עד לשחרור המחנה על ידי הצבא הרוסי.
סיפורה של הדמות לפני המלחמה:
סבי נולד בשנת 1907 בכפר זרקי. הוא היה בן זקונים במשפחה בת שמונה נפשות- שלושה אחים ושתי אחיות. כילד הצטיין סבי בלימודיו. בגיל 16 עזר לאביו ועבד אתו לאחר שעות הלימודים בבית הדפוס של המשפחה. בגיל שמונה עשרה עזב סבי את הכפר זרקי ועבר לחיות בעיר הסמוכה לודג', שם הכיר את אשתו, זלדה, שאותה נשא לאישה. לפני המלחמה נולדו להם שלושה ילדים. בנם הרביעי נולד לאחר פרוץ המלחמה בעודם בגטו. בעיר לודג' חי עם אשתו וילדיו בדירה מרווחת ברחוב קילינסקי. בעיר לודג' המשיך סבי בלימודיו ובנוסף עבד בבית דפוס מקומי, שנהרס במהלך הפוגרומים ביהודים עוד בטרם כיבוש העיר על ידי הצבא הגרמני.
סיפורה של הדמות במהלך המלחמה:
בספטמבר 1939 נכבשה העיר לודג' על ידי הצבא הגרמני שבועות אחדים אחר כך נאלצה המשפחה לעבור אל הגטו. בגטו הם גרו בחדר קטן ברחוב פיונה בקצה הגטו. ילדיו למדו בבית הספר המקומי ובנו הגדול, חיים, הצטרף לסניף המקומי של תנועת הנוער הציונית –"הנוער הציוני". לפי סבי חלומו של חיים היה לעלות לישראל. בשנת 1941 החמירו התנאים בגטו היה רעב קשה, קור נורא, מחסור בבגדים ומחלות החלו להתפשט בגטו. במקביל החלו הגירושים של היהודים למחנות ההשמדה. למרות זאת הצליחו סבי אשתו וילדיהם לשרוד בגטו עד לשנת 1944, אז גורשה המשפחה למחנה ההשמדה באושוויץ. עם הגעת המשפחה לאושוויץ נרצחו אשתו ושלושת ילדיו. סבי נהג לספר על המשרפה והארובות באושוויץ, על העשן, ובעיקר על הריח ההקשה של שריפת הגופות. שם קעקעו אותו במספר על היד. במחנה ההשמדה הוא חי עם כחמש מאות אנשים נוספים בביתן, שהזכיר רפת. בחורף הוא לבש מדי אסיר בעובי של נייר בקור מקפיא ובשלג, עבד בשדה וסחב אבנים. כל כמה שבועות עשו "סלקציה" ובחרו אנשים למוות או לחיים. מי שהרגיש לא טוב או חלה- זה היה סופו במחנה. סבי סיפר שלפעמים במחנה הם היו תופסים ציפורים, מבשלים אותן ואוכלים אותן. בסוף ינואר 1945 שוחרר המחנה על ידי "הצבא האדום".
לאחר במלחמה:
לאחר המלחמה שהה סבי בבית חולים כשלושה חודשים ולאחר שהתחזק והשתקם פונה למחנה פליטים בעיר קאסל בגרמניה. במחנה הפליטים הכיר סבי את אשתו לעתיד חנה, שורדת יחידה ממשפחה בת אחת עשרה נפשות שהושמדה כולה במהלך המלחמה. סבי ואשתו, חנה, רצו להגר לארץ ישראל, אך נתקלו בקשיים בעקבות מדיניות "הספר הלבן", שהנהיגו הבריטים ששלטו באותה תקופה בארץ ישראל. סבי וסבתי נאלצו לחכות תקופה ארוכה במחנה עד שקיבלו אישור לעלות לארץ ישראל. אביו של אבי נולד במחנה הפליטים בקאסל. ב- 1949 עלתה המשפחה למדינת ישראל. בשנים הראשונות התגוררה המשפחה בעיר יפו ובהמשך עברה לרחוב שטרוק בתל אביב. במשך שנים סימלו עבורו בנו ונכדיו ניצחון גדול על הנאצים.