ברוך (ברוניסלב ניימוטקו) שרמן
ברוך שרמן (ברוניסלב ניימוטקו או ברונק) נולד ב22 למרץ 1913 ונפטר ב10 במרץ 1986. ברונק לא היה יהודי, אלא פולני אבל סיפורו לא פחות מעניין או פחות חשוב משל כל אדם אחר. ברונק שרמן הוא "חסיד אומות עולם".
ברונק נולד בכפר ליד ביאליסטוק בפולין. הוא היה בן לאיכרים שבא לפינסק ,פולין, בשביל ללמוד בביה''ס למכונאות רכב, והיה בפינסק גם בבוא הנאצים ב- 4 ביולי 1941. מכיוון שהיה בן איכרים הטילו עליו הנאצים לפקח ולארגן 3 גני ירק שנועדו לאספקת מזון לצבא הגרמני.
ב30 ביולי 1941 הוצאה פקודה ברורה לרצוח את כל היהודים בפינסק " יש להוציא להורג את כל היהודים בפינסק ואת הנשים היהודיות יש לדחוף לביצות ". אבל מכיוון שהביצות לא היו עמוקות באותה תקופה, רצחו אנשי הSS רק את הגברים. בין ה-5 ל-7 באוגוסט נרצחו כ11,000 גברים יהודים. לאור פקודה של המטה הנאצי נאלצו אנשי הSS לצאת מפינסק, דבר שהאריך את חיי הנשארים בשנה ורבע. לאחר מכן רוכזו 20,000 הנותרים בגטו, אך עשרות מתו מדי יום, ופעם אחת כ10,000 ברצח שיטתי.
לאחר זמן לא רב, נשארו מ- 30,000 יהודי פינסק רק כ- 143 וכולם היו בעלי מקצוע (חייטים וסנדלרים), אנשים שעבודתם הייתה חיונית לנאצים. מאז נקרא הגטו ''הגטו הקטן''.
בין בעלי המקצוע הנותרים הייתה משפחת שרמן- האב, אריה לייב-שרמן, היה חייט מוערך בקרב הנאצים. לשרמן היו 2 בנות ובן: חיה (15), יהודית (5), ואשר (17), מתוכם שרדה רק חיה וגדלה להיות אשתו של ברונק, אך לזה נגיע מאוחר יותר.
במשך תקופה מסוימת התירו הנאצים גם לשאינם גרמנים להיעזר בשירותי החייטות של שרמן, ביניהם היה ברונק. בצורה זו הכיר את חיה אשתו.
ב22 בדצמבר 1942 הגיעו הנאצים לבית המלאכה של אריה שרמן ולקחו את בגדיהם למרות שלא היו מוכנים עדיין. מיד הבין אריה מה הדבר אומר-''הגרמנים מתכוונים לגמור עם כולם''. באותו ערב הגיע ברונק למקום. הוא סיפר כי נודע לו שבמהלך הלילה הולכים לחסל את הגטו והוא בא כדי לעזור, לפחות כדי להציל את חייה של חיה. הוא אמר שיש לו מקום מסתור בו יוכל להחביא אותה.
באותו הלילה לקח והחביא את חיה ובאותו זמן שמעו אודות הטבח בכל רחבי פינסק. לאחר שנגמרו היריות הלך ברונק לנסות להציל אנשים, אך לא נשאר איש בחיים.
במשך חודשים רבים הביא לה אוכל ושתיה ודאג לה בכל אשר יכול היה , עד אשר נודע לו כי הבית בדרך להריסה ואז היה עליהם למצוא פתרון אחר.
בתחילה עברה חיה לחדרו של ברונק, אך הסיכון היה גדול מדי. לכן החליטו להשיג עבור חיה תעודת זהות ארית.
על מנת לעשות זאת, היה עליהם לקחת את התמונה בתעודת הזהות של חיה ולהשתמש בה על מנת להנפיק את התעודה. אבל כאשר הגיעה להוציא את התעודה זיהה אותה בחור אשר למד איתה בביה"ס ורץ לדווח למשטרה. לאחר משא ומתן, ברונק הצליח לשחד אותו על מנת שיבלום את פיו. לאחר מכן הגיעו לכפר שם הצליחו להשיג את התעודות.
הזמן עבר ועימו גדל הסיכון. כתוצאה מכך רכש ברונק סל להובלת סחורה והסתובב על אופניו כאשר חיה מקופלת בתוך הסל. כך נסעו הם עד שהגיעו לעיירה הנקראת לובל במרחק של כ-10 ק''מ מפינסק, שם השכירה להם חדר עוזרת הבית
לשעבר של אריה שרמן, ושם שהו עד 1944 כאשר שוחרר האיזור.
לאחר מכן התחתנו השניים ונולדה להם בת ועלו לארץ בשנת 1950. לאור העובדה שחיה נשארה היחידה ממשפחתה ברונק שינה את שם משפחתו לשרמן לאחר החתונה.
כאשר הגיעו לארץ התארחו אצל משפחה בתל אביב ולאחר כמה זמן רכשו דירה. ברונק פתח חנות ירקות על מנת שילמד לדבר עם הלקוחות בעברית אך הלקוחות שמחו דווקא ''לשפשף'' את הפולנית שלהם. ומדי פעם מצא איש מסכן שמצא בשוק הסיטונאי ונתן לו ארוחה חמה. בתו אומרת כי בהתחלה הדבר היה מעצבן אותה, אבל רק עם הזמן הבינה את טוב לבו של אביה והתחילה לראות זאת באור חיובי ומרגש . לאחר שנסגרה חנות הירקות החל ברונק לעבוד במכון התקנים עד ליציאתו לגמלאות.
לאחר כמה זמן חלה במחלת כלי דם, שגרמה לכך שיקטעו את רגלו, אבל הוא השתקם יפה ונשאר שמח ולבבי כתמיד ''אחרי שהתקינו לו את הרגל החדשה, הוא אפילו רקד''. בשנת 1986 ב- 10 למרץ נפטר בשיבה טובה.
