סבי זאב נולד ב22.04.1933 בעיירה אולפר (כיום טיסה אולפר) שעל גדות נהר הטיסה בהונגריה למשפחה יהודית בת שבע נפשות: אביו, אישטבן וייס ז"ל 1894- נרצח במועד לא ידוע בין השנים 1942-1945; אמו, מרגית וייס ז"ל 1896-נרצחה במועד לא ידוע בסמיכות לצעדת המוות ; אחותו רוז'י; שלוש אחיו(הבכור שני וייס ז"ל 1923- נרצח במועד לא ידוע בין השנים 1942-1945; יוסף וייס ז"ל נולד בשנת 1928 ולאצי וייס 1930 –נרצח ב-29.10.1944. הסיבה שתאריך מותו ידוע ומדוייק הינה העובדה, שאמו מרגית וייס ז"ל, ראתה אותו נרצח לנגד עיניה בתאריך האמור ,דבר אותו מסרה לסבי זאב שהיה הבן הצעיר.
למשפחתו של סבי היה בית חרושת לייצור סודה, שסופקה לעיירה ולכפרים השכנים.
בכפר עצמו גרו רק כמה משפחות יהודיות. לא היו מספיק יהודים למניין ולכן לא היו קרובים לדת.
בשנת 1942 בעקבות פרעות באזורים הכפריים עברה המשפחה להתגורר בבודפשט אצל בת הדודה של אם סבי. באותה השנה לקחו את אביו ואת אחיו הגדול שני למחנה עבודה ושם אבדו עקבותיהם.
במהלך שנת 1944 יוסף, אחיו של סבי, נשלח למחנה העבודה מאוטהאוזן.
ב- 15.10.1944 ארעה בהונגריה מהפכת "צלב החץ" שבעקבותיה החל גל של טרור ורצח יהודים בידי ההונגרים והגרמנים.
ב- 29.10.1944 , במהלך אחד מן הפוגרומים, לאצי בן ה-14, אחיו של סבי נרצח לנגד עיני אמו. באותו הפוגרום נרצחו כ-22 יהודים רק מבניין המגורים של סבי.
בתחילת נובמבר 1944 החלו להעביר את יהודי בודפשט למקומות בלתי ידועים. סבי צעד יחד עם אמו ועם יהודים נוספים לתחנת הרכבת, כאשר בצדי הדרך עומדים הונגרים, שאך תמול שלשום היו שכניהם, ומזכים את הצועדים בשלל גידופים ,חרפות ,נאצות ואף יריקות ומכות.במהלך הצעדה הבין סבי, מתוך אותה תמימות ילדותית, כי הם צועדים לקראת אסון וביקש מאמו כי יברחו יחדיו. אמו, שהייתה אישה לא צעירה , ידועת סבל שימי המלחמה הותירו בה את חותמם, השיבה לסבי, כי אינה יכולה לעשות זאת וכי בכל מקרה גם לו היו נמלטים לא ברור לה לאן ימלטו ומה יעשו.סבי ענה לה בזו הלשון: "בכל מקום שיש בו יהודים, אמא ,אני לא רוצה להיות. בואי נברח למקום שאין בו יהודים". אמו ענתה את שענתה ובהתאם לא נותר לסבי אלא לבקש את ברכת אמו של סבי. כמעשה אחרון של אהבת אם, המבקשת להציל את בנה, נתנה לו את כל הכסף שהיה ברשותה ופרמה לסבי את הטלאי הצהוב שלו ובכך העניקה לו את מתנת החיים.משוחרר מנטל הטלאי הצהוב נמלט סבי מטור ההולכים אל מותם תוך שהוא נשען על חזותו הארית ( שיער בלונדיני עיניים כחולות ועור בהיר). לאחר שנמלט מצא עצמו סבי, ילד בן 11 ,בודד בעולם, ילד שאך אתמול היה בן זקונים אהוב ומפונק לבד בעולם ללא אב ,ללא אם ,ללא אחים ,ללא מזון ,ללא כסף וללא קורת גג בצד הדרך, שבה הולכים רבבות יהודים אל מותם הוודאי.
סבי ניסה את מזלו ובדרך לא דרך צעד והגיע למקום בו שיער כי ימצא את אחותו המבוגרת ממנו ב 12 שנים.
לאחר מכן פילס את דרכו מחוץ לקהל ההונגרים והתחיל לחזור לכיוון ביתו שם ישן עד עלות השחר.
למחרת סבי החליט ללכת לאחותו הגדולה ולבת דודתו מדרגה שנייה (בתה של בעלת הדירה) שעבדו בבית חרושת ללבנים שבו עבדו יהודים ויהודיות.
סבי שהה בבית החרושת במשך כשבועיים ביחד עם אחותו ועם בת דודתו. בוקר אחד ראה סבי שוטרים נכנסים למפעל. הוא הבין שבאו לקחת את היהודים וחיכה עד הלילה. עם רדת החשיכה עזב וחזר לאותה הדירה בה בוצעה האקציה. למחרת הלך לבקר קרוב משפחה שהתנצר והייתה לו משפחה נוצרייה ולאחר כיומיים וזה רמז לו כי השכנים מתחילים לשאול שאלות.סבי הבין את הרמז ועזב עם רדת החשיכה.
בדירה שפונתה בחטף במהלך האקציה נותרו באחת מפינות הבית שתי צנצנות: האחת, עם סוכריות, והשנייה עם שומן אווז. במעט הכסף שנותר לסבי קנה לחם, וכך קיים את עצמו בימי החורף כאשר נותר בדירה הריקה.
סבי שמע על הימצאותם של בתים מוגנים שהופעלו על ידי השוודים והשוויצרים והלך לבית מוגן שכזה ובו שהה ימים מספר עד שסבי הבחין בשוטרים גרמנים שנכנסו אל הבית והיה ברור לו כי הם שם בכוונות זדון. סבי החליט לברוח והוא יצא דרך אחד החלונות אל הרחוב.
סבי חזר לדירת המשפחה והעביר שם שני לילות נוספים ולאחר מכן הלך לבית מוגן אחר, שהיה בקרבת מגרש ענק שעליו היו ממוקמים תותחי נ"מ שהופעלו על ידי חיילים גרמנים. במהלך שהותו של סבי בבית המוגן נשמעו הדי יריות ופיצוצים ימים ולילות משום שבאותה העת "הצבא האדום" כבר ניהל קרבות רחוב כנגד הגרמנים ברחובות בודפשט.
המרתף שבו הסתתרו סבי והילדים הנוספים היה סמוך לשדה הקרב.
במרתף היו שתי שורות של חלונות, כאשר שורה אחת פנתה לחזית הבניין וממנה ניתן היה לראות את הקרבות, והשורה השנייה פנתה לחצר הבית.
יום אחד ראה סבי שני חיילים גרמנים נכנסים לחצר הבית. הוא עבר לחלונות הפונים לחצר כדי לראות לאן הם הולכים והוא ראה שהם עולים לבית סמוך. כעבור זמן מה ראה סבי שני חיילים רוסים נכנסים לחצר. סבי יצא לאחר זמן החוצה ועלה במדרגות כדי שהרוסים יראו אותו והצביע לעבר מקום המסתור של החיילים הגרמנים. הרוסים עלו לדירה ואחרי שניות מספר נשמעו יריות, שאחריהן יצאו החיילים הרוסים ואחד מהם נתן לסבי חפיסת שוקולד, דבר הזכור לו עד היום.
כעבור זמן ראו סבי וחבריו כי החיילים הרוסים מסתובבים דרך קבע ברחובות בודפשט, והבינו כי הרוסים כבשו את האזור. סבי החליט לחזור אל ביתו ובדרך ראה רחובות ריקים ,הרוסים ומלאים בגופות.
סבי הגיע לדירה, שבה גר לפני המלחמה, ומצא את בת דודתה של אמו ואת בתה. הם חיכו בכיליון עיניים לראות מי יחזור ומתי.
בסופו של דבר חזרו אחותו של סבי ,בעלה, אשר נורה בראשו על שפת הדנובה ובנס נותר בחיים ,ואחיו, יוסף, שחזר במצב גופני ירוד מאוד כשהוא שוקל 30 קילו במקום 70.
כעבור שבועות מספר שכרו דירה, ואחותו וגיסו החלו לעבוד, ואילו הוא טיפל באחיו, יוסף, שהיה זקוק לתקופת החלמה בת כמה חודשים כשהוא אוכל רק סוגים מסוימים של מזון ובכמויות מסוימות.האחריות לביצוע הוראות הרופא הוטלה על סבי, שהיה אז רק בן 11.סבי זוכר כי היה צמוד לאחיו במשך חודשים יום ולילה, כדי שהוא יבריא ויתחזק.
סבי, שהיה אז רק בן 11 , הרגיש שלא בנוח כי הוא היחיד שאינו עובד ולכן הלך לעבוד במכולת כעוזר של בעלת המכולת המבוגרת.
בימים ההם שמעה אחותו של סבי כי קיימים מוסדות לילדים ניצולי שואה במסגרת התנועות הציוניות.סבי החליט להצטרף ל"בני עקיבא" במסגרת "עליית הנוער", שם עברו סבי ושאר הילדים הכנה במשך שלוש שנים לקראת עלייה לארץ ישראל.
בשנת 1948 עזבו סבי וחבריו לתנועה את הונגריה ושהו בצרפת עד לינואר 1949. באותו החודש עלו לארץ.
סבי התגייס לצה"ל בשנת 1951 כאשר הוא דובר רק עברית בסיסית, דבר שלא מנע ממנו בחלוף שנתיים להפוך לקצין בצבא ההגנה לישראל.שבע שנים לאחר המועד האמור הפך סבי למג"ד והשלים מעשה מופלא של קוממיות ישראל, שבה אוד מוצל מאש זוכה לעשות מעשה של שמירה על גבולות הארץ ,ביתו של העם היהודי. סבי שירת בצבא כ-22 שנה עד למאי 1973. במהלך שירותו הכיר את סבתי, רחל ז"ל, ונולדו אמי ואחותה.
אני גאה בסבא שלי שכנגד כל הסיכויים שרד כילד בן 11 על אף שאיבד את אביו , אמו ואת שני אחיו , ואשר נאלץ להתחיל חיים חדשים כילד בן 11, שנמלט מ"צעדת המוות" בעולם אכזר ומנוכר שהשתלטו עליו טירוף ,רשעות וזדון שביקשו להכחיד ולהעביר מן העולם נשים ,גברים וטף שכל חטאם היה היותם יהודים.
