ברוך שפסנוול נולד בעיר רדושקוביץ שפולין בשנת 1906 לאמו סוניה, עקרת בית, ולאביו בן ציון, מורה בבית ספר.
ברוך למד בביתו עד גיל 14, ולאחר מכן עבר לבית ספר תיכון עממי שם סיים את לימודי התיכון. לאוניברסיטה בפולין הוא לא התקבל בשל היותו יהודי ולכן עבר לצרפת , שם למד הנדסת חשמל וסיים את לימודיו ב1935.בשנת 1937 עבר לוילנה כיוון שלא הצליח למצוא עבודה בצרפת.
באותה השנה התחתן ברוך עם חנה סטרובין, אשר הייתה מנהלת בית ספר עממי, ובשנת 1938 נולדה בתם, פרידה. הוא עבד בבית חרושת למקלטי רדיו, וכאשר פרצה המלחמה ב-1939 עברו שלושתם בחזרה לרדושקוביץ.בפרוץ המלחמה איבד ברוך את עבודתו בתור כמהנדס חשמל, אך מונה לפקיד על ידי השלטונות הרוסים, אשר פלשו לפולין.
בעקבות המלחמה בין גרמניה לברית המועצות החל ב-22 ביוני 1941, פלשו הגרמנים לרדושקוביץ, והתחילו בחיסול 60% מתושביהעיירה. כתוצאה מכך נהרגו כ-20 יהודים, ורבים נשארו ללא קורת גג. היהודים הנותרים הצטופפו בדירות שלא נהרסו.
כמה ימים לאחר מכן נכנסו גדודי ה-ס.ס ואילצו את היהודים להירשם ולשים טלאי צהוב על זרוע יד ימין והוציאו תקנות כגון איסור ללכת על המדרכות, איסור מגע בין יהודים ללא יהודים, ועוד.
ב-11 במרץ 1942, הגיעו אנשי ה-ס.ד יחד עם המיליציה האזרחית לרדושקוביץ. הם כיתרו את העיירה והכריחו את כולם לצאת לשוק. חלק קטן מן האנשים הבין מה מתרחש, וניסה לברוח או להתחבא. היה קשה לברוח והרוב לא הצליח. מי שנתפס בורח- נורה במקום. אלו שלא יצאו לשוק, בין אם בגלל שלא הסכימו או בגלל שלא יכלו, פיזית- נורו בביתם. את האנשים שהגיעו לשוק חילקו ל-4 קבוצות, כאשר בכל אחת כ- 800-900 איש. ברוך היה בקבוצה הרביעית. בקבוצה הרביעית ערכו סלקציה. אנשי ה-ס.ד בחרו כמה אנשי מקצוע והעבירו אותם למקום אחד ואת השאר לקחו יחד עם אנשים משאר הקבוצות וסידרו אותם בשורות. הורו להם להתפשט, להיכנס לגורן ושם ירו בהם. ברוך היה בין 110 האנשים אשר לא נרצחו.
על היהודים שנשארו בחיים הוטל לסדר את הגופות בערימה, ולירות באלו שנותרו בחיים, לכל אחד ירייה אחת. לאחר מכן שפכו עליהם דלק, שרפו אותם, ואת מה שנשאר זרקו לבור גדול.
את 110 האנשים שנותרו החזירו לבתיהם, בנוסף לעוד 240 אנשים אשר נמצאו במקומות מסתור, ולא הרגו אותם.
ל-350 היהודים שנותרו הקצו 14 בתים בהם יוכלו לגור, כ-20-30 איש בדירה, ואת הבתים גידרו בגדר תיל. למעשה זה היה הגטו בו חיו עד 1943.
ביום כיפור 1943 מספרו את אנשי הגטו, ומאותו רגע "לא היו אנשים- היו רק מספרים" . הגרמנים עשו זאת כדי למנוע בריחות בזמן העבודה, ולכן גם נתנו לכל אדם –מספר עבודה מסוימת.
בעקבות בריחת שני יהודים מהגטו בזמן העבודה ב-7 במרץ 1943, החלה אקציה נוספת, שבה נרצחו כל תושבי הגטו לבדבמקומות מסתור. בימים שאחרי נרצחו שני הרופאים יחד עם משפחתו של אחד מהם, וכך נשארו ברוך ועוד 16 בעלי מקצוע חיים בגטו.
17 הנותרים החליטו שלא יוכלו להישאר עוד בגטו, לכן לקחו 2 רובים, חלקי רובה נוסף ותחמושת וברחו מהגטו אל היערות. בעזרתו של אחד הגוייים הצליחו היהודים, בהנהגתו של ברוך, להגיע אל מחנה הפרטיזנים על שם קוטובסקי. למזלם, כל 17 היהודים התקבלו למחנה הפרטיזנים , אף על פי שלא כל השורדים היו בעלי מקצועות נדרשים.
את האוכל למחנה גנבו מאיכרים באזור. הם חיו בין הכפרים במשך חודשים, והגרמנים לא יכלו להיכנס לאזורים בהם שהו הפרטיזנים, מכיוון שכל גרמני אשר היה נכנס, היה נורה במקום.
באוקטובר 1944 גויס ברוך אל הצבא האדום. הוא השתתף בכמה קרבות לכיוון הפרוזדור הפולני, עד שנפצע בידו הימנית ב-6 במרץ 1945. לאחר הפציעה שהה בחמישה בתי חולים במשך 6 חודשים, וחודש לאחר שחרורו מבית החולים, שוחרר מהצבא. ברוך שהה בבית החולים גם לאחר סוף המלחמה.בהמשך עבר לפולין וחי שם עד פברואר 1948, אז טס לצרפת למשך שנה ורבע. בצרפת התחתן בשנית עם פנינה זילברמן ולאחר מכן ב-1949 עלו יחד לארץ. עם הגיעם לארץ ב-1949 נולד בנם הבכור דוד, ובשנת 1953 נולד בנם השני, בני.
ברוך נפטר בשנת 1995 בשיבה טובה, והותיר אחריו אישה ושני בנים.
