קהילה

אַסתיר (לעיתים נכתב גם אסטיר; בכתב לטיני: Astir) הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי תנועת הנוער בית"ר, במסגרת עליית אף על פי. האונייה יצאה במרץ 1939 מרומניה, וכעבור שלושה וחצי חודשים הצליחו מעפיליה לרדת לחוף בארץ ישראל והובלו למעצר, שממנו שוחררו לאחר ימים אחדים. על האונייה: "אסתיר" הייתה אוניית משא יוונית שנבנתה בדנמרק בשנת 1896. האונייה נשכרה על ידי אברהם סטאבסקי להובלת מעפילים. ההפלגה האונייה הפליגה מפיראוס לנמל רני שברומניה (בשנות האלפיים, באוקראינה), שבו עלו עליה, ב-6 במרץ 1939, 724 מעפילים, מתוכם כ-470 מהעיר החופשית דנציג (כיום גדנסק שבצפון פולין), שהגיעו לרני ברכבת דרך צ'כוסלובקיה, 250 מרומניה (מרביתם אנשי בית"ר והצה"ר), והשאר פליטים מגרמניה ואוסטריה. הצפיפות באונייה הייתה רבה, משום שנועדה ל-400–500 נוסעים בלבד. מפקד-מלווה של האונייה מטעם האצ"ל היה סנדר דוידזון (שכונה "משה") ולצדו מיכאל יכינסון, ממנהיגי הצה"ר ברומניה. מתחילת ההפלגה נוצר מתח בין המעפילים למארגנים. המעפילים טענו שהמארגנים השליטו משטר קפדני מדי. בין היתר נטען, כי התקיימה אפליה לטובת המעפילים שהיו חברי תנועת בית"ר, וזאת בהשוואה למעפילים שלא הסכימו להצטרף לשורותיה, וכי חברי בית"ר קיבלו מזון בכמות גדולה מזו שסופקה למעפילים האחרים. כמו כן, נטען כי המארגנים כלאו את המעפילים אנשי דנציג והענישו אותם באמצעים פיזיים, ובכלל זאת הכאתם וכליאתם במרתף האונייה, כאשר הם התלוננו על יחס רע מצד המארגנים. ביום העשירי להפלגתה הגיעה האונייה לחוף ראשון לציון, אך כיוון שלא קיבלה איתות מהחוף, חזרה ללב ים. לאחר שהתקרבה שוב לחופי ארץ ישראל, נלכדה ב-2 באפריל על ידי ספינות משמר בריטיות באזור הרצליה-נתניה, והובלה לנמל חיפה. אחד מנוסעי האונייה, זרח פיק, הורד לחוף משום שחלה בטיפוס, ונפטר כעבור ימים אחדים ב-6 באפריל גורשו האונייה ונוסעיה ללב ים,[4] לאחר שצוידו במזון ובמים לחמישה ימי הפלגה, וכעבור ארבעה ימים הגיעה לחופי יוון. ב-26 באפריל עלה גורל נוסעי האונייה לדיון בפרלמנט הבריטי, כאשר חבר הפרלמנט ג'וזאיה קלמנט וג'ווד שאל את שר המושבות, מלקולם מקדונלד, האם יתאפשר לנוסעי האונייה להיכנס לארץ ישראל, בהתחשב במצבם הקשה, ונענה בשלילה. ב-18 במאי עברה האונייה לאי כיוס. תנאי השיט הקשים הביאו להתמרמרות רבה של המעפילים ואף לשביתת רעב. ב-13 ביוני יצאה מנמל פיראוס כשאליה נלווית מפרשית רעועה בשם "מרסיס" (או "מריאנה"), והפליגה לכיוון ארץ ישראל. ב-28 ביוני 1939 התקרבה "אסתיר" לחוף אל-מג'דל (בימינו, אשקלון), והמעפילים המשיכו ממנה לחוף באמצעות המפרשית "מרסיס", אך לאחר שזו החלה לטבוע עברו לסירות של ערבים מקומיים, בסיוע של משמר החופים הבריטי. המעפילים נעצרו על ידי שוטרים, והובלו למעצר: הגברים בבת גלים והנשים והילדים בצריפין.כעבור ימים אחדים שוחררו ומספרם נוכה מהמכסה הרשמית של ממשלת המנדט למהגרים יהודים. צוות האונייה הועמד לדין, רב-החובל נידון לתשעה חודשי מאסר והמלחים נידונו לשישה חודשי מאסר. האונייה "אסתיר" טובעה ב-27 באפריל 1941, בתקיפה של מטוס גרמני. השמות "אסתיר" ו"אסטיה" בתקשורת כאשר דיווחה העיתונות העברית על עגינתה של אסתיר בחיפה, הופיע בידיעות השם "אסטיה", השונה אך במעט מן הכתיב "אסטיר".רשימות וטבלאות מאוחרות שנערכו לסיכום מפעל ההעפלה, ופורסמו לאורך השנים בספרות, סודרו לרוב לפי תאריכי הגעת האוניות לארץ ישראל. ברשימות רבות אסתיר מופיעה בטעות פעמיים: כאשר עגנה בחיפה, באפריל, לפי השם המשובש "אסטיה" וכאשר הורידה את נוסעיה מול חופי מג'דל, בסוף יוני, לפי השם "אסתיר". האונייה בתרבות הפסל דב הלר, שהוריו הגיעו לארץ ישראל באונייה "אסתיר", יצר פסל לכבוד האוניה במרינה אשקלון. פסל נוסף שלו, "מאסתיר לודי סאלקה", מוצג במשכן לאמנות על שם חיים אתר בעין חרוד.  לקריאה נוספת: בן-ציון דינור (עורך), ספר תולדות ההגנה, חלק שני, עמ' 1047–1048. חיים לזר-ליטאי, ‏אף-על-פי – ספר עליה ב', תל אביב: מכון ז'בוטינסקי, 1957, עמ' 200–228‏, באתר "כותר" האניה "אסתיר"(הקישור אינו פעיל), באתר של מכון ז'בוטינסקי "אסתיר", באתר מוזיאון ההעפלה וחיל הים יהודה לפידות, ‏האניה "אסתיר", באתר "דעת" ‏Palestine Police Arrest 641 on Steamer – Illegal Entry Suspected, באתר סוכנות הידיעות היהודית JTA‏, 3 באפריל 1939 המעפילים – לחיפה ולצריפין, דבר, 30 ביוני 1939 מ.ד., למעפילים ברכה, דבר, 4 ביולי 1939 מנדל זינגר, על פרשת הסבל והעינויים של המעפילים: איך שומרים בית"רים על סדר ועל משמעת באניה?, דבר, 28 ביולי 1939 Jewish Refugees on Ship that Rats Deserted, פלסטיין פוסט, 2 ביולי 1939 Paul Silverstone, S.S. Astir Passenger Manifest, 1939, JewishGen (באנגלית)