קהילה

ראשית התיישבותם של יהודים בעיר מתוארכת לשלהי המאה ה-3 לפנה"ס, תקופת ממלכות הדיאדוכים אשר קמו לאחר מותו של אלכסנדר הגדול. נוכחות יהודים באזור העיר מאוזכרת בספר מקבים ב', מניחים ששפתם הייתה היווניטיקה והם הגיעו לאי ממצרים או מרודוס. כתבים עתיקים שנמצאו באי דלוס מציינים נוכחות שומרונית בכרתים במהלך המאה ה-1 לפנה"ס ומניחים שגם יהודים התגוררו במקום. בשנת 67  לפנה"ס נכבשה העיר בידי הרומאים, סופחה לפרובינציית קירנאיקה וגם בעת הזו קיימות עדויות שניוניות לקהילה יהודית מאורגנת שהתגוררה בעיר. לדוגמה, יוסף בן מתיתיהו נישא ברומא בפעם הרביעית ליהודיה ממשפחה מיוחסת באי כרתים, עניין המלמד על המצאות קהילה יהודית מאורגנת באי ועל חשיבותה.  עדויות שניוניות לקהילה היהודית מצויות גם בתעודות ביזנטיות מתקופת תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית בהקשר רדיפות היהודים ובכלל זה איסור בניית בתי כנסת באי כרתים. כאמור, ב-825  נכבש האי על ידי המורים מאנדלוסיה, היהודים התרכזו בערים חאניה והרקליון וכפי הנראה זכו לחופש פולחן מסוים. עם זאת עולה, כי המורים המירו בכפייה את דתם של בני האוכלוסייה הנוצרית וב- 961,  משכבשו הביזנטים מחדש את האי הם פעלו באגרסיביות להחלת הנצרות האורתודוקסית מחדש על תושביו, הגבילו את חופש הפולחן של בני הקהילה היהודית ולא אפשרו בניית בתי כנסת חדשים. בראשית המאה ה-13, משעברה העיר לשליטת הרפובליקה של ונציה הפכו רבים מבני הקהילה סוחרים, תוך ניצול שיעור האוריינות הגבוה בקרבם ושליטתם במספר שפות והקהילה שגשגה כלכלית. החופש היחסי ממנו נהנו היהודים הביא לסכסוכים עם בני הקהילה הנוצרית בחאניה ובמהלך ההתקוממויות הרבות שפרצו באי, היוו היהודים מטרה להתקפות מצד המקומיים. הרובע היהודי העתיק בעיר, מצוי בעיר העתיקה ליד הנמל, עד למאה ה-16 היה מחוץ לחומות ועדיין מכונה בימינו "רובע העברים". לאחר הכיבוש העות'מאני הורשו היהודים להתיישב בכל רחבי האי כרתים ואף להגר ממנו וכך הלכה אוכלוסיית היהודים והתמעטה בהדרגה. העות'מאנים התייחסו ליהודים בכל רחבי האימפריה כמיעוט הנאמן לסולטאן ומועיל לאימפריה ותחתם נהנו יהודי חאניה מחופש פולחן ועיסוקים שלא ידעו בעבר. כשהחלה ההתעוררות הלאומית באי במהלך המאה ה-19 האשימה האוכלוסייה המקומית את היהודים בשיתוף פעולה עם הכובש העות'מאני ותועדו התקפות ועלילות דם כנגד הקהילה. במקביל, תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית לווה במשבר כלכלי חריף אשר הביא להגירת המונית של יהודי כרתים בכלל וחאניה בפרט. ב-1881 נותרו באי 647 יהודים, מרביתם בחאניה. ב-1867 מינה הסולטאן אבדילאזיז את הרב אברהם דוד איבלאגון לרב הראשי) חכם באשי) של קהילת כרתים. איבלאגון שהתגורר בחאניה היה הרב הראשי האחרון של הקהילה וכיהן במשרתו עד לפטירתו ב- 1933. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, מנתה קהילת יהודי העיר 364 יהודים ולמעשה הייתה הקהילה היחידה באי. בראשית שנת 1944 מנתה קהילת יהודי העיר 276 נפשות. בסוף חודש מאי נעצרו היהודים והועלו על הספינה טאנאיס מתוך כוונה להביאם למחנה הריכוז חיידרי ומשם לגרשם לאושוויץ. בנוסף הועלו לספינה כ-600 שבויי מלחמה יוונים ואסירים איטלקים. משחתת בריטית אשר מפקדיה סברו בטעות שמדובר בספינת קרב גרמנית, טיבעה את הספינה בירי טילי טורפדו וכל נוסעיה טבעו עימה. בראשית המאה ה-21 התגוררו בעיר חאניה כעשרה יהודים. בעיר חאניה פעלו שני בתי כנסת, האחד ספרדי והשני רומניוטי. העתיק משניהם, "עץ החיים" הרומניוטי, שרד. מבנה בית הכנסת "עץ החיים" נבנה בשנת 1487  וכנראה במקורו שימש ככנסייה. בסוף המאה ה-17 בעת הכיבוש העות'מאני המבנה נמסר לחזקת הקהילה היהודית ושוקם. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע בית הכנסת מהפצצות הגרמנים וננטש. בשנת 1995  פקדה רעידת אדמה את העיר, מבנה בית הכנסת ניזוק קשות ועמד בפני הריסה. לאחר רעידת האדמה החלו פעולות לשיקום המבנה מתוך ראיית חשיבותו ההיסטורית ובסוף שנות ה-90 הוא נפתח מחדש לקהל. ב-1996 נבחר בית הכנסת כאחד ממאה אתרים בעולם הראויים לשימור על ידי ה-WWF, הקרן העולמית לשימור אתרים. בבית הכנסת קיים מקווה וכן ספריה ובה 1,700 ספרים בתחומי ההיסטוריה, הפילוסופיה והתאולוגיה. בינואר 2010 הוצת בית הכנסת בעיר וכ-2,500 ספרים, מרביתם עתיקים ונדירים, נשרפו. תמונות של בית הכנסת שבעיר.