אני מנציח את דמותו של אח של סבא שלי, מצד אבי. שמו היה זרח קור.
זרח נולד בריגה, לטביה ביום 22 ינואר 1917 . אביו, שלום (Scholom ) ואימו, מרים (Mirka ), נולדו בריגה בשנת 1889. זרח היה בנם השני, מתוך ארבעה בנים.
בתמונה המשפחתית הבאה מופיעה המשפחה כולה בהרכב מלא, כפי שצולמה לפני מלחמת העולם השניה (התמונה נשלחה לקרובי משפחה בדרום אמריקה וכך למעשה "שרדה" את השואה):
להלן פרטי ארבעת האחים:
האח השלישי: שלמה - Schliom , יליד 26.1.1921. עומד ראשון מימין בשורה העליונה בתמונה. זהו סבא שלי. עלה ארצה לאחר השואה ובנה בישראל בית לתפארת. נפטר בביתו בתל אביב בחמישה ביוני 2008.
האח הרביעי: ירחמיאל - Rachmiel , יליד 25.10.19 . הוא הילד הקטן בתמונה. עומד שני משמאל בשורה התחתונה. מיד לאחר השואה אומץ ע"י קצין בצבא ארה"ב וירד לארה"ב. בארה"ב שמו מיקי. חי עד היום באינדיאנה. לא היה בארץ מעולם.
הוריו של זרח, שהינם הסבא והסבתא של אבא שלי, נספו ע"י הנאצים בשואה:
אבא של סבא שלי, שלמה, נרצח בחודש אוקטובר 1941 בבית הכנסת בריגה: היתה זו תפילת מנחה והנאצים, בסיוע לטבים מקומיים הציתו את בית הכנסת באש, על יושביו. סבי נהג לספר עד יום מותו כיצד כילד צפה מחלון הבית בבית הכנסת העולה באש, כשאביו בתוכו. היה זה מחזה מבעית שליווה את סבי לאורך כל ימי חייו כמובן.
אמא של סבא שלי נרצחה ע"י הנאצים ועוזריהם בטבח הנושא ביער רומבולי, בפאתי העיר ריגה, בתחילת חודש דצמבר 1941. מדובר ברצח המוני של אלפי יהודים תוך יומיים בבורות הריגה.
זרח גדל בריגה לטביה ובמקביל ללימודי התיכון החל לעסוק בספנות. המשפחה והבית היו מאוד ציוניים. בבית דיברו עברית ואף שם המשפחה עוברת מ"קלט" ל"קור ע"י הסבא של הסבא שלי. זרח למד ספנות במסגרת תנועת בית"ר ובמסגרת זו, הגיע גם לאיטליה לבית הספר בצ'וויטוקיה שבקרבת העיר רומא על חוף הים התיכון. זרח הפליג הפלגות רבות באניות סוחר בים התיכון והפך לקצין באונייה.
במסגרת אחת מההפלגות בשנת 1938, כקברניט האונייה שרה א' הגיע לעיר תל אביב והשתתף בעצרת המונים שבמסגרתה הונף דגל הלאום על הבמה. מצורפת תמונה נדירה שצולמה באותה עצרת בתל אביב, ובה נראה זרח עומד ליד דגל הלאום.
זרח התרשם מאוד מהעיר תל אביב וארץ ישראל. הפליג חזרה אל משפחתו בלטביה והודיע על כוונתו לעלות לישראל. זרח המשיך להפליג על אונייות סוחר ולרוע המזל, פקד את נמל דנציג שב"פרוזדור הפולני" ימים ספורים לאחר שנכבש על ידי הנאצים.
למעשה זרח נעלם בתחילת סמפטמבר 1939 ומאז לא נודעו עקבותיו. שמועות אמרו, שאותר על ידי הנאצים כיהודי או שספנים זרים הסגירו אותו לידי הצבא הנאצי.
בכל מקרה ברור שהוא נרצח בנמל או על גבי האונייה ממש בתחילת מלחמת העולם השנייה.
כתובתה של משפחת קור בריגה, לטביה שם גדל וגר זרח קור. הבניין קיים עד היום.
4 Dagdas Jela, Riga Latvia.
באשר ל"מזרחי", הדמות המרכזית בה היה הרב מרדכי נורוק, מייסד תנועת ה"מזרחי" בלטביה, אשר היה ציר בסיים מטעמה כל שנות קיום לטביה העצמאית. כמו כן, השתתף בקונגרסים הציוניים שנערכו בין שתי מלחמות העולם. הוא עלה לארץ ישראל, ובאחרית ימיו היה חבר כנסת במדינת ישראל. את "צעירי ציון" ייצג בסיים פרופ' מתתיהו ליזרסון, ואת ה"בונד" ייצג ד"ר נח מייזל. בגלל ההבדלים האידאולוגיים ביניהם לא הקימו הצירים היהודיים סיעה יהודית משותפת, אך היה ביניהם שיתוף פעולה בנושאים שהייתה להם חשיבות מבחינת האוכלוסיה היהודית בכללותה, כגון בעיית האנטישמיות או מגמת הלטביזציה במוסדות הממלכתיים, תופעה שדחקה את רגלי היהודים. דוגמאות נוספות לשיתוף הפעולה בין הרשימות היהודיות השונות הן עידוד חוק האזרחות (שהתקבל ב- 1927 ועזר ליהודים, בין יתר הלטביים, לקבל אזרחות לטבית), וביטול חוק חובת המנוחה ביום ראשון ובחגים נוצריים, דבר שהיה מהווה מכה ניצחת לסוחרים היהודיים. כתוצאה מהפיכת אולמאניס, ההפיכה הימנית הקיצונית ב- 1934, נאסרה פעולתם של עשרות ארגונים פוליטיים, ביניהם המפלגות הציוניות והיהודיות. כך היה להלכה, אולם למעשה פעולתן המשיכה תחת שמות אחרים וכותרות שונות. כל הפעולה הפוליטית, היהודית והלטבית כאחת, הופסקה עם כניסת הסובייטים ללטביה ב- 1940, ועם כיבוש לטביה על ידי הנאצים ימ"ש ב- 1941.
את קשת הדעות שהשתקפה ברשימות היהודיות בסיים אפשר לראות גם במוסדות התרבות והחינוך בעיר. הרי מספר דוגמאות לאותה פעילות: היו בריגה עיתונים וכתבי עת באידיש - "דאס באלק", "אונזער וועג", "פרימארגן" ו"היינט". לאחר הפיכת 1934 נסגרו כמעט כל העיתונים וכתבי העת היהודיים, פרט ל"היינט", בטאון "אגודת ישראל" ("אגודת ישראל" זכתה לעמדת כוח כמעט בלעדית בתחום החינוכי המצומצם שנשאר). בלטביה העצמאית שבין מלחמות העולם נוהלו בתי הספר היהודיים בידי מיניסטריון החינוך, שנקרא בשם "ההנהלה להשכלת היהודים". החלוקה הפנימית במסגרות החינוך הייתה כך:
בכל בתי הספר הנזכרים הייתה השבת יום מנוחה. היה מאבק פנימי בין בתי הספר באשר לשפת ההוראה. בכל התקופה הזאת התקיימו בתי ספר עבריים ואידישאים זה לצד זה, תוך תחרות ביניהם. באשר להשכלה גבוהה, היו אמנם יהודים באוניברסיטת ריגה, אך במשך הזמן, ובמיוחד לאחר הפיכת 1934, הייתה ירידה שיטתית במספרים ובאחוזי היהודים שלמדו בה. כתוצאה מהפיכת 1934 חוסלה מערכת החינוך היהודי האוטונומי, וב- 1940, כתוצאה מפלישת רוסיה ללטביה, עברה כל מערכת החינוך הלטבית, והיהודית בתוכה, למרות הסובייטית.
נוסף לשטח הלימודי פעלו בריגה ארגונים יהודיים שונים. היו מוסדות גמילות חסדים, כגון: מושב זקנים, ארגון הכנסת כלה, מלביש ערומים, בית יולדות ובית חולים. כמו כן היו תנועות נוער והכשרות מטעם התנועות אשר באמצעותן התכוננו חבריהן לעלייה לארץ ישראל, ואמנם בין שתי המלחמות עלו לארץ ישראל 4,500 איש מלטביה.
