א.תאריך לידה: 31/5/1926
ב.גיל בתקופת המלחמה: 13
ג.החיים לפני השואה: לפני פרוץ המלחמה בלה גרה יחד עם בני משפחתה בעיר גרודנה ברחוב אוז'שקובה,סמוך למפעל לייצור סבון של משפחתה. הוריה היו אנשים עסוקים מאוד ועבדו רוב שעות היום .אמה,רבקה, הייתה רופאת שיניים ואביה מרקוס היה איש עסקים מצליח.שמה של אחותה היחידה של בלה היה לילקה שהייתה גדולה ממנה בשש שנים ואיתה נהגה לריב. משפחתה הייתה חילונית אך שומרת כשרות וחגגה את חגי ישראל. בלה למדה מגיל שש בבית ספר ע"ש הסופרת הידועה עליזה אוז'שקובה שהיה מסופח לסמינר למורים. בכיתתה היו יהודים מעטים, שתי בנות ושני בנים יהודים מתוך 45 תלמידים. בילדותה סבלה בעירה מאנטישמיות, שהתבטאה בפרוגרומים וקטטות נגד יהודים.
ד.חייה בתקופת המלחמה: בתחילה המלחמה, בשלהי 1939,תקפו רוסיה וגרמניה את פולין. שטחי פולין נכבשו ע"י גמניה ורוסיה שחילקו אותה ביניהם. גרודנה, עירה של בלה, נכבש ע"י רוסיה. הרוסים באותה תקופה לקחו עצורים והובילו אותם לסיביר, וכך נעלמו משפחות רבות. נודע למרקוס, אביה של בלה, שהסובייטים עומדים לעצור אותו וכך נאלץ לעבור לוילנה, ואליו הצטרפה לילקה ,אחותה של בלה. מאז בלה לא ראתה אותם עוד.בלה נותרה עם אמה רבקה והן עברו בראשית ינואר 1941 לעיר בשם סלונים. ב22 ביוני 1941 תקפו הגרמנים את רוסיה וסלונים הופצצה. ביתה של בלה ואמה נשרף, והן עברו לביתה של דודתה של בלה, מתילדה ששכן בעיירה בשם דרצ'ין המרוחקת כ30 קילומטרים מסלונים. השלטון הנאצי החליט לרכז את היהודים לפי מקצעותיהם, ובלה ואמה שהייתה רופאת שיניים הועברו לבית שבו שהו כבר רופאים והם חיו בצפיפות בבית אחד: ד"ר רוזנצוויג עם רעייתו ותינוקם, ד"ר רוזנטל עם אישתו ושני בניו וד"ר שלומפסקי ואשתו. לבית גם הצטרפו שמואל בורנשטיין (בעלה של בלה לעתיד), והלינקה לב, שניהם היו פליטים מפולין המערבית. תוך זמן קצר התחילו להקים את הגטו דרצ'ין באפריל 1942, שנבנה ע"י יהודים שחלה עליהם חובת עבודה.החיים בגטו היו קשים מאוד, היה רעב כבד, רכושם של היהודים וכספם נלקח ע"י הנאצים וחלה חובת עבודה על כל יהודי מגיל 12. אך למרות זאת מצבם של בית הרופאים שבו שכנו בלה ואמה היה טוב מהאחרים , כי הרופאים שריפאו את האיכרים קיבלו בתמורה מצרכי מזון. ב24 ביולי 1942 הגיע יום חיסול הגטו. בלה ובנו של ד"ר רונזטל , איז'יו הוחבאו בעליית הגג. באותו זמן, חבטו הנאצים בפתח הדלת ולקחו את אמה של בלה וכל שאר הרופאים ששכנו בבית , למעט שמואל,שנעלם זמן קצר לפני חיסול הגטו. באותו לילה בלה ואיזיו ברחו מהגטו והצטרפו לפלוגת פרטיזנים ששכנה סמוך לגטו ובראשה ד"ר יחזקל אטלס. בין הלוחמים בפלוגת הפרטיזנים, פגשה שם בלה את שמואל בורנשטיין, והם נישאו ביער בתקופת המלחמה. הפלוגה עסקה בלוחמה נגד הנאצים ופעילותה הייתה פיצוץ רכבות, מערבים, התקפה לחיילות מצב שהיו באיזור וכו'. לאחר שנתיים של פעילות בפלוגה, ביולי 1944, הצבא האדום תקף את הנאצים, המלחמה הסתיימה ובלה שוחררה עם שמואל בעלה ויחד הם עלו לארץ.
ה.כמה אחים,מי שרד: אחות אחת בשם לילקה, שלא שרדה ונהרגה בפורט השביעי, בזמן לא ידוע.
ו. מועד הפרדה מבני המשפחה: נפרדה מאביה ואחותה בשנת 1940 ושהתה עם אמה רבקה בגטו דרצ'ין
ולאחר מכן נפרדה מאמה בזמן חיסול הגטו ביולי 1942, כאשר אמה נלקחה ע"י הנאצים.
ז. מי מבין משפחתו ניצל: אף אחד
ח. מתי עלה לארץ: עלתה לארץ יחד עם בעלה שמואל, שלו נישאה ביער, בשנת 1945.
ט.כיצד עלה לארץ: שמואל הוביל קבוצה שהגיעה לאיטליה וקיבלו סרטיפיקטים(אישורי עליה) לארץ מהבריטים.
י. משפחתה היום: לבלה נולדו 2 ילדים ו6 נכדים.
יא. עיסוק היום: אין
יב.מה הוא זוכר מבני המשפחה: משפחתה של בלה חיה בגרודנו שם שהתה במשך דורות , עוד ממחצית המאה ה-19. הוריה של בלה, רבקה ומרקוס היו אנשים עסוקים מאוד והיו בבית במעט שעות היום. אביה היה איש עסקים ובעל המפעל המשפחתי לייצור סבון. לבלה היה קשר מיוחד עם אביה והיא אהבה אותו מאוד. אמה רבקה, הייתה רופאת שיניים, והייתה אישה יפה מאוד. היא עסקה במשק הבית מעט מאוד, והוא התנהל ע"י משרתות מתחלפות. יחסיה של בלה עם הוריה היו טובים וקרובים. לעומת זאת, יחסיה עם אחותה הגדולה לילקה היו רצופים בסערות וקטטות.
