aa\r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n

\r\n   \r\n   \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n \r\n ברוך שוב בורקה \r\n ארץ לידה: פולין \r\n עיר לידה: וילנה \r\n תאריך לידה: Mar 3 1924 \r\n כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) ברח לעיירה רדושקוביץ` (RADOSHKOVICHI), שם נכלא בגטו. בעת חיסול הגטו הזה ברח משם וחזר לגטו בוילנה. בורקה וחברו יעקב קושקין (\"קובה\") השיגו אקדחים וברחו ליערות רודניקי. שם השניים צורפו לגדוד \"המשחרר\", ובורקה סופח ליחידת החבלה. בורקה שוב לקח חלק בקרבות רבים, השתתף במיקוש והשמדה של 13 רכבות האוייב הגרמני. לאחר שחרורה של וילנה (יולי 1944) הצטרף לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הנאצים. נפצע בחזית ולאחר שהחלים הועבר לצבא פולני. עלה ארצה כמעפיל באוקטובר 1945. כתב ספר: \"מעבר לשמי העננה\" \r\n \r\n עיסוק: תלמיד \r\n תנועה / ארגון: הצופים \r\n מחתרת / ארגון: \r\n יחידה: גדוד המשחרר (אוסוובודיטל) \r\n דרגה: לא צוין \r\n תפקיד: לוחם \r\n ארץ הלחימה: ליטא \r\n אזור הלחימה: יערות רודניקי \r\n עיר הלחימה: \r\n מסגרת הלחימה: פרטיזנים \r\n תאריך מוות: Jan 1 1901 \r\n מקום המוות: \r\n סיבת המוות: \r\n ביבליוגרפיה \r\n שוב ברוך (בורקה). * -שאלון אישי, ארכיון בית לוחמי הגטאות. * שוב ברוך - מעבר לשמי העננה, הוצאת \"מורשת\", 1995. \r\n \r\n

\r\n   \r\n \r\n \r\n

","dateCreated":"2014-03-22T13:16:48.473","datePaid":null,"active":1,"sex":1,"themeID":6,"secondName":"","lCountryID":0,"lRegionID":0,"lCityID":0,"fDay":null,"cemeteryName":"","plotNo":"","gravePhotoID":null,"sysActive":1,"self":null,"subReligion":0,"enteredCardDetails":0,"expDate":"2030-01-01T00:00:00","sponserName":null,"camps":"","places":"","type":"3","bCityText":"וילנה","dCityText":"","lCityText":"","groupedFamily":null,"relationsString":null,"communitiesString":null,"campsString":null,"videosGalleriesString":null,"condolencesString":null,"candelsString":null,"creatorData":"ברוך baruch shube burka שוב&&&&&&2014/3/2014-3-22-13-24-24-829.jpg"},"photo":"/2014-3-22-13-24-53-985.jpg","tributes":[],"candles":[],"camps":[],"links":[{"id":131,"decID":1019,"url":"http://www.moreshet.org/?CategoryID=222&ArticleID=228","descr":"מעבר לשמי העננה"},{"id":132,"decID":1019,"url":"http://www.inn.co.il/News/News.aspx/202919","descr":"ערוץ 7"}],"albums":[{"albumName":"General photos","photos":[{"id":3587,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601011+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-24-53-985.jpg","familyMembers":null},{"id":3588,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601034+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-27-46-94.jpg","familyMembers":null},{"id":3589,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.160104+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-01-422.jpg","familyMembers":null},{"id":3590,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601047+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-15-829.jpg","familyMembers":null},{"id":3591,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601052+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-37-297.jpg","familyMembers":null}],"musicUrl":"/data/2014/3/2014-3-23-14-08-09-188.mp3","albumId":1945,"creatorsPhoto":"/data/2014/3/2014-3-22-13-24-24-829.jpg","creatorName":"שוב ברוך ","created":"22/03/2014","status":1,"totalSize":0.0}],"videos":[{"id":91,"userID":1679,"decID":1019,"embedCode":"","url":null,"active":1,"dateUploaded":"2014-03-22T13:20:17.207","title":"סיפורו של ברוך שוב","descr":""}],"communities":[{"communityId":136,"communityName":"וילנה","photo":"2014-7-31-01-25-07-732.jpg","logo":"2014-7-31-01-24-14-966.jpg","communityDesc":"","ownerName":"amir Amir","ownerPhoto":"2020-11-07-18-13-21.png","ownerId":null},{"communityId":150,"communityName":"גטו וילנה","photo":"2015-7-17-18-17-29-765.jpg","logo":"2015-7-17-18-17-29-828.jpg","communityDesc":"

גטו וילנה

\r\n","ownerName":"עדי מדר","ownerPhoto":"2014-7-2-23-01-17-20.jpg","ownerId":null},{"communityId":152,"communityName":"הארגון היהודי הלוחם","photo":"2015-7-16-12-42-06-906.jpg","logo":"2015-7-29-15-01-05-323.jpg","communityDesc":"","ownerName":"ישראל קולפניצקי","ownerPhoto":"2017-6-11-14-30-42-212.jpg","ownerId":null},{"communityId":1545,"communityName":"ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרת והגיטאות","photo":"2015-5-11-11-36-43-614.jpg","logo":"2015-7-16-10-48-01-187.jpg","communityDesc":"

הלחימה של הפרטיזנים היהודים - הלבטים אם ומתי לצאת מהגטו, הקשיים בהצטרפות לפרטיזנים ומאפייני הלחימה

\r\n ברוך שוב בורקה ארץ לידה: פולין עיר לידה: וילנה תאריך לידה: Mar 3 1924 כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) ברח לעיירה רדושקוביץ` (RADOSHKOVICHI), שם נכלא בגטו. בעת חיסול הגטו הזה ברח משם וחזר לגטו בוילנה. בורקה וחברו יעקב קושקין (\"קובה\") השיגו אקדחים וברחו ליערות רודניקי. שם השניים צורפו לגדוד \"המשחרר\", ובורקה סופח ליחידת החבלה. בורקה שוב לקח חלק בקרבות רבים, השתתף במיקוש והשמדה של 13 רכבות האוייב הגרמני. לאחר שחרורה של וילנה (יולי 1944) הצטרף לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הנאצים. נפצע בחזית ולאחר שהחלים הועבר לצבא פולני. עלה ארצה כמעפיל באוקטובר 1945. כתב ספר: \"מעבר לשמי העננה\" עיסוק: תלמיד תנועה / ארגון: הצופים מחתרת / ארגון: יחידה: גדוד המשחרר (אוסוובודיטל) דרגה: לא צוין תפקיד: לוחם ארץ הלחימה: ליטא אזור הלחימה: יערות רודניקי עיר הלחימה: מסגרת הלחימה: פרטיזנים תאריך מוות: Jan 1 1901 מקום המוות: סיבת המוות: ביבליוגרפיה שוב ברוך (בורקה). * -שאלון אישי, ארכיון בית לוחמי הגטאות. * שוב ברוך - מעבר לשמי העננה, הוצאת \"מורשת\", 1995.   ","dateCreated":"2014-03-22T13:16:48.473","datePaid":null,"active":1,"sex":1,"themeID":6,"secondName":"","lCountryID":0,"lRegionID":0,"lCityID":0,"fDay":null,"cemeteryName":"","plotNo":"","gravePhotoID":null,"sysActive":1,"self":null,"subReligion":0,"enteredCardDetails":0,"expDate":"2030-01-01T00:00:00","sponserName":null,"camps":"","places":"","type":"3","bCityText":"וילנה","dCityText":"","lCityText":"","groupedFamily":null,"relationsString":null,"communitiesString":null,"campsString":null,"videosGalleriesString":null,"condolencesString":null,"candelsString":null,"creatorData":"ברוך baruch shube burka שוב&&&&&&2014/3/2014-3-22-13-24-24-829.jpg"},"photo":"/2014-3-22-13-24-53-985.jpg","tributes":[],"candles":[],"camps":[],"links":[{"id":131,"decID":1019,"url":"http://www.moreshet.org/?CategoryID=222&ArticleID=228","descr":"מעבר לשמי העננה"},{"id":132,"decID":1019,"url":"http://www.inn.co.il/News/News.aspx/202919","descr":"ערוץ 7"}],"albums":[{"albumName":"General photos","photos":[{"id":3587,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601011+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-24-53-985.jpg","familyMembers":null},{"id":3588,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601034+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-27-46-94.jpg","familyMembers":null},{"id":3589,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.160104+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-01-422.jpg","familyMembers":null},{"id":3590,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601047+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-15-829.jpg","familyMembers":null},{"id":3591,"decID":null,"active":null,"albumID":null,"userID":null,"uploadDate":"2021-02-16T21:41:48.1601052+01:00","url":null,"title":"","descr":null,"thumbUrl":"/data/2014/3/2014-3-22-13-28-37-297.jpg","familyMembers":null}],"musicUrl":"/data/2014/3/2014-3-23-14-08-09-188.mp3","albumId":1945,"creatorsPhoto":"/data/2014/3/2014-3-22-13-24-24-829.jpg","creatorName":"שוב ברוך ","created":"22/03/2014","status":1,"totalSize":0.0}],"videos":[{"id":91,"userID":1679,"decID":1019,"embedCode":"","url":null,"active":1,"dateUploaded":"2014-03-22T13:20:17.207","title":"סיפורו של ברוך שוב","descr":""}],"communities":[{"communityId":136,"communityName":"וילנה","photo":"2014-7-31-01-25-07-732.jpg","logo":"2014-7-31-01-24-14-966.jpg","communityDesc":" קהילת וילנה נוסדה במאה ה-16 (בשנת 1543), כאשר המלך זיגמונד III נתן ליהודים כתב זכויות לפיו מותר להם לשכור ולקנות בתים בעיר ולסחור בה. כמו כן, מותר להם לייסד מוסדות ציבוריים הדרושים לקהילה. מאידך גיסא, לא נזכרת בכתב זכויות זה הרשות לעסוק במלאכה. את הזכות הזאת קיבלו כמאה שנה מאוחר יותר (ב-1633) מהמלך ולדיסלב IV. אולם, כתבי זכויות הם דבר אחד, והמצב בשטח הוא דבר אחר. למעשה, היו מאבקים מתמידים בין היהודים לבין העירונים הנוצריים על זכויות המסחר, המלאכה ואיזורי המגורים. היות והאצילים התנגדו לעירונים - הם תמכו ביהודים, והמלך ניסה לפשר בין הצדדים. מה שהעירונים לא השיגו בדרך של הגבלות מצד החוק - ניסו להשיג באלימות, בהתנפלויות על בעלי מלאכה יהודיים ועל בתיהם . גזירות ת\"ח ות\"ט (1648/9) לא הגיעו לוילנה, אך השפיעו על הקהילה בכך שפליטים יהודיים רבים הגיעו לוילנה מאיזורי השחיטה. וילנה הפכה לחשובה עד כדי כך שב-1652 הוכרה כ\"קהילה ראשית\" בוועד המדינה של יהודי ליטא. כמו כן היא הפכה למרכז לרבנים בעלי שם: על כסא הרבנות ישב ר' משה בן יצחק לימא, מחבר הספר \"חלקת מחוקק\", ביאור על שלחן ערוך \"אבן העזר\". תלמידי חכמים נוספים היו הש\"ך (ר' שבתי כהן), בעל \"שפתי כהן\" על \"יורה דעה\", המהרש\"ק (ר' אהרן שמואל קוידנובר), מחבר הגהות וביאורים על הש\"ס, ור' משה רבקה\"ש, אשר הגיע מפראג והביא אתו ספרייה תורנית גדולה. כמו כן היה מחברו של הספר \"באר הגולה\". שנת 1655 שמה קץ לפריחה זו. הרוסים כבשו את העיר. רובע היהודים נשרף, וכמעט כל היהודים נמלטו מהעיר. כמה שנים לאחר מכן (1661) שחררו צבאות פולין וליטא את העיר מידי הרוסים, והיהודים התחילו לחזור לעיר. נקודת הפתיחה לשיקום הקהילה לא הייתה קלה; המספרים מעידים על כך: ב-1645 היו בוילנה 2,630 יהודים (וזאת לפני זרם הפליטים היהודים של ת\"ח ות\"ט), ב-1662 היו בה רק 415 יהודים. בראשית המאה ה-18 הם סבלו ממלחמה נוספת, \"מלחמת הצפון\" בין רוסיה לבין שבדיה (1721-1700). שני הצבאות הטילו מיסים כבדים על הקהילה. גם אסונות טבע לא חסרו - היו שריפות גדולות בעיר, וגם מגיפות. אלה פגעו באוכלוסיית העיר בכלל אך ביהודים בפרט, בהיותם מוגבלים לאיזור מוגדר, רובע היהודים (הגבלה זו בוטלה כמעט כליל ב-1783 , ובאופן סופי ב-1851). אם לא די בצרות החדשות, נמשכה הצרה הישנה של המאבק עם הסוחרים ובעלי המלאכה הנוצריים, אשר התנגדו לשילובם של היהודים במסחר ובמלאכה בעיר. באותם ימים קשים היו בין היהודים בעלי הון אחדים אשר עזרו לקהילה להתמודד עם העירונים בענייני מסחר. הראשון ביניהם היה ר' יהודה בן אליעזר, אשר שימש כ\"ספרא ודיינא\" (סו\"ד) בקהילה. הוא בנה בכספו בית מדרש חדש, שנקרא על שמו \"קלויז היסו\"ד\" . השני היה אליהו בן צבי פעסעלס, נכדו של ר' משה קרעמער. הגר\"א נימנה עם משפחתו. למרות הצרות שתוארו לעיל, יש לציין נקודות אור בקהילת וילנה דאז. היהודים נהנו מאוטונומיה מלאה בענייניהם הפנימיים - \"הקהל\" (שמו של הארגון הקהילתי הפנימי) טיפל בצרכי היהודים מבחוץ ומבפנים - הוא ייצג את היהודים בפני השלטונות, וגבה ושילם מיסים לממשלה. כמו כן הוא טיפל בעניינים הפנימיים של היהודים - בניקיון, בבריאות, בסעד ובחינוך ברובע היהודים. דוגמאות לפעילותו הן ועדות בשם \"צדקה גדולה\", \"בדק בית\", \"ביקור חולים\", \"גחש\"א\" ו\"תלמוד תורה\". השמות מדברים בעד עצמם. כמו כן, וילנה של סוף המאה ה-17, ובהמשך במאה ה-18, הייתה יכולה להתגאות בגדולי התורה שבה, ביניהם: · ר' צבי הירש מקוידנוב, בעל ספר המוסר \"קב הישר\"; · ר' יוסף, חתנו של ר' משה קרעמער (אבי משפחת הגר\"א), בעל הספר \"ראש יוסף\", חידושים בהלכות ואגדות; · ר' יקותיאל גורדון, אשר למד רפואה בפדואה והושפע מר' משה חיים לוצאטו; · ר' עזריאל ובניו, המדקדקים בלשון העברית; · ר' ברוך כהנא רפפורט (ר' ברוך חריף); · ועל כולם - הגר\"א, ר' אליהו הגאון מוילנה, הענק אשר אחראי יותר מכל גדול אחר לשמה של וילנה כ\"ירושלים דליטא\". שנות חייו - ת\"פ-תקנ\"ח (1797-1720). הוא הראה כשרונות לימוד בלתי רגילים מילדותו. בתחילה למד ביחידות, כשהוא נתמך בידי ועד הקהל ומעזבונו של ר' משה רבקה\"ש, שהשאיר קרן לסיוע ללמדנים מבני משפחתו. משנת הארבעים לחייו התחיל להרביץ תורה בחוג למדנים מרוסיה הלבנה ומליטא שבאו לשמוע תורה מפיו. היקף למדנותו היה עצום - הוא כתב פירושים על המשנה, על מדרשי ההלכה, על התוספתא, על התלמוד הבבלי, על התלמוד הירושלמי ועל הפוסקים; הקדיש תשומת לב רבה לתנ\"ך ולדקדוק השפה העברית; עסק בלימוד הקבלה; כתב פירוש על ההגדה של פסח; כתב ספר על גבולות ארץ ישראל לפי ספר יהושע ועל בניין בית המקדש. כל הספרים האלה הוצאו לאור אחרי פטירתו על ידי תלמידיו ובני משפחתו. לימודיו והתעניינותו התרחבו למדעים שונים ומגוונים, מפני שהוא סבר שהם יכולים לשמש כלי עזר ללימוד התורה. לדעתו לימוד המתמטיקה, הגיאוגרפיה והדקדוק יכול לעזור להבנת הלכות וסוגיות מסוימות בגמרא, ולכן עסק בהם אישית או עודד את תלמידיו לעשות כן. מהמאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה במאה ה-19 גדלה אוכלוסיית היהודים בוילנה בעקביות - מ-6,971 בשנת 1800 ל-20,706 בשנת 1832 (בה היוו היהודים רוב מוחלט בעיר), ועד 63,996 ב-1897 (40.9% מהאוכלוסיה). אולם, למרות הגידול המספרי, הזמנים לא היו פשוטים כל עיקר. שלטון הצארים הרוסיים בוילנה (1916-1795) היה תקופת ירידה נוספת ל\"קהל\", הוועד האוטונומי היהודי. ב-1827 הונהג גיוס חובה לצבא ל-25 שנה. ה\"קהל\" היה אחראי למילוי מכסת הנערים, וכך השניא את עצמו על היהודים שגזרת הגיוס פגעה בהם או בבניהם. המכה הניצחת הגיעה ב-1844, כשהשלטונות הרוסיים ביטלו את ה\"קהל\" והשאירו רק \"הנהלות בתי כנסת\", בעלי תפקידים מצומצמים בהרבה מכוחו של ה\"קהל\". נוסף על כך, ממשלת הצאר ייסדה בית מדרש לרבנים, כיון שרצתה לחנך דור של רבנים נאורים אשר יאמצו את השפה ואת התרבות הרוסית. בוגרי בתי המדרש האלה היו ל\"רבנים מטעם\". תפקידם היה לרשום רישומים טכניים של האוכלוסייה היהודית, ולדרוש דרשות הלל לממשלת הצאר. המשכילים תמכו בהם, אך ההשפעה הדתית האמיתית נשארה בידי הרבנים המסורתיים. ב-1873 הפך בית המדרש לרבנים לבית מדרש למורים. גם במתכונת זו לא השתנתה המטרה - להפיץ את הלשון הרוסית ואת ההשכלה הכללית בקרב הנוער היהודי. השינויים ברחוב היהודי ובהנהגה היהודית בוילנה של המאה ה-19 לא באו רק מבחוץ, מטעם הצאר. גם מבפנים, מתוך היהודים עצמם קמו תנועות שונות. מצד אחד, המרכז הראשון לתנועת המוסר היה בוילנה. ר' ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, הציע לייסד \"מוסר שטיבל\", חדר מיוחד בו יוכלו סוחרים עסוקים להתאסף במטרה לקיים חשבון נפש ולימוד מוסר. ה\"מוסר שטיבל\" הראשון נוסד בביתו של ר' זלמן בן אוריה, בפרוור של וילנה. ר' ישראל סלנטר עצמו ישב בוילנה שבע שנים (1867-1860). הוא עזב את וילנה ב-1867 ועבר לקובנה, כדי להוריד מעליו את לחץ המשכילים שיעמוד בראש בית המדרש לרבנים הרוסי שהוזכר לעיל. לעומת שרשי תנועת המוסר שצמחו בוילנה, היא הפכה גם למרכז תרבות עברית ואידישאית, לציונות ולמפלגות המאפיינות את סוף המאה ה-19 ואת תחילת המאה ה-20. הרי כמה דוגמאות לכך: · בוילנה התקבצו סופרים משכילים עבריים: אד\"ם הכהן לוינסון ובנו מיכה יוסף; שמואל פין (היסטוריון של קהילת וילנה); שלמה זלקינד; קלמן שולמן ומתתיהו סטראשון. · וילנה הייתה אחד המרכזים החשובים של התנועה הציונית: אחד העם ייסד את תנועתו \"בני משה\" בוילנה (1888); ועידת \"חובבי ציון\" התקיימה בוילנה (ב-1889); תנועת \"המזרחי\" נוסדה ע\"י הרב יצחק יעקב ריינס בוילנה (1902), ובכך נוצרה התנועה הציונית הדתית הממוסדת. · אולם וילנה לא הייתה רק מרכז ציוני, אלא גם מרכז סוציאליסטי-אידישאי. ארגון ה\"בונד\" נוסד בוילנה ב-1897 כמפלגה סוציאל-דמוקרטית יהודית. הייתה תחרות בין הזרמים ההשקפתיים השונים בוילנה. כל זרם הקים מוסדות תרבות, ספרות, חינוך ותעמולה. ממלחמת העולם הראשונה עד השנייה מלחמת העולם הראשונה הביאה לוילנה פליטים רבים שגורשו מאיזורים הקרובים יותר לחזית. לאחר שהעיר נכבשה על ידי הגרמנים (יום הכיפורים ע\"ו - 1916) החלה תקופה קשה של רעב, של חוסר עבודה ושל מיסים גבוהים שהוטלו על היהודים. העזרה ליהודי וילנה אורגנה על ידי \"ועד הסיוע היהודי\" בראשות ד\"ר יעקב ויגודסקי, וכן על ידי הג'וינט. משנת 1919 עד 1922 עברה העיר מיד ליד כמה פעמים - מהגרמנים לפולנים (1919), מהם לצבא האדום הרוסי (יולי 20'), ממנו לליטאים (בין אוגוסט לאוקטובר 20' מסרו הרוסים את השלטון לליטאים), כיבוש מחדש על ידי הפולנים (אוקטובר 20') וסיפוח סופי לפולין (בראשית 1922). מאז ועד מלחמת העולם השנייה נשארה העיר בתחומה של פולין. לעובדה זו היו השלכות רבות על יהודי וילנה, שהחשובה בהן הייתה ניתוקה של וילנה וסביבתה ממדינת ליטא העצמאית. עובדה זו הייתה קשה ליהודי ליטא וליהודי וילנה גם יחד, אך כשהיא הייתה סופית - ניגשו יהודי וילנה למלאכת שיקום מוסדות הקהילה מבחינה דתית, תרבותית וכלכלית. הוקם ועד קהילה אשר בו זכו תחילה הציונים לרוב, אך מפלגות השמאל עלו בכוחם בשנות ה-30'. את העולם החרדי המשיך להנהיג ר' חיים עוזר גרודז'נסקי, אשר זכה להערכה רבה בעולם התורני. נמשכה ביתר שאת הפעילות התרבותית העניפה בעברית ובאידיש. נוסדו בתי מדרש למורים, גימנסיות, בתי ספר יסודיים, תיאטרונים, אגודות לתרבות ולספורט. כמו כן למדו באוניברסיטה בוילנה סטודנטים יהודיים רבים. האידישאים הקימו בוילנה מכון מדעי אשר אסף חומר רב של פולקלור יהודי ושל לשון האידיש. נוסף לכך נוסד חוג של סופרים צעירים באידיש (\"יונג ווילנע\"). וילנה הפכה מרכז לאידישאים. מלחמת העולם השנייה והשואה כבכל אירופה הורגשה בשנות ה-30' גם בוילנה מתיחות רבה בין היהודים לבין האוכלוסיה הכללית, הפולנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, במשך כמה חודשים (אוקטובר 39 - יוני 40) הייתה וילנה חלק מליטא. עם פלישת הנאצים לפולין מצאו פליטים יהודיים מפולין מפלט בוילנה, ומוסדות הקהילה עזרו להם. ביוני 1940 סופחו המדינות הבלטיות, ובתוכן וילנה, לרוסיה הסובייטית. השלטונות הסובייטים פגעו קשות במוסדות הדת והתרבות העבריים והאידישאים. ביוני 1941 נכבשה וילנה על ידי הנאצים, הוקם גטו והחלו האקציות והרציחות. רחוב בגטו וילנה  הרוב המכריע של יהדות וילנה הוצא להורג ביער פונאר, מחוץ לוילנה. בווילנה היו מספר תאי-מחתרת נפרדים. ב-21 בינואר 1942 הוקם \"הארגון הפרטיזאני המאוחד\", ה- פ.פ.או (FPO ). מפקדו היה יצחק ויטנברג וסגניו היו אבא קובנר ויוסף גלאזמן. הם באו תנועות הנוער וממפלגות שונות, מימין ושמאל. ב-1943 התאחדה המחתרת עם \"ארגון המאבק יחיאל\", בראשות יחיאל שיינבוים. חברי המחתרת ביצעו פעולות חבלה ונקמה בווילנה ובסביבתה. לוחמי גטו וילנה (אבא קובנר עומד במרכז, ויטקה קמפנר ניצבת ראשונה מימין, יצחק (פשה) אבידב כורע ובידיו מקלע). התמונה צולמה עם שחרור וילנה. הגטו חוסל בספטמבר 1943, והעיר שוחררה על ידי הצבא הרוסי ביולי 1944. מתוך כ- 60,000 יהודים שהיו בוילנה ערב השואה, נותרו 800 יהודים ב-1944. לאחר השואה נעשה ניסיון לשקם במידת מה את הקהילה. כמו כן נוסד מוזיאון להנצחת השואה בוילנה, מזכרת עצובה לקהילת הפאר שהייתה ואיננה עוד. ","ownerName":"amir Amir","ownerPhoto":"2020-11-07-18-13-21.png","ownerId":null},{"communityId":150,"communityName":"גטו וילנה","photo":"2015-7-17-18-17-29-765.jpg","logo":"2015-7-17-18-17-29-828.jpg","communityDesc":"גטו וילנה מפת מחנות ריכוז והשמדה באזור גטו וילנה גטו וילנה היה גטו גדול בווילנה שבליטא שהוקם על ידי הנאצים. תוכן עניינים   [הסתרה]  • 1 היסטוריה • 1.1 הקיום בגטו • 1.2 ניסיונות הצלה • 1.3 המחתרת היהודית • 1.4 חיסול הגטו • 2 ראו גם • 3 לקריאה נוספת • 4 קישורים חיצוניים היסטוריה רחוב ברובע היהודי הישן בווילנה, 29 במרץ 1926 וילנה הייתה מרכז חיי הרוח היהודית במזרח אירופה ואף כונתה בספרות העברית: \"ירושלים דליטא\". בין שתי מלחמות העולם היא הייתה תחת שלטון פולין. הצבא האדום נכנס לעיר בספטמבר 1939 והיא נמסרה לידי ליטא. אלפי פליטים יהודים החלו לזרום אליה. ביולי 1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולטוב, צורפה וילנה לברית המועצות והמשטר הגביל מאוד את היהודים בתחומי החינוך והכלכלה ויהודים רבים הוגלו לרוסיה. ב-24 ביוני 1941 במסגרת מבצע ברברוסה, נכנס הוורמאכט לוילנה, ומיד אחר כך נחטפו יהודים לעבודות כפייה והוטלו עליהם צווים והגבלות שונות, כמו ענידת טלאי צהוב ואיסור הליכה ברחובות. החלו פרעות ופעולות השמדה של יהודים בשיתוף פעיל של הליטאים. במהלך קיץ 1941, רצחו הנאצים ועוזריהם הליטאים יותר מ-35,000 מיהודי וילנה במבצעי חיסול מהיר. הקיום בגטו מבנה בית הכנסת הגדול וספריית שטראשוןבווילנה ב-6 וב-7 בספטמבר 1941 כינסו הנאצים את 38,000 היהודים שנותרו בווילנה (וכן מומרים לנצרות, יהודים מהורה אחד, ובני זוג של יהודים) בשני גטאות. פעולה זו התרחשה מיד לאחר \"הפרובוקציה הגדולה\" ב-2 בספטמבר כשיהודים פונו מבתיהם ו-3,700 מהם נטבחו. היהודים לא הורשו לקחת את חפציהם אלא רק מה שיכלו לסחוב בעצמם. קהל גדול צפה בהם צועדים לגטו. השטח שהוקצה לגטו היה רובע יהודי ישן במרכז העיר. הנאצים פיצלו את האזור לשני גטאות לפי כוח העבודה של האנשים: ב\"גטו 1\" - שהו כ-29,000 נפש, ונועד לאלו שיכלו לעבוד ושהיו להם \"אישורי עבודה\". \"גטו 2\" - בו שהו כ-11,000 נפש, הורכבו משאר האסירים, בעיקר זקנים וחולים. פיצול הקהילה היהודית לשני חלקים הקל על הנאצים לשלוט בקבוצה ולהוציא לפועל את תוכניתם. כמו בשאר הגטאות שהקימו הנאצים, גם בגטו וילנה שררו תנאי מחיה קשים מאוד, שגרמו מחלותומוות. עד סוף דצמבר 1941 חיסלו הנאצים את \"גטו 2\", והשמידו את שוכניו במשלוחים לפונאר. הם הצהירו על הישארותם של 12,000 יהודים ב\"גטו 1\", כדי לספק את צרכיהם הצבאיים והכלכליים. בפועל נשארו בו כ-20,000 בני אדם. סביב הגטו נצבו משמרות חיילים גרמנים ואנשי משטרת ליטא. עד ינואר 1942 נשלחו מהגטו אקציות (שילוחים להשמדה) אחדות שאורגנו בשיטתיות כדי להפחית את מספר היהודים. התקופה בין ינואר 1942 למרץ 1943 נקראה \"תקופת הייצוב\" או \"השקט היחסי\", כשהרציחות ההמוניות צומצמו. מדיניות היודנראט, בראשות יעקב גנס, הייתה לשמור בכל מחיר על סיכויי הישרדות הגטו. היודנראט בגטו נדרש להקצות אלפי יהודים לעבודת כפייה, כשכבר התעוררו חשדות שהם מובלים להשמדה וראו שאין ההולכים שבים. אנשי היודנראט מילאו את ההוראה משום שידעו שסירוב יביא להשמדת הגטו כולו, ונקטו בשיטת הצלה חלקית: הם בחרו להשמדה את היהודים הזקנים, החולים ואלו שסיכוייהם לשרוד היו הנמוכים ביותר. לאחר מכן נאלצו לשלוח יהודים צעירים ובריאים להשמדה. בתחילה, אנשי היודנראט הקימו \"גטו עובד\" ופעלו ליצירת מקורות פרנסה, בתקווה שהיצרנות תעזור להמשך הקיום היהודי עם מעט אוטונומיה. כמו כן הוקמה מערכת אדמיניסטרטיבית לטיפול בבעיות הרעב, המגיפות וצפיפות הדיור, כולל בתי תמחוי ורשת חינוך לילדים ומבוגרים. הם הפעילומשטרה יהודית שתשליט סדר ותאכוף את החוק. הגרמנים שלטו על הגטו באותה תקופה באמצעות המשטרה היהודית בראשותו של גנס, עליה נמתחה ביקורת רבה מצד האסירים בטענות ליד קשה וחוסר התחשבות מצדם, בעיקר כדי לרצות את הגרמנים. למרות תנאי המחיה הקשים מאוד, בגטו התקיימו חיי תרבות עשירים: ביוזמתו של גנס הוקמה קבוצת תיאטרון כחלק מתהליך ה\"נורמליזציה\" והשאיפה לשמור על צלם אנוש גם בתנאי הגיהנום של הגטו. התיאטרון הצליח מאוד ותוך שנה אחת התקיימו למעלה מ-100 הצגות בפני אולמות מלאים. ספריית שטראשון המשיכה לפעול גם בשיא פעולות ההשמדה, ולאחר שנה היו רשומים בה 4,700 מינויים מתוך אוכלוסייה של כ-17,000 נפש. כמעט בכל ערב שבת התקיימו סימפוזיונים, נשפים ו\"מסיבות תה\" תרבותיות של חברי אגודות המורים, הסופרים, המוזיקאים, השחקנים והציירים, שבהם הרצו על נושאים שונים, נאספו תעודות ומסמכים לארכיון על חיי הגטו והתקיימו אף תזמורת סימפונית ומקהלה. ניסיונות הצלה אנטון שמיד היה אוסטרי שגויס לורמאכט. בסתיו 1941 הוצב שמיד ליד וילנה, ביחידה שתפקידה היה לאסוף חיילים גרמנים שנותקו מיחידותיהם. הוא היה עד לכינוס היהודים בגטאות, ולמעשי הטבח בפונאר. באוקטובר החל שמיד לסייע ליהודים, הסתיר אותם וסיפק להם דרכונים מזויפים. בין היתר סייע למנהיג המחתרת, מרדכי טננבוים, להעביר את אנשיו מווילנה לביאליסטוק באמצעות הענקת תעודות מזויפות ואף מכוניות צבאיות ללוחמי המחתרת. על פי ההערכות, שמיד סייע להציל כ-250 יהודים, גברים נשים וילדים, עד שנתפס ונידון למוות. הוא הוצא להורג בווילנה ב-13 באפריל 1942. המחתרת היהודית בווילנה היו תאי-מחתרת אחדים ונפרדים. ב-21 בינואר 1942 הוקם \"הארגון הפרטיזאני המאוחד\", ה- פ.פ.או (FPO). מפקדו היה יצחק ויטנברג וסגניו היו אבא קובנר ויוסף גלאזמן. הם באו מתנועות הנוער וממפלגות שונות, מימין ושמאל. ב-1943 התאחדה המחתרת עם \"ארגון המאבק יחיאל\", בראשות יחיאל שיינבוים. חברי המחתרת ביצעו פעולות חבלה ונקמה בווילנה ובסביבתה. היודנראט נדחק בהדרגה להשלמה עם הגירושים החלקיים ואף סייע להם, מתוך הנחה שיעלה בידם לחלץ ולהציל חלק מתושבי הגטו. המשך תהליך הגירושים היווה קו אדום בעיני המחתרת, שראתה ביודנראט בוגדים וקראה ליהודים לא להישמע להם ולפעול לקראת התקוממות. כרוז שכתב אבא קובנר קרא \"אל נלך כצאן לטבח!\". הכרוז של המחתרת קרא: נוער יהודי, אל תיתן אמון באלה המוליכים אותך שולל. מ-80,000 היהודים שב\"ירושלים דליטא\" שרדו רק 20,000. לעינינו קרעו מאִתנו את הורינו, אחינו ואחיותינו. היכן הם מאות הגברים שנחטפו לעבודה בידי ה\"חוטפים\" הליטאים? היכן הן הנשים הערומות והילדים, שנלקחו מאִתנו בליל האימים של הפרובוקציה? היכן הם יהודי יום הכיפורים? היכן אחינו מהגטו השני? מאלה שהוצאו דרך שערי הגטו לא חזר איש. כל דרכי הגסטפו מובילות לפונאר, ופונאר כמוה כמוות! המהססים! השליכו מעליכם כל אשליה. ילדיכם, בעליכן ונשיכם אינם עוד. פונאר אינה מחנה - שם נורו כולם. היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה, ועל יהודי ליטא הוטל להיות ראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם התשובה היחידה למרַצֵח היא התקוממות בנשק. אחים! מוטב ליפול כלוחמים בני חורין מלחיות בחסד מרצחים. התקוממו עד נשמת אפכם האחרונה! תושבי הגטו האמינו תחילה שהגירוש הוא למחנות עבודה, וגם כשנוכחו אחרת, הם תמכו בהצלה החלקית שהציע היודנראט ולא נענו לקריאת המחתרת. לנאצים נודע על מפקד המחתרת, יצחק ויטנברג, והם דרשו מהיודנראט להסגירו. הוא נתפס על ידי המשטרה היהודית, אך שוחרר לאחר זמן קצר בפעולה צבאית של חבריו. בעקבות השחרור הודיעו הנאצים שאם הוא לא יוסגר הם ישמידו את הגטו. הייתה הסתערות-זעם כלפי המחתרת על ידי ההמון היהודי, שחשש לחיסול הגטו. ב-16 ביולי 1943 נאלץ ויטנברג להסגיר עצמו לגסטפו, על דעת המחתרת ובלחץ ההמון והמשטרה היהודית. אחד מחבריו של ויטנברג מהמחתרת, נתן לו כדור ציאניד (רעל). הוא עונה על ידי הנאצים והתאבד בכלאו. חיסול הגטו לוחמי גטו וילנה (אבא קובנר עומד במרכז, ויטקה קמפנר ניצבת ראשונה מימין, יצחק (פשה) אבידבכורע ובידיו מקלע) (צולם עם שחרור וילנה ביולי 1944) באוגוסט 1943 החלו שוב משלוחים להשמדה וב-1 בספטמבר הוקף הגטו ו-7,000 יהודים הוצאו ל\"מחנה עבודה\" באסטוניה. במהלך האקציה קרא ארגון המחתרת לתושבי הגטו שלא להתייצב לגירוש ולפתוח במרד, אך הם לא נענו לכך, ולכן החליטו לדחות את ביצוע המרד ליום חיסול הגטו. במהלך האקציה אירעה התנגשות יריות מוגבלת בין הכוחות הגרמניים שסרקו את הגטו ופוצצו את בתיו ובין אנשי המחתרת, אך לא פרץ מרד כולל והלוחמים נאלצו לסגת. כ-150 לוחמים ברחו מהגטו דרך תעלות הביוב, והצטרפו לפרטיזנים שפעלו ביערות הסביבה. ב-23 בספטמבר 1943 חוסל הגטו ורוב תושביו נרצחו בפונאר או נשלחו למחנות ההשמדה במזרח אירופה. שארית קטנה של יהודים שנשארו לאחר החיסול נשלחו למחנה עבודה. וילנה שוחררה בידי הצבא האדום ב-12 ביולי 1944. בין מאות היהודים ששרדו בווילנה הייתה קבוצה של כ-250 יהודים ששרדו במחנה HKP, אותו ניהל קרל פלגה. ","ownerName":"עדי מדר","ownerPhoto":"2014-7-2-23-01-17-20.jpg","ownerId":null},{"communityId":152,"communityName":"הארגון היהודי הלוחם","photo":"2015-7-16-12-42-06-906.jpg","logo":"2015-7-29-15-01-05-323.jpg","communityDesc":" במלחמת העולם השניה לחמו כמיליון וחצי יהודים בצבאות בעלות-הברית. יהודים השתתפו בלחימה בכל צבאות בעלות-הברית. בין 30 ל-40 אלף יהודים לחמו גם בשורות הפרטיזנים ובמחתרות. כרבע מיליון לוחמים יהודים בצבאות נפלו בקרבות. 200 אלף חיילים יהודים מצבאות שונים של בעלות-הברית נפלו בשבי הגרמני. כלפי שבויים יהודים מצבא פולין בעיקר, הונהגה מדיניות של רצח בשלבים, וכלפי יהודים מהצבא האדום התקיים רצח טוטלי ומיידי.              הלוחמים מייצגים את ההתנגדות היהודית לנאצים במלחמת העולם השניה.  יהודים לחמו במלחמת העולם השניה במסגרת הצבא האדום (בריה\"מ לשעבר), צבאות ארה\"ב, פולין, בריטניה, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה, צרפת, בלגיה, הולנד, דרום-אפריקה, צ'כוסלובקיה, יוון, יוגוסלביה. וכן שרתו כמתנדבי הישוב היהודי בארץ ישראל במסגרת הצבא הבריטי,  ובמסגרת הבריגדה היהודית.   בצבא האדום שרתו יהודים בכל התפקידים ובכל שדרות הפיקוד ורבבות מהם זכו לעיטורים ורבבות מהם נהרגו.  למעלה מ-100 אלף שבויי מלחמה יהודים מהצבא האדום נפלו בשבי וכמעט איש מהם לא שרד.   יהודים רבים שהצליחו לברוח מאירופה בשנות ה-30 על רקע האיום הנאצי, שרתו בצבאות בעלות-הברית המערביות במלחמת העולם השניה, בעיקר בצבאות ארה\"ב ובריטניה.   כ-40 אלף מיהודי ארץ-ישראל התגייסו לצבא הבריטי (מקור אחר: 32.000 יהודים), מהם 5000 במסגרת יחידה עצמאית – הבריגדה היהודית (\"חטיבה יהודית לוחמת\" – חי\"ל).  מבין החיילים היהודים מארץ ישראל נהרגו 668 חיילים.  100 חיילים קיבלו עיטורים.       כ-30-40 אלף לוחמים יהודים לחמו במסגרת מחתרות אנטי-נאציות בגיטאות ובמחנות ריכוז באירופה וביחידות פרטיזנים של יהודים ולא-יהודים. בכל רחבי אירופה הכבושה קמו התארגנויות לא סדירות שעסקו בלחימת גרילה בשלטון הכיבוש הגרמני. יהודים בלטו בשטחי בריה\"מ ביחידות פרטיזנים קיימות או שהקימו יחידות עצמאיות. ביגוסלביה ויוון השתלבו היהודים בלוחמה הפרטיזנית הכללית. בבלגיה בלטו היהודים בתנועות ההתנגדות המקומיות.  יהודים לחמו נגד גרמנים גם במסגרת התארגנויות פרטיזניות ביערות, בקבוצות התנגדות מקומיות, או במסגרות פרטיזניות עצמאיות.    בגיטאות נוצרו התארגנויות מחתרתיות של יהודים שלא פנו בתחילה להתנגדות חמושה בנאצים, כי היתה חסרת סיכוי.  כשנודעו תכניות ההשמדה הנאציות נגד יהודים ובמהלך ביצוע ההשמדה החלו קבוצות יהודים להתארגן להתנגדות מזוינת.  למרות קשיי ההתארגנות והסתייגות חלק ניכר מהיהודים ממהלך זה מחשש להחרפת היחס ליהודים, פרצו במספר גיטאות מרידות נגד השלטון הגרמני.  המרד הגדול ארע בגיטו ורשה. גם במחנות ההשמדה, שם היו אסירים שאולצו ליטול חלק במנגנון הרצח, התארגנו ויצאו לפועל מרידות של יהודים נגד הנאצים.     ","ownerName":"ישראל קולפניצקי","ownerPhoto":"2017-6-11-14-30-42-212.jpg","ownerId":null},{"communityId":1545,"communityName":"ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרת והגיטאות","photo":"2015-5-11-11-36-43-614.jpg","logo":"2015-7-16-10-48-01-187.jpg","communityDesc":"הלחימה של הפרטיזנים היהודים - הלבטים אם ומתי לצאת מהגטו, הקשיים בהצטרפות לפרטיזנים ומאפייני הלחימה הלחימה של הפרטיזנים היהודים -מיהם הפרטיזנים?מקורו של המונח פרטיזן בצרפתית, ופירושו \"אוהד\", \"נאמן\". השימוש במונח התייחס ללוחמים שיצאו להילחם בצבא הכובש הנאצי מתוך נאמנות למולדתם ולמשטרם. הפרטיזנים השתייכו לארגוני מחתרת אנטי-נאצים, שהוקמו החל מאמצע 1942. הם פעלו ביחידות קטנות שהסתתרו ביערות, ויצאו לפגוע בנקודות תורפה של הגרמנים באזורים הכפריים. כמה מהיחידות היו אנטישמיות וסירבו לקבל יהודים אל שירותיהן, ולעיתים אף פגעו ביהודים והסגירו אותם לידי הנאצים. מסיבה זו חברו היהודים לקבוצות משלהם, והקימו יחידות פרטיזניות יהודיות. כ-20 אלף יהודים לחמו כפרטיזנים לצד הרוסים, כ-2000 השתייכו לפרטיזנים היוגוסלבים שבראשם עמד טיטו, ובפולין פעלו 30 קבוצות של פרטיזנים יהודים. -דרכי פעולה:דרכי פעולתם של הפרטיזנים כללו פגיעה באמצעי התקשורת של הגרמנים, כמו פגיעה בעמודי הטלגרף וניתוק חוטי טלגרף, חבלה באספקת חשמל ומים, פיצוץ גשרים ומסילות ברזל, פגיעה ברכבות שהובילו חיילים גרמנים במטרה לשבש את תנועתם, והתנפלות על ג5רמנים מן המארב. היחידות היהודיות עסקו, לצד הלחימה בגרמנים, באיתור יהודים בודדים שנמלטו אל היערות והצלתם, ובמעשי נקמה נגד משתפי פעולה בקרב האוכלוסייה המקומית. בסתיו 1942 הוקם במוסקבה פיקוד ראשי לפרטיזנים. שירותיהם הורחבו ופעולותיהם התעצמו. לקראת סוף המלחמה הצטרפו הפרטיזנים אל הצבאות שהחלו להתגבר על הגרמנים, בעקר אל הצבא האדום הרוסי. -הקשיים והלבטים: 1. אחריות למשפחה- הבריחה מהגטאות אל היערות לא יכלה לשמש פתרון לכל יושבי הגטו אלא ללוחמים הצעירים בלבד שחששו להפקיר את משפחותיהם מאחור. פתרון לבעיה נמצא בבריחה כוללת של יהודי הגטו כולם, כמו בגטו טוצ'ין או במחנה סוביבור. בפולין היערות היו רחוקים מהגטאות, והבריחה אליהם הייתה לעיתים בלתי אפשרית, לעומת מזרח פולין ושטחי רוסיה הכבושים, שבהם היערות היו סמוכים לגטאות והבריחה אליהם הייתה נוחה יחסית. על אף הבריחה ההמונית שרדו מעטים בלבד מהבורחים. בגטו מינסק שברוסיה הלבנה אורגנה בריחת המשפחות ליערות באופן מסודר והדרגתי. בגטו ביאליסטוק התפלגו היהודים בדעותיהם לגבי הדרך העדיפה למרידה. כמה מהם הצטרפו לפרטיזנים, ואחרים התארגנו למרד התוך הגטו. 2. אחריות קולקטיבית- כאשר נתפסו פרטיזנים יהודים, נהגו הגרמנים להעניש את יהודי הגטאות, במטרה להרתיעם ממעשי התנגדות דומים. יהודים רבים עיקבו את בריחתם ליערות בראשית המלחמה, אך לקראת סופה איבד השיקול ממשמעותו בגלל ההשמדה ההמונית של היהודים. 3. אוכלוסייה עויינת- כמה מהמחתרות היו אנטישמיות וחבריהן רדפו את היהודים ואף הסגירו אותם לידי הנאצים. מאבקם של הפרטיזנים היהודים התבסס על עקרונות שהיו שונים מאלו של המחתרות הפולניות. הפתרון לעוינותם של המקומיים נמצא עם הקמת הפיקוד הפרטיזני במוסקבה, שדאג להסדרת פעולותיהן של היחידות השונות, ואסר על אפליית היהודים.