קהילה

עיר במחוז אפירוס (EPIROS), מזרח יוון. יהודים התגוררו במקום במאה ה-11, תחת השלטון הביזנטי, הקהילה התרכזה מאוחר יותר סביב בית כנסת שהיה ידוע בשם "קהילת קודש תושבים". בנימין מטודלה (TUDELA) שביקר בעיר ב-1173, מצא בה 100 משפחות יהודיות. במאה ה-16 ניבנו במקום מספר בתי כנסת על ידי יהודים, שהתארגנו בקהילות לפי ארצות המוצא שלהם: קורפו (CORFU), סיצילה (SICILIA), קלבריה (CALABRIA) ואחרות. ר' בניימין בר' מתתיהו, אשר שימש רב לקהילת יוצאי קורפו, פרסם שו"ת בשם "בנימין זאב". תלמידים מכל הקהילות נשלחו ללמוד אצל חכמי סאלוניקי (SAL0NIKI). במאה ה-17 היגרו רבים מיהודי ארטא ליאנינה (JANINA) והשאר התארגנו בקהילה אחת, התפללו בנוסח ספרד ודיברו יוונית מעורבת במילים איטלקיות וספרדיות. ב-1688, כשכבשו הונציאנים את העיר הם מכרו מספר מיהודי העיר לעבדים. ב-1869 היו במקום כ-1,000 יהודים. תחת השלטון היווני, בתחילת המאה ה-20, נהנו היהודים מחופש הדת ומעצמאות כלכלית. משנת 1920 היה לקהילה מעמד רשמי ויהודים מונו למועצת העיר. עם תום מלחמת העולם הראשונה היה לקהילה הספרדית במקום בית ספר יהודי עממי, ובשנים אלה  התחילה להתפתח בעיר התנועה הציונית. יהודי ארטא עסקו בעיקר במסחר וברוכלות. במאה ה-20, בגלל התחרות הכלכלית עם התושבים היווניים, הגרו רבים לארצות הברית. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה חיו במקום כ-390 יהודים. אחרי מתקפת איטליה על יוון, היתה ארטא באזור הכיבוש האיטלקי. היהודים חוייבו לענוד את הטלאי הצהוב ולהקפיד על שעות העוצר. האוכלוסיה היוונית בעיר ניסתה להקל עליהם. אחרי כניעת האיטלקים לבנות הברית בספטמבר 1943 נכנסו הגרמנים לארטא. משטר צבאי גרמני הוחל בראשית 1944. לפי רשימה שהיתה מוכנה בידי הגיסטאפו נעצרו רוב היהודים - 352 איש. העצורים נשלחו למחנה המעבר היידר (HAIDAR), ליד אתונה, ומשם, באפריל 1944, לאושוויץ. מספר צעירים הצליחו להסתתר. אחרי המלחמה חזרו לארטא כ-60 יהודים ונעשה נסיון לארגן קהילה במקום, אך ללא הצלחה. ב-1958 היו בעיר 20 יהודים בלבד וב-1979 לא נמצאו יהודים בארטא.