קהילה

תיעוד לקהילה יהודית ספרדית בעיר פלורינה קיים החל מן המאה ה-17. יהודי העיר היו בקשרי מסחר עם בני הקהילות בסלוניקי וקסטוריה. בראשית המאה ה-19 חדלה הקהילה היהודית בעיר מלהתקיים מסיבות שאינן ידועות. ב-1912 לאחר מלחמת הבלקן הראשונה היגרו יהודים רבים מהעיר ביטולה וכמה עשרות מהם הגיעו גם לעיר פלורינה והקימו קהילה מאורגנת. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע גל הגירה נוסף מביטולה והקהילה גדלה לכדי 100 משפחות. בני הקהילה עסקו בסחר בדים, בגדים ונעליים וכן מקצתם היו נגרים. הרובע היהודי בפלורינה ממוקם היה בסמוך לנהר ויושביו גרו בעיקר לאורך רחוב בשם אִיפִּירוּ. לקהילה היה בית כנסת אחד ובית עלמין קטן ששכן מחוץ לעיר למורדות ההר. בעיר פעל בית ספר יסודי יהודי שנוסד ב-1917 ובו למדו גם עברית. במהלך מלחמת איטליה–יוון התנדבו רבים מבני העיר לשרת בצבא הממלכה. באנדרטה שהוקמה בכיכר המרכזית בעיר להנצחת הנופלים, מוזכר שמם של ארבעה מבני הקהילה שנפלו בקרבות: מנחם אהרון, טסטה בן-ציון, מנחם יוסף ויצחק רחמין. בפתיחת מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה היהודית 400 נפשות. ב-30 באפריל 1943 ריכזו הגרמנים 372 מקרב יהודי הקהילה בחצר בית הספר בעיר והעלו אותם על רכבות שעשו דרכן לסלוניקי. ידוע שמקצת מהיהודים נרצחו או נפטרו עוד בסלוניקי וחלקם הצליחו להימלט. בסלוניקי הועלו בני הקהילה על רכבת, (משלוח מספר 17), שעשתה דרכה אל מחנה ההשמדה אושוויץ אליו הגיעה באמצע מאי. אין תיעוד מדויק לגבי מספר בני הקהילה שהגיעו למחנה ההשמדה אושוויץ, אך ידוע ש-295 מהם נרצחו במחנה ימים ספורים לאחר הגעתם. 28 יהודים שהסתייעו בתושבים מקומיים ואנשי מחתרת, הצליחו להימלט לאזורים ההרריים וניצלו מהגירוש. מקצת מיהודי העיר חזרו אליה לאחר המלחמה וב- 1948  נמנו בעיר 64 יהודים, אשר היגרו בהדרגה לאתונה, ישראל, ארגנטינה וארצות הברית. בשנת 1958  התגוררו בעיר 7 יהודים בראשית המאה ה-21 לא מתגוררים יהודים בעיר פלורינה ואין כל אזכור או הנצחה לאירועי מלחמת העולם השנייה. את שרידי בית העלמין היהודי ניתן היה לאתר עד אמצע שנות ה-80 ומניחים שהוא נהרס כחלק מפרויקט בינוי או סלילת כבישים מהירים באזור.